על הקשר שבין יציבות פוליטית וכלכלה בישראל

הכל צפוי והרשות נתונה / יורם גבאי (בנק הפועלים)

אני מבקש להביא את המאמר המעניין להלן:

 המאפיין המרכזי של המדינה והחברה בישראל הוא חוסר היכולת לאפיין ולקטלג אותה יחסית לאומות העולם. האם אנו ארץ מפותחת, מתפתחת, מפגרת ואולי כל התשובות נכונות, בהתאם לקטגוריות השונות. מדינת ישראל של שנת 2010 , היא ודאי מן היציבות בעולם מבחינה כלכלית. גרעון וחוב לאומי נמוכים יחסית, עודף יציב בחשבון השוטף של מאזן התשלומים, סקטור עסקי יעיל ומתחרה בעולם, השקעות רחבות מאוד במו"פ אזרחי ועוד. לעומת זאת מדינתנו סובלת מאי שוויון כבד בחלוקת ההכנסות בשוק העבודה. שעורי עוני כפולים ויותר מן המקובל בעולם ומערכת חינוך עם הישגים דלים יחסית ולא שוויונית. ישראל מפגרת גם ביעילות הבירוקרטיה. בתחומי הנדל"ן אנו מדורגים  במקומות 120 –  140. באיכות האוויר ובתשתיות המים והביוב אנחנו במשבר, והמדינה סובלת מתהליך של דה לגיטימציה פוליטית בחלקים גדולים של העולם המערבי. במאמר זה אראה שהישגינו, כמו כישלונותינו, נגזרים בעיקר מהצלחות או מכשלים באסטרטגיה שלנו וכי גורלנו הוא בעיקרו בידינו. באותם מקומות בהן הייתה מנהיגות עם אסטרטגיה עקבית ורציפה, שם הגענו להישגים מרשימים, באותם מקומות שלא הייתה אסטרטגיה או שהיא לא יושמה והוחלפה תדירות, שם כשלנו.

אסטרטגיה מקרו כלכלית

תוכנית הייצוב משנת 1985 וההכרעה על פתיחת כל השווקים לתחרות עם העולם, בשנת 1991 , היו אבני היסוד של הכלכלה המודרנית של ישראל והתוו את האסטרטגיה המקרו כלכלית שלה. פקידי האוצר ובנק ישראל, בהובלה של כל שרי האוצר וראשי הממשלה, הובילו את הכלכלה הישראלית ליציבות פיננסית ולהתייעלות ותחרות עם העולם הכלכלי. היום, בשנת 2010 , אנו נהנים מפירות אסטרטגיה מוצלחת זו, היציבות הפיננסית מביאה לתשואות נמוכות והשקעות זרות, פתיחת השווקים הביאה ליעילות בשווקי המוצרים, המט"ח וההון. כלכלת ישראל הפכה ליעילה, מוטת יצוא והשקעות הון, מו"פ וטכנולוגיה. ישראל היום נהנית מעצמאות כלכלית והיא תחרותית ויעילה, זאת בניגוד לשנות ה – 70 וה – 80 של המאה העשרים.

 אסטרטגיה מקרו בתחום החברה

למן שנת 2003 ועד ימים אלה, מדינת ישראל עקבית בהכרעה אסטרטגית חברתית שלה. הקטנת משקל הוצאות הממשלה בתוצר, משולבת עם הורדה במשקל המיסים בתוצר ובמקביל גלגול הוצאות בריאות, חינוך ורווחה, לכיסי הצרכנים הפרטיים והקטנת משקל תשלומי ההעברה בתוצר (הקצבאות). מדינת ישראל מתקרבת למודל האמריקני, המעדיף הוצאה ממשלתית ומיסוי נמוך, על המודל הצפון מערב אירופאי, המעדיף הוצאה ומיסוי גבוה ופחות גלגול הוצאות, לצרכנים הפרטיים. ישראל הפחיתה את משקל הוצאות הממשלה בתוצר מ – 50 ל –43.5  בתקופה של  2003 -2010 , נטל המיסים מהתוצר ירד מ 38 – אחוזים ל33 אחוזים ובמקביל עלו הוצאות הפרטים לבריאות מ 33 אחוזים 33 ל 44 אחוזים מכלל ההוצאה הלאומית לבריאות. מגמה דומה התפתחה בחינוך האקדמי (מכללות שאינן מתוקצבות). כיום משקל הוצאות הרווחה בתוצר בישראל, הוא הנמוך ביותר במערב, יחד עם ארה"ב. מדיניות זו סייעה אולי לצמיחה בטווח הקצר, אך פגעה בחלוקת ההכנסות ובקבוצות העניות באוכלוסיה.

אסטרטגיה חברתית – מיקרו

היעדר משילות מביא לכך שישראל נכשלת ברוב מאמציה לשיפור מערכות החינוך והחברה, האסטרטגיה שנקבעה בועדות דוברת ובייגה בחינוך, לא יושמו. הרפורמות במינהל מקרקעי ישראל לא נשאו פרי והניסיון להביא את משרדי הממשלה לניהול עצמאי של תקציביהם, כשל. מדינת ישראל נכשלה כמעט כליל, גם ברפורמות להתייעלות הבירוקרטיה בכלל ובתחום הנדל"ן בפרט, והניסיונות להפעיל רכבות קלות בערים ולשפר את תשתיות המים והביוב, לא צלחו. נציין, שישראל נכשלה גם בניסיון להקטין את האפליה נגד מיעוטים ולכפות לימודי ליבה על החרדים ואף נסוגה בתחומים אלה. התוצאה של מגמות אלה עגומה, כאשר מחצית מילדי ישראל הקטנים הם חרדים ומיעוטים. אסטרטגיה פוליטית מדינת ישראל היא נטולת כל אסטרטגיה פוליטית ביטחונית עקבית ולמעשה כל ראש ממשלה משנה את הכיוון של קודמו. נתניהו, הפנה עורף לאסטרטגיית רבין, ברק הפעיל מדיניות שלו שהוחלפה על ידי שרון (שתי אסטרטגיות מנוגדות בתוך תקופתו), ונתניהו מסרב היום, לחזור להבנות אולמרט וציפי ליבני עם הפלשתינאים. העדר אסטרטגיה פוגע קשות במעמד ישראל בעולם ויוצר תחושה שישראל מאחזת עיניים ושואפת לשמור על הסטטוס קוו, תוך קביעת עובדות בהתנחלויות ובגדר הפרדה. הסכם השלום ניראה רחוק מאי פעם. ולכן גם מידרדר מעמדה של ישראל בעיני חלק גדול מאוכלוסיית המדינות הדמוקרטיות במערב.

סיכום ומסקנות

מדיניות פוליטית עקבית וריאלית, יחד עם החזרת יכולת המשילות של השלטון, הם שני התנאים המוקדמים ההכרחיים, להפיכתה של ישראל למדינה יציבה עם צמיחה ארוכת טווח, שיפור בחלוקת ההכנסות "החזרת" המיעוטים והחרדים למסלול של צמיחה ותעסוקה, ויתר הכרה על ידי עמי העולם. כמו בעבר, הכול תלוי בנו. עם זאת, הרשות נתונה, מזל וסיוע משמים רצויים תמיד, בעיקר בתחומי הפוליטיקה והביטחון

השארת תגובה