ההפגנות האנטישמיות והאנטי ישראליות באירופה וארה"ב פוגעות בבטן הרכה של כל יהודי וישראלי. למה הם שונאים אותנו? לאחר הטבח הנוראי ביישובי ובסיסי העוטף היינו מצפים לסולידריות ולהבנה והנה אנו מקבלים שנאה. הרצון הבסיסי של מרבית הישראלים להיות חלק מ'משפחת העמים' והמשמעות העמוקה של לימודים ומחקר הן בתרבות היהודית והן בהווי הישראלי האקדמי של 'אומת הסטארט-אפ' – נתקל במציאות של הפגנות אלימות וסוערות ברחובות ובמיוחד באקדמיה המערבית. ההפגנות הללו הן לכאורה נגד ישראל אך כולנו מבינים עד כמה הרכיב האנטישמי שבהן משמעותי.
אז למה הם שונאים אותנו? הינה 20 הסיבות המרכזיות המופיעות בעצימות משתנה, חופפת ולעיתים מתנגשת זו עם זו, אולם אל דאגה, מי שממש רוצה כבר ימצא את הדרך ליישב סתירות אלו. ספוילר- מדובר ברשימה ארוכה…:
הזדהות אוטומטית עם הצד החלש: התרבות היהודית הביאה לעולם את הסיפור על דוד וגוליית, ובמשך דורות חינכה את העולם המונותאיסטי על הצלחת החלש כנגד החזק וכנגד כל הסיכויים. עכשיו פתאום אנחנו החזקים והפלשתינאים החלשים כפועל יוצא של לוגיקה זו הצד הפלשתינאי החלש הוא גם הצודק – ללא קשר לעובדות.
מחיקת כתם השואה באירופה: גם אחרי שלוש דורות, השמדת יהודי אירופה היא כתם על התרבות האירופאית. עם זאת, ככל שמציגים את ישראל באור נורא יותר כך (באופן יחסי) קטנות זוועות השואה. בין אם צידוק עצמי 'הנה גם הם משמידים עם אחר' אז מה שעשו להם אינו כה נורא, או צידוק רטרואקטיבי היהודים עושים עכשיו דברים כה איומים אז אולי בעבר 'הגיע להם'.
כתם הקולוניאליזם האירופאי: השלכת ההיסטוריה והתפיסות האירופאיות העצמיות בדבר סכסוך קולוניאליסטי על הסכסוך הישראלי. ראיית ישראל 'ככובש זר לבן ומדכא' אל מול האוכלוסייה 'הילידית' הפלשתינאית. הזדהות עם הצד המדוכא מכפרת על 'פשעי' הקולוניאליזם האירופאי. כמובן שהמצב העובדתי הפוך ויהודים/עבריים היו מאז ומתמיד מזוהים עם חבל ארץ זה ודווקא הלאומנות פלשתינאית היא תופעה צעירה בת פחות ממאה שנה… אבל נא לא לבלבל אותנו עם שיעור בהיסטוריה.
הזדהות עם הצד המדוכא: הצד ההפוך ממחיקת 'כתם המדכא' היא הזדהות עם המדוכא. ארצות בהן פעלה תנועת עצמאות כגון אירלנד או דרום אפריקה מזדהות באופן חד צדדי עם הצד הפלשתינאי במאבקו נגד ה'כובש' הישראלי.
תפיסות אידאולוגיות של מוסר רלטוויסטי ותנועת WOKE: באידאולוגיית הווק העולם מחולק באופן דיכוטומי לטוב ולרע, ללא מקום למורכבות. הרלטיוויות מכשירה אלימות (של צד אחד בלבד כמובן) וה-WOKE מציב את ישראל בצד של הרעים.
אקטיביזם 'שיק' / פלשתיני 'שיק': צעירים שבעים בערי המערב כמהים למטרה, שואפים לחזון רוחני מעבר להצלחה החומרית הכלכלית העוטפת אותם. מה יותר 'קול' ו'שיק' (עוד משתמשים במילים הללו?) מלתמוך בלוחמי החופש הפלשתינים, ולעזאזל העובדות. התמיכה של הצעירים באוכלוסייה חלשה מעניקה להם תחושת ערך, והרגשה שהם אקטיביסטים שפועלים למען עולם טוב יותר.
הצדקת אלימות כלפי שוטרים מקומיים: בכל קבוצה איש אלמנטים על גבול הפליליים, עארסים או כמו שפעם קראו להם 'פושטקים'. אז המקבילים האירופאים, הפרחחים בני המהגרים יכולים להתגרות במשטרה ולבצע מעשי אלימות, ביזה וונדליזם בחסות של אקטיביזם פוליטי. גם התגובה המשטרתית בדרך כלל מתונה ומכילה יותר מאשר אם היה מדובר בהתפרעות פלילית רגילה נגיד של אוהדי כדורגל….
זכויות אדם ופגיעה בבלתי מעורבים: לפי תפיסה זו ישראל פוגעת באופן בלתי מידתי ובלתי מובחן באוכלוסייה הכללית הבלתי מעורבת. עזבו את ההיסטוריה של הכנסת עשרות אלפי עובדים לישראל, על טיפולי חירום לילדים במוסדות רפואה ישראלים או אספקת חשמל ומים בחינם. גם אין מה להתפלפל על ההודעות לאוכלוסייה על תקיפה הממשמשת ובאה (מי שמע על צבא המודיע לאויב היכן הוא מתכוון לתקוף?), על השימוש הציני באוכלוסייה כמגן אנושי ולחימת מחבלים בבגדים אזרחיים. בוודאי גם שאין להזכיר את ההתקפות בלתי מובחנות על אזרחים בערי ישראל מצידו של החמאס- מידתיות היא טובה רק אם היא לטובת הפלשתינאים.
זכות ההגדרה העצמית של הפלשתינאים: הדוגלים בעמדה זו רואים בפלשתינאים עם בעל זכות הגדרה עצמית ולפיכך תומכים בפתרון 'שתי מדינות'. לאחר השביעי באוקטובר 'שתי מדינות' נראה כרעיון ההולך ומתרחק.
מיעוטים מוסלמים באירופה כקהל אלקטוראלי: המוסלמים באירופה מהווים כבר כ-5%-9% מהאוכלוסייה (תלוי באיזו מדינה). המהגרים המוסלמים נוטים להתרכז בערים הגדולות שהן גם מרכזי השלטון והתרבות (כמו היהודים אגב) ובכך מגדילים את השפעתם. מפלגות פונות באג'נדה פרו-פלשתינאית לקהלים מוסלמים וקהילות מהגרים מבלי שיש להם עמדה אידאולוגית אמיתית לגבי הסכסוך בעזה כי אם רק כאופורטוניזם פוליטי לקושש תמיכה מקומית.
אפקט 'ההקרנה ההדדית' בין מדינת ישראל והתפוצות היהודיות: מדובר למעשה בקשר הפוך בין חוזקה הנתפס של ישראל ואנטישמיות כלפי יהודים בחו"ל. ככל שעוצמתה הנתפסת של ישראל קטנה כך גדלה האנטישמיות בחו"ל. וגם הפוך- ככל שישראל נתפסת כחזקה יותר כך היא מקרינה חוזק זה על יהדות התפוצות. אנטולי שרנסקי סיפר כי הפעילים הציונים הראשונים ברוסיה שאבו את כוחם מהניצחון הישראלי במלחמת ששת הימים בשנת 1967 עת הישראלים שלנו (של הציונים הרוסים) ניצחו את הערבים שלכם (ברה"מ תמכה בצבאות מצרים וסוריה).
ב-7.10 ישראל חטפה מכה חזקה וכואבת. הצבא הבלתי מנוצח ספג כשלון והמודיעין הישראלי הוצג במערומיו. החולשה הישראלית (הנתפסת יש לומר, כלומר בניגוד לאובייקטיבית) מוקרנת על יהדות התפוצות ובמקביל האנטישמיות גוברת.
אנטישמיות נוצרית קלאסית: היהודים הינם בוגדים שהסגירו את המשיח ישו. עוד יש כאלו שחושבים כך בעיקר בעולם הנוצרי שאינו פרוטסטנטי כלומר בעיקר במדינות חבר העמים, מזרח אירופה ואף יוון (כן, אחוז האנטישמיות מטעמי דת ביוון מהגבוהים בעולם). מעל אלף שנות אנטישמיות כנסייתית נוצרית לא ימחקו בשניים שלוש דורות של עצמאות ישראלית.
אנטישמיות מוסלמית: למרות רומנטיזציה מסוימת שלעיתים נשמעת לגבי מערכת היחסים שבין המוסלמים ומה שנקרא 'עדות המזרח', הרי שבפועל הייתה אנטישמיות גם בארצות המזרח (אם היה שם כל כך טוב מדוע כל היהודים עזבו?). אל נשכח כי הקוראן קורא באופן ברור נגד היהודים והאנטישמיות המוסלמית אינה מבחינה בין יהודים ובין ישראלים.
הלובי היהודי בוושינגטון: אגדה אורבנית שהיא וורסיה מערבית של הפרוטוקולים של זקני ציון מדברת על ההשפעה היהודית בוושינגטון. היהודים הכול יכולים מושכים בחוטים והעולם רוקד כמו בובה. על זה יש לי רק להגיד- הלוואי.
שלטון יהודי על אדמות האסלאם: על פי התפיסה התאולוגית המוסלמית, אזור המזרח התיכון והלבנט הינו 'דאר אל-אסלאם' כלומר ארצות שבהן צריך לשרור האסלאם. על פי עקרון זה כמובן שאי אפשר לקבל מדינה יהודית באמצע אזור שיועד להיות מאז ומתמיד ארצות האסלאם.
ערבות הדדית של ה'אומה האסלאמית': מוסלמים בכל העולם, מאירופה דרך בנגלדש ועד אינדונזיה מזדהים אוטומטית עם מוסלמים אחרים תחת עקרון 'האומה האסלאמית' שהוא מרכזי בתפיסה התאולוגית האסלאמית. לפי תפיסה זו כל מוסלמי ללא קשר למוצאו האתני הינו חלק ממשהו גדול יותר- האומה האיסלמית. כמובן שהיות כל המוסלמים בעולם חלק מהאומה האסלאמית אינו מפריע להם לטבוח זה בזה באופן שבשגרה מזה 1300 שנה. אולם, כנגד כוחות חיצוניים, ובוודאי יהודים, הרי שהערבות ההדדית שבאומה האסלאמית עולה ומכסה על היריבויות הפנימיות הישנות.
אנטי-ארה"ב: משטרים סמכותניים או דיקטטוריים נוטים לנקוט בקו נגד מדיניות ארה"ב. סין לדוגמא נוקטת באופן מובנה וקבוע בעמדות המתנגדות לארה"ב, אליה מצטרפת באופן אוטומטי גם רוסיה. בעולם הדו-קוטבי המתהווה לנגד עיננו אנו חוזרים למושגים מימי המלחמה הקרה. בצד האחד ארה"ב והציר המערבי דמוקרטי ליבראלי ובצד השני סין ורוסיה יחד עם איראן וחלק ממדינות 'הדרום הגלובלי'. בעולם כזה העובדות אינן חשובות כי אם באיזה צד נמצא הפטרון שלך.
דמוגרפיה ומשטר בעולם: מעל למאה מהמדינות חברות באו"ם הן או מוסלמיות או דיקטטוריות וזאת מתוך 186 חברות באו"ם. 56 מדינות חברות באו"ם הינן מוסלמיות, הדבר מבטיח רוב כמעט אוטומטי לכל החלטה אנטי ישראלית.
'תעודת ביטוח' נגד פיגועים ומנגד אין מחיר בהצבעה נגד ישראל: נקיