אבני הבניין של המערכת הבין לאומית הינן מדינות! הדבר הזה נכון מהסכם וסטפילה בשנת 1648 ומושרש עמוק בתפיסת העולם שלנו. הסדר העולמי הליבראלי החד- קוטבי בהובלת ארה"ב שצמח לאחר קריסת ברית המועצות הביא לשיא גם את המוסדות הבין לאומיים המורכבים ממדינות ריבוניות. לא סתם תהליכי האינטגרציה המשמעותיים ביותר באירופה כגון מטבע אחיד (יורו) או גבולות משותפים (אמנת שנגן) התפתחו ובשלו בשנות ה-90 בשיאו של תהליך הגלובליזציה הליבראלית בהנהגת ארה"ב.
אולם תמיד היו שחקנים בין לאומיים חזקים שאינן מדינות כגון מוסדות דת, חברות רב לאומיות או ארגוני פשע וטרור. אפשר לדוגמא לציין פעילות פיראטים ענפה במאה ה-17 שפעלו בטריטוריות שהריבונות עלהם הייתה חלקית או במחלקות (כגון אזור הים הקריבי) כפעולות המקבילות לארגוני מורדים או פשיעה בין לאומיים א-מדינתיים של היום. אז- כמו היום מדינות רתמו ארגונים אלו לצידם במלחמות מטעם 'מלחמות פרוקסי' כגון הענקת רשיונות לשוד היריב (פריבטיר). ניתן גם לציין את פעילותן של חברות עסקיות כגון חברת הודו המזרחית ההולנדית או הבריטית כשחקנים בין לאומיים משמעותיים בעלי צבא פרטי, טריטוריות ועשרות אלפי עובדים בדומא לחברות רב לאומיות של היום (כולל צבאות פרטייים לדוגמא לצורך אבטחת מכרות יהלומים באפריקה).
תהליכי הגלובליזציה של הדור האחרון הביאו במקביל גם לפריחה של ארגונים לא מדינתיים (INGO) המשחקים תפקיד הולך וגדל בפוליטיקה העולמית. להבדיל ממוסדות בין לאומיים כגון האו"ם, המורכבים ממדינות ריבוניות הרי שארגונים בין לאומיים, לדוגמא גרינפיס, הינם ארגונים חוצי גבולות שיחידת הבסיס שלהם היא אנשים בודדים ופרויקטים ולא מדינות. כמו כל תהליך בגלובליזציה יש לכך שתי פנים. צד חיובי של ארגונים המבקשים להביא שלום ומזור לעולם, עוסקים בהגנת הסביבה, זכויות אדם ושאר נושאים נעלים ולצידם ארגוני טרור וסינדיקטים של פשע בין לאומי שאינם נופלים מהם בדרגת התיחכום והמוטיבציה. למען האמת, המרחק בין שתי קצוות אלו אינו כה גדול כפי שמרביתנו היינו רוצים לחשוב.
בעוד מדינות מאורגנות במוסדות בין לאומיים חתומות על אמנות ויכולות לקבל אחריות על מעשיהן הרי שאין פיקוח דומה על ארגונים בין לאומיים או קבוצות לא מדינתיות הפועלות בזירה הבין לאומית. דוגמא קיצונית לדבר אירעה לאחרונה במשפט בהאג בוא נתבעה ישראל על ידי דרום אפריקה וירדן על הפרה של החוק הבין לאומי. בעוד שישראל התגוננה בבית הדין בהצלחה הרי שאי אפשר לתבוע באותו בית דין את החמאס כי הוא אינה מדינה.
וכל ההקדמה הארוכה הזו כדי להמליץ על קריאה של המאמר "שחקנים ללא כללי משחק".
"אין ספק שהאקטיביזם הנמרץ של הארגונים הבין־לאומיים הלא ממשלתיים תורם לביזור הכוח בזירה הבין־לאומית, ומצר את צעדיהן של מדינות הנוטות להתנהלות דורסנית או הגמונית […] העובדה שהארגונים פועלים ללא כל חובת דיווח או בקרה במישור הבין־לאומי שבה ומטרידה בעידן שבו נדרשים יותר ויותר גורמים הפועלים בזירה הבין־לאומית לעמוד באמות מידה של שקיפות ושל אחריות […] מן הראוי לבחון שוב ושוב את הגורמים המממנים את הארגונים הבין־לאומיים הלא ממשלתיים […] הכוונה היא בעיקר לכך שלא מעטים מאותם הארגונים הפכו למשרתיהם של ארגוני טרור".
