הטרור מסתתר מאחורי אזרחיו? מדינות ריבוניות מתקשות להביא לידי ביטוי את היתרונות הצבאיים והטכנולוגים שלם בעימות בלתי סימטרי? יורם שוויצר ועינת יוגב ניסחו זאת היטב:
בשנים האחרונות השתכללה פעילותם ושודרגה יכולת הפגיעה של ארגונים תת־ מדינתיים, אשר חלקם פועלים כיום כגופים צבאיים, ממוסדים והיררכיים ומשמשים כצבאות טרורילה (טרור –גרילה), הבוחרים להתעלם ביודעין מרגולציות ומריסונים חוקיים של המשפט ההומניטרי הבינלאומי. פעילותם של ארגונים אלה מתאפיינת, לרוב, באלימות קיצונית ובלתי־בררנית בעליל, ומתבצעת במרחב האזרחי. היא נועדה להוות פרובוקציה שמבקשת לגרור את ממשלת המדינה שבתחומה מתבצעת הפעולה לתגובה בלתי־מידתית, בתקווה שזו תפגע באזרחים בלתי־מעורבים, תעורר בהם תחושות ניכור על העוול שנגרם להם ואף תדרבן אותם להתעניין, לתמוך ואולי אף להצטרף לפעילות הטרור. כמו כן מקווים מחוללי הטרור, כי תגובה מדינתית נרחבת למעשיהם תצליח לקומם גורמים בדעת הקהל — המקומית והעולמית — נגד הממשלה שמצטיירת כתוקפנית. לקריאת המאמר המלא