ספרו של תומס פיקטי מגולל את ההיסטוריה של אי השוויון הכלכלי מאז המאה ה18, כמה שאלות ותשובות על הספר ומסקנותיו ממי שהיה כלכלן ראשי וממונה על הכנסות המדינה במשרד האוצר ד"ר מיכאל שראל וכיום עומד בראש פורום קהלת לכלכלה.
פערי ההכנסות בישראל גדלו משמעותית בשני העשורים האחרונים, בדומה למגמה בארה״ב וברוב המדינות המפותחות. האם המגמה הזאת צפויה לדעתך להימשך ואף להעצים, כפי שחוזה פיקטי? מה הסיבות לכך?
האמירה שפערי ההכנסות בישראל גדלו משמעותית בשני העשורים האחרונים נשענת על דיווחים תכופים על כך במהלך השנים האחרונות, ברוב אמצעי תקשורת, על ידי חלק מנבחרי הציבור וגם על ידי גורמים מקצועיים-למחצה. אבל גם כאשר חוזרים עשרות ומאות פעמים על אותה אמירה לא נכונה, הדבר לא הופך אותה לנכונה. אי-השוויון בישראל, על פי נתוני הלמ"ס והמוסד לביטוח לאומי, ירד בצורה משמעותית בשנים האחרונות ורמת אי-השוויון ב‑2013 (השנה האחרונה לגביה קיימים נתונים) דומה לרמתו בתחילת שנות ה-90. הדבר נכון גם לגבי אי-השוויון בהכנסה הכלכלית (מעבודה ומהון) וגם לגבי אי-השוויון בהכנסה נטו (שכוללת תשלומי העברה ותשלומי מסים ישירים). העשירונים התחתונים הרוויחו מאד כתוצאה מהצמיחה בעשור האחרון, תודות לשיפור הדרמטי שחל בשוק העבודה – גם עלייה ניכרת בשיעור ההשתתפות וגם ירידה חדה בשיעור האבטלה. לגבי העתיד – קשה לנבא, אך קיים לדעתי סיכון משמעותי לעלייה חדה באי-השוויון בישראל בעשורים הקרובים. לא בגלל התהליכים של פיקטי, אלא בגלל שילוב של החינוך במגזר החרדי (שאינו מקנה לבוגריו כישורים מינימליים הנדרשים להשתלבות בשוק העבודה המודרני) והדמוגרפיה (שיעור החרדים באוכלוסייה צפוי לגדול מ-10 אחוזים כיום ל-30 אחוזים ב-2060).
מה לדעתך השפעתו הגדולה ביותר של פיקטי על השיח הכלכלי שאחרי המשבר הפיננסי, ובאילו דרכים השיח הער על האי שיוויון ישפיע על המדיניות הכלכלית של הממשלה החדשה?
יתכן שההחלטה להגדיל באופן ניכר את קצבאות הילדים והדיבורים על הטלת מס עיזבון ועל הגדלת קצבת הבטחת הכנסה לקשישים הושפעו במידה מסוימת מהשיח על הפערים החברתיים, שהתגבר בעקבות פרסום ספרו של פיקטי. זה חבל, כי התוכניות האלה עלולות לגרום הרבה יותר נזק מתועלת, כולל לשכבות האוכלוסייה שאמורות "להנות" מהן. הן עלולות לגרום להיפוך המגמות החיוביות שהתרחשו בשוק העבודה בעשור האחרון, ובמיוחד בשיעורי ההשתתפות והתעסוקה של צעירים בעלי משפחות ושל עובדים מבוגרים המתקרבים לגיל הפרישה. דבר זה יפגע בכלל הציבור, דרך הקטנת הצמיחה והגדלת הנטל התקציבי על הממשלה. באופן מיוחד הוא יפגע בסיכויי השכבות החלשות לצאת ממעגל העוני והתלות בקצבאות ולהשתלב במעגל העבודה.
