ההתנהגות של הצרפתים ומקרון בשנתיים האחרונות די צינית וצבועה (הם כמובן לא היחידים), אבל בכל הנוגע ללבנון זה פשוט אבסורד מגוחך. המנדט הצרפתי על לבנון ארך בסך הכול 23 שנה (1920–1943) אולם במהלכו הרשויות הצרפתיות הפעילו אלימות והשתמשו בכספי מיסים שנגבו מהאוכלוסייה המקומית כדי לממן את המנגנון הצבאי והביטחוני שלהן עצמן – ולא תשתיות או שירותים חברתיים. החינוך והבריאות הופקרו לידי גופים פרטיים ומיסיונרים שטיפחו את האוכלוסייה הנוצרית בלבד.
צרפת גם עיצבה את המערכת הפוליטית הלבנונית מלכתחילה כך שהמארונים – העדה הנוצרית שעליה הצהירה שהיא מגינה יחזיקו בנשיאות לעד. זוהי לא "הגנה" זוהי הנדסה דמוגרפית ופוליטית שנועדה לשרת אינטרס צרפתי ישיר. ההנדסה הדמוגרפית הזו יצרה מבנה חברתי בו כל קבוצה אתנית מבטלת את הקבוצה השנייה והשיתוק הפוליטי הורס את המדינה עד היום.
רובנו מכירים את הסכם סיס-פיקו (1916). 110 שנים אחר כך אנחנו הילידים ממשיכים להילחם על אותן הגבולות שהכתיבו הצרפתים (וגם הבריטים אבל הם לפחות לא מבקרים כאן כבעלי הבית). בשנת 1943 הלבנונים הכריזו על עצמאות, צרפת לא עזבה מרצון. היא עצרה את הנשיא הלבנוני הנבחר ועזבה רק בגלל לחץ בריטי כבד מאוד, ואחרי משבר נוסף ב-1945, נסיגה מלאה הושלמה רק בסוף 1946.
למען האמת אין לי בעיה עם ההיסטוריה הזו, זה היה הסטנדרט ומה שמצפים ממעצמה לעשות. אי אפשר לשפוט את העבר על פי הקריטריונים של ההווה. אבל כיום מקרון מציג עצמו כיום כמגן לבנון ומתווך מוסרי במזרח התיכון. הוא מגיע לביירות כאילו חזר הביתה, מטפח 'יחסים מיוחדים' שמקורם, כידוע, בכיבוש צבאי של 23 שנה. ובמקביל אותה צרפת שולחת שגרירים, מוציאה הצהרות, ומפעילה לחץ על ישראל תחת הכותרת של "סיום כיבוש". מרבית המדינות האירופאיות היו קולוניאליסטיות בעברם, כאמור אי אפשר לשפוט אותן אחורה, אבל מבחינה היסטורית היחסים שבין צרפת של מקרון ולבנון והביקורת על ישראל זה כבר מגוחך.
