עיצרו את הסירות! פליטים ומבקשי מקלט באוסטרליה – פוסט ראשון

כיבשת מבודדת גיאוגרפית וללא גבולות יבשתיים, אין לאוסטרליה יותר מדי בעיות חוץ ובטחון משל עצמם. יש ימים בהן החדשות המקומיות בטלביזיה הארצית נפתחות בידיעות שלא היו נכנסות אצלנו, במזרח התיכון הבוער והשחוק שלנו, לעמוד השלישי במקומון של עפולה – פשוט לקנא בהם.

כן מס פחמן , לא מס כרייה, רשת פס רחב מבוססת סיבים אופטיים או אלחוט, כבדים הנושאים הללו ככול שיהיו, אלו נושאים שבסופו של דבר מסתכמים בכסף. ולא שאני חלילה מזלזל בזה אבל מס שהטילה ממשלה אחת יכול להיות מבוטל על ידי הממשלה הבאה, עוד אחוז צמיחה או נסיגה של סקטור תעשיתי – חשובים ככל שיהיו הדברים, אין על סדר היום האוסטרלי אף נושא שהוא באמת אסטרטגי, נושא שההחלטות בו היום ישנו את פני האומה בדור הבא – מלבד מדיניות ההגירה.

רק תזכיר את המילה "הגירה" בשיחה עם אוסטרלי ומיד ידלקו העיניים, הטון יעלה והשלדים יצאו מהארונות. 235 שנות הגירה ליבשת הדרומית, הגירה כפויה או חופשית, מקום מקלט ויעד מילוט, הפכו את הנושא לחבית חומר נפץ חברתית.

תחילת ההתישבות הלבנה באוסטרליה בסוף המאה ה18 וכמחצית מהמאה ה19 הייתה כידוע של אסירים שהוגלו  ליבשת מבריטניה. אסירים רבים נשארו כאזרחים חופשים ביבשת לאחר שסיימו לרצות את עונשם (פשוט לא היה להם כסף לחזור) וכן ילדי אסירים שנולדו באוסטרליה היו הבסיס הראשון לישוב הלבן החופשי אליו הצטרפו החל ממחצית המאה ה19 בריטים רבים שבחרו להתחיל בחיים חדשים במקום הענק והשומם כמעט שהייתה אז אוסטרליה.

האווירה עם יסודה של אוסטרליה כפדרציה עצמאית בשנת 1901 הייתה כי הולכת ונבנת מדינה שהיא גן-עדן חדש. מקום בתולי שבו ניתן להתחיל בחיים חדשים הן במישור האישי והן במישור הלאומי. כפי שמתחיל הספר המומלץ  'נחל קופר' של אלן מורהד, מבכירי ההיסטוריונים האוסטרלים הקלאסיים:  "כאן אולי יותר מאשר בכל מקום אחר, באה לאנושות שעת כושר להתחיל מבראשית. הארץ הייתה בתולית ובלתי נודעת לחלוטין…"

אולם גן העדן העתידי הזה קם על יסודות רעועים ובבסיסו הייתה הנחה קונפליקטית. בעוד שאוסטרליה חשבה עצמה לגן העדן של האדם העובד, הרי שגן העדן הזה נמנע ממרבית האנושות שכן הוא הוכרז כגן עדן לבני הגזע הלבן בלבד.

 

מדיניות מוצהרת של "אוסטרליה לבנה" הגבילה באופן חד משמעי את ההגירה לבריטים בלבד. וכך היו הדברים במשך מחצית המאה עד סיום מלחמת העולם השניה. תחת מדיניות זו לא רק שנמנעה כניסת מהגרים שאינם בריטים לבנים, אף נעשו נסיונות רבים להוציא מאוסטרליה בני גזעים אחרים (בעיקר יפאנים וסינים) שהגיעו כעובדים זמניים ליבשת ולעיתים אף התחתנו בה וגידלו משפחות.

כך עם סיום מלחמת העולם השניה הייתה אוסטרליה אחת המדינות ההומוגניות ביותר בעולם עם מעל 98% מאוכלוסייתה נוצרים-אנגליקנים בני הגזע הלבן.

אולם המלחמה, שבמהלכה הפציצו היפאנים ערים בחוף הצפוני והצפון מערבי של אוסטרליה (העיר דרווין והעיר ברום) חשפה בפני האוסטרלים את העובדה כי הם אינם יכולים להגן על גן העדן שלהם. בסיום מלחמת העולם היו באוסטרליה בסך הכל קצת מעל 6 מליון איש. וכדי לעבות את האוכלוסיה ולהביא ידים עובדות לכלכלה ששיוועה לכוח אדם לאחר המלחמה, גיבשו הפוליטיקאים האוסטרלים  תוכנית עידוד הגירה לאוסטרליה של אירופאים "לבנים" שאינם בריטים. פליטים מאירופה השסועה והחבולה בעיקר ממדינות המזרח שעברו לשלטון הקומוניסטי, ששרדו את המלחמה ורצו להתחיל חים חדשים וחופשיים וכמובן רבים מבני עמנו – יהודים. כאן עלתה השאלה הבעייתית 'מי הוא לבן?' וכך לאחר מלחמת העולם השניה והתיאוריה הנאצית הנוראית מצאו עצמם פקידי ההגירה האוסטרלים הנאורים שרצו להגשים את גן העדן החדש לאדם העובד, נאבקים בהגדרות מינהלתיות רשמיות אך גזעניות כגון "75% לבן" או "נראה לבן". הדמיון לחוקי נירנברג החל להצית את הביקורת החברתית נגד מדיניות זו.

מסיום מלחמת העולם ועד תחילת שנות השבעים הלכה ונפתחה אוסטרליה להגירה שאינה בריטית. עדין מעל למחצית מהמהגרים מאז סיום המלחמה הינם בריטים אולם אלהם הצטרפו מהגרים אירופאים רבים אחרים. הקהילה היוונית במלבורן נחשבת כיום לריכוז הגדול ביותר של יוונים בעולם אחרי אתונה, סרבים, פולנים, הונגרים, מהגרים מעשרות מדינות אירפאיות שונות מגיעים בשנים הללו לחופי אוסטרליה תחת מדיניות הגירה המעודדת הגירת בעלי מקצועות נדרשים, בריאים בגופם ונפשם וממוצע אירפאי לבן – עד סיומה של מלחמת ויאטנם.

עם סיום המלחמה בויאטנם ב1975 מצאו עצמם מאות אלפי ויאטנמים מהדרום במצב של פליטים הנסים על נפשם מאימת הקומוניסטים שראו בהם משתפי פעולה שצריך להשליכם למחנות הכפייה. "אנשי הסירות" חדרו למהדורות החדשות ברחבי העולם, וגם אנו בישראל קלטנו כמה מאות מהם. אולם 5 פליטים צעירים בני 19 שנמלטו בספינה קטנה מצויידים במעט אוכל ואטלס לימוד מפות של בית ספר יסודי שהופיעו ביום בהיר בשנת 1975 באופק מול נמל דרוין, יזכרו בהיסטוריה של אוסטרליה כספינת הפליטים הראשונה שהגיעה לחופי היבשת  ומציינים את פתיחתה של תקופה חדשה בהגירה לאוסטרליה וסלוגן לאומי חדש "עיצרו את הסירות", ועל כך בפוסט הבא (לפוסט השני בנושא).

 

 

השארת תגובה