מה דעתך לגבי הצעתו של פיקטי להטיל מס עושר עולמי אחיד ופרוגרסיבי כדי למנוע הצטברות הון בקרב העשירים? האם זה ריאלי? מה היתרונות והחסרונות?
ברוב המדינות המערביות יש כבר כיום מסי הכנסה גבוהים מאד, הן על הכנסות מעבודה והן על הכנסות מהון, שמוטלים באופן פרוגרסיבי. בחלק מהמדינות, כולל בישראל, מידת הפרוגרסיביות של מסים אלו היא מאד משמעותית, ואולי אף מוגזמת. בנוסף, יש מיסוי של הצריכה (דרך מע"מ ומסים עקיפים אחרים), כאשר היקף הצריכה מושפע לא רק מההכנסה השוטפת אלא – בראש ובראשונה – מההכנסה הפרמננטית ומרמת העושר של הצרכנים. כתוצאה מכך, כבר כיום שיעורי המסים (במיוחד אלו המוטלים על בעלי ההכנסות הגבוהות) כבדים מדי ופוגעים בצמיחה. צריך להפחיתם, ובוודאי לא להעלותם. מצד שני, אם הכוונה היא להטיל מס עושר ובמקביל להפחית מסים על הכנסה ועל צריכה, הנזק (במקרה של יישום מוצלח) הוא קטן יותר, אך הבעיה המרכזית היא ביכולת היישום. עושר (ובמיוחד עושר פיננסי) נייד יותר מהכנסות ומצריכה, ולכן יהיה כמעט בלתי אפשרי לשכנע את כל המדינות בעולם לשתף פעולה, להטיל מס זהה, ובנוסף לזהות ולדווח על הנכסים הפיזיים והפיננסים של כל אדם לכל יתר המדינות בעולם. הכוונה במונח "כל המדינות" היא לא רק למדינות המתקדמות אלא ממש לכל המדינות בעולם. אחרת, שום דבר לא ימנע מאי טרופי כזה או אחר להציע לעשירי העולם מקלט לכספם, תמורת עמלה נמוכה בהרבה משיעור המס שיוחלט עליו. יתירה מכך, גם אם יהיה שיתוף פעולה מושלם בין המדינות, יהיה כמעט בלתי אפשרי לוודא שהעושר הרשום על שמו של כל אדם בעולם הוא אכן שלו, ולא רק נרשם על שמו על ידי בעל נכסים רבים שרצה להתחמק מתשלום מס העושר הפרוגרסיבי (שוב, תמורת עמלה נמוכה והגיונית…).
מה לדעתך החולשות בגישתו של פיקטי ובספרו? נטען כי ספרו של פיקטי אינו מסביר מדוע למעשה העלייה באי שיוויון היא כה חשובה בימינו, שפערי הכנסות אינם גורם משפיע כל כך בכלכלה הכה פרודוקטיבית וטכנולוגית של המאה ה-21, ושאי שיוויון דווקא ממריץ את החדשנות.
אלה אכן חולשות קריטיות בגישתו של פיקטי, בנוסף, נטען (בצדק) שהגידול באי-השוויון בעושר במדינות המערביות בעשורים האחרונים (כפי שתועד על ידי פיקטי) התרכז כולו בעליית ערך הנדל"ן (בתים ומגרשים), ולא בכמות אמצעי הייצור (מכונות, ציוד, מפעלים). לכן, נראה שההסבר המרכזי של פיקטי לתיאור העלייה באי-שוויון זה (ששיעור התשואה על הון גבוה משיעור הצמיחה במשק) לא כל כך רלוונטי וכלל לא קשור לתופעה שהוא מתאר. בנוסף, נטען (גם כן בצדק) שאם שיעור התשואה על הון הוא גבוה והיקף ההשקעה החוזרת של הרווחים גם כן גבוה (שתי טענות מרכזיות של פיקטי) – אזי כמות ההון תגדל והתפוקה השולית שלו סביר שתקטן, כלומר התהליך שפיקטי מתאר, גם אם הוא נכון בתקופה מסוימת, לא יכול להימשך לטווח ארוך.