פרויקטים בתחום התשתיות כרוכים בהשקעה גדולה והדבר יוצר תכופות מונופולים טבעיים בודאי במדינה כה קטנה כמו ישראל.להבדיל מההשקעה בהון פיזי אחר, להשקעה בתשתיות יש השפעות חיצוניות חיוביות – כמו גם תשואה במונחים של איכות חיים – שהשוק אינו מביא בחשבון. מסיבות אלו על הממשלה להתערב בשוק החופשי בתחום התשתיות והיא נדרשת להשפיע על רמת התשתיות באמצעות השקעה ישירה, רגולציה, יצירת תנאים מתאימים להשקעה של המגזר העסקי, וסבסוד ברמצעים ישירים ועקיפים.
במחקר של בנק ישראל נראה כי בחלק מהתחומים – ובמיוחד בתחום התחבורה הציבורית במטרופולינים – רמת התשתיות בישראל (או לפחות עתירות השימוש בהן) עדיין נמוכה מהרמה במרבית המדינות המפותחות. מחקרים שנערכו בישראל ובעולם מצביעים על כך ששיפור ברמת התשתיות עשוי לתרום לתהליך התכנסותו של המשק הישראלי לרמת החיים במדינות המפותחות, והדבר תקף במיוחד לגבי התחבורה הציבורית: שיפור בתשתיות בתחום זה יתרום לצמיחה ועליה ברמת החיים היות שהוא ישפר את ההתאמה בין עובדים לפירמות ויתמוך באוכלוסייה שמעוניינת להצטרף לשוק העבודה אך אינה יכולה לרכוש רכב פרטי. תחבורה ציבורית נרחבת ויעילה במטרופולינים תאפשר לקבץ אזורי תעסוקה ולהגדיל את צפיפות האוכלוסין, ולכך יש יתרונות כלכליים משמעותיים. לזמינותה של התחבורה הציבורית יש השלכות גם על איכות החיים, היות שנסיעה ארוכה אל מקום העבודה וממנו פוגעת באיזון בין פנאי לעבודה ושימוש רב ברכב פרטי פוגע באיכות הסביבה. ההשקעה בתשתיות לתחבורה ציבורית תלויה בעיקר במדיניות ממשלתית, והממצאים מעידים כי על הממשלה לפעול ביתר שאת לשיפורן של תשתיות אלה.
על פי המדדים של ה- OECD לאיכות החיים, אלה הם שניים מהתחומים שבהם ישראל מפגרת במיוחד אחרי יתר החברות בארגון. עוד נמנים עם תחומים אלה נשׂיגוּת הדיור, הביטחון וזכויות האזרח.
