בחוק תקדימי מבחינה עולמית הפשיטה ממשלת אוסטרליה את חברות הטבק מנכסים בני מילארדי דולרים ואסרה את פרסום מותגי החברות על חפיסות הסיגריות. זאת בנוסף לתמונות המרתיעות שכבר נמצאות על 75% משטח החפיסה.
המטרה שללא ספק היא נעלה – הצלת חיים.
האמצעי בעייתי במקצת – השמדת נכסים פרטיים.
- מבחר תמונות מרתיעות המציגות מחלות הנובעות מעישון ומודפסות על גבי חפיסות סיגריות באוסטרליה
ונתחיל בעובדות, על פי פרסומי הרשויות באוסטרליה אלפי אנשים מתים מדי שנה ביבשת מסיבוכים ומחלות הקשורים בעישון, מסקר שנערך במדינה עולה כי קרוב למליון איש מתו ממחלות הקשורות בטבק מאז מלחמת העולם השניה – זהו ללא ספק נתון מצמרר. מעבר למחיר העצום בחיי אדם לסיגריות יש גם מחיר 'רגיל' בכסף, אותו אומדות הרשויות האוסטרליות בכ 31 מיליארד דולרים – שוב סכום אגדי שאם היה נחסך ומופנה נאמר לחינוך או השקעה בתשתיות היה משפר ללא ספק את איכות החיים של אזרחי היבשת.
אז היכן הבעיה? ובכן הבעיה היא בעובדה שטבק וסיגריות הן מוצר חוקי ולכן השמדת נכסי היצרנים החוקיים של מוצר חוקי היא בעייתית משהו.
איני מעשן ואני מתנגד גדול של עישון אבל אנא הרשו לי לשחק את פרקליט השטן לכמה פסקאות. זכותה המלאה של חברה להחליט בהליך דמוקרטי ותקין מה חוקי ומה לא חוקי.
- עישון גראס – אינו חוקי עישון טבק – חוקי.
- בניית קזינו – אינו חוקי, קניית כרטיס לוטו -חוקי
- שתיית אלכוהול הייתה בלתי חוקית בארה"ב תקופה מסוימת (בין השנים 1920 – 1933 תקופה הידועה כ'תקופת היובש') אולם כיום היא חוקית תחת הגבלים (צריכה במקומות ייעודיים בעלי רשיון מכירה, גיל, לא לנהיגה וכו)
מדוגמאות אלו ניתן לראות כי זכותו המלאה של הציבור באוסטרליה או בכל מדינה אחרת לההחליט כי סיגריות אינן חוקיות. אם ממשלת אוסטרליה הייתה מחליטה על הסיגריות כמוצר בלתי חוקי או אוסרת את צריכת הטבק לנערים עד גיל 18 או כל הגבלה חוקית אחרת – דיינו שכן אזי שיווק מכירה ופרסום של מוצר כזה הייתה בלתי חוקית גם כן והעניין היה נפתר. אולם בעוד טבק הוא חוקי כיצד יכולה הממשלה לאסור על פרסום לוגו היצרן על המוצר? מדובר בנכסים (שהם המותגים) ששווים בשוק מיליארדי דולרים (בעלות על מותג היא נכס לכל דבר) כיצד יכולה הממשלה בהינף חוק למחוק את הנכסים ההלו ששיכים למוצר חוקי ללא כל פיצוי?
נעזוב את עולם הפרקליטות ונחזור למציאות – מדוע הממשלתות אינן מכריזות על עישון כבלתי חוקי? לתשובה יש שני חלקים פוליטי ופראקטי נתחיל עם הצד הפוליטי, העישון בסך הכל די נפוץ, כ 19% מהאוכולוסיה באוסטרליה מעשנים והם השקולים למעל 5 מליוני אזרחים (גם בישראל כ 20% מהאוכלוסייה מעשנת). לא מציאותי מאף פוליטיקאי להכריז על 20% מהאוכלוסייה כמבצעים פעילות בלתי חוקית. לכן המחוקק מנסה למצוא את שביל הביניים, מצד אחד מטפלים בצד הביקוש באמצעות קמפיניים מתאימים ואיסור עישון במקומות ציבוריים ושאר פעילויות המכונות נגד המעשן הבודד ובמקביל מקטינים את צד ההיצע על ידי הקטנת הרווחיות של חברות הטבק, ביטול האפקטיביות הפרסומית של הקמפיינים השיווקיים ופעולות אחרות נגד היצרנים שהם המרוויחים הגדולים מהסיפור.
מן הצד הפראקטי נראה כי הכרזה על תעשייה או תחום כבלתי חוקיים לא תפתור את הבעיה, ניסיון ארוך שנים 'בתעשיות החטאים' השם שניתן לשלושת הסקטורים הבעיתיים של הימורים, פורנוגרפיה, עישון (ואחיו הקטן והמסוכן סמים) מראה כי המשאבים השיטוריים הגדולים אינם עוזרים, טבע האדם כנראה חזק מהחוק והתעשייה פשוט יורדת למחתרת על כל המשתמע מזה בתחום הפשע, האלימות, הלבנת הון ועוד. מדינות רבות החליטו לאפשר את הפעילות בתנאים רגולטוריים מחמירים מאשר לאסור אותה ולהוריד אותה מתחת
לפני השטח.
'עלה ירוק' אצלנו כמעט עברו את אחוז החסימה (כזכור הם בעד ליגליזציה של סמים), מדינה שמרנית כגון סינגפור שבה ההימורים היו אסורים פתחה את הענף ובנתה שני בתי קזינו עצומים וכולנו מכירים את הלגליזציה ההולנדית בתחומי הסמים הקלים והזנות (רובע החלונות האדומים).
צריך להפעיל רגולציה מחמירה על צריכת סיגריות כגון מגיל מסויים, איסור עישון במקומות ציבוריים וכן רגולציות מחמירות לגבי שידור פרסומות בצד שלישי (כלי מדיה וערוצי תקשורת) אך גם במצוד אחר התאגידים הבין לאומיים הרשעים יש להזהר לא לחצות קווים אדומים.
ביטול המיתוג של חפיסות הסיגריות אומנם עבר את בית הדין הגבוה באוסטרליה וכנראה נהנה מתמיכה ציבורית אולם במבט מעמיק יותר הוא מעורר שאלות עקרוניות בדבר הזכות של הממשלה לפגוע בנכסים חוקיים פרטיים.