הכנס המרכזי בישראל לביטחון אזורי של INSS התקיים בשבוע האחרון. אלו תובנות ניתן היה להוציא מהדוברים השונים שסתרו זה את זה בדיפלומטיות רבה?
הראשונה בוודאי ברורה לכל: כאוס! איש באמת אינו יודע מה קורה ממש בשטח והדבר מוביל למדיניות טווח קצר מול אירועים ואיומים בנראים בעין בזמן אמת.הדבר המרכזי הוא מעבר ממבנה מדינתי מובהק להיווצרות גורמים לא מדינתיים: היחלשותן של מדינות באזור יצרה ואקום משילותי, שאליו נכנסו שחקנים אחרים שאינן מדנות כגון ארגוני דת, ארגונים אזרחים, מפלגות אתניות וכו'. במקביל להתחזקות הרכיבים האתניים, הדתיים, התרבותיים והקהילתיים על חשבון הזהות המדינתית. תופעה זו בולטת במיוחד במדינות המדממות – סוריה, עיראק, לוב ותימן, והיא ניכרת גם בעוצמה פחותה בערב הסעודית, ירדן ולבנון, וכן בישויות תת-מדינתיות, בכללן הרשות הפלסטינית ושלטון חמאס ברצועת עזה. הזהות המדינתית נשמרת במידה החזקה ביותר במדינות בעלות השורשים ההיסטוריים, שלהן מסורת של מאות שנים ויותר: איראן, טורקיה ומצרים. למרות ניסיונות של מדינות המערב, ובראשן ארצות הברית, לכפות שוב את הסדר הישן על המדינות הכושלות באזור, נראה שההליכה לאחור אינה אפשרית ויש להתכונן להיווצרות סדר ומבנים חדשים באזור.
נקודה מרכזית שניה היא התקשורת הן המסורתית והן המדיה החברתית, תודעה ותקשורת הפכו להיות אמצעי להשגת יעדים אסטרטגיים באזור ומעבר לו: אם בעשורים האחרונים נרשם בשדה הקרב מעבר מלוחמה בין צבאות סדורים ללוחמה א-סימטרית מול אויבים היברידיים, ובתוך כך עליית רכיב הטרור, העת הנוכחית מתאפיינת בהבלטת הרכיבים התודעתיים. גם מדינת ישראל נגררה ללחימה מוכוונת לדימוי של ניצחון על חשבון השגת תוצאות ברורות בשדה הקרב, שיאפשרו עיצוב מציאות טובה יותר. הדוגמה הבולטת ללחימה מוכוונת דימויים היא 'המדינה האסלאמית' ושימושה המיומן במדיה חברתית ליצירת פחד ולהפצת רעיונותיה ברחבי העולם. גם הרשות הפלסטינית מנהלת מערכה תודעתית נגד ישראל בזירה הבינלאומית, המבוססת על דימויים ומוכוונת לפגיעה בלגיטימציה של מדינת ישראל כחלק ממשפחת המדינות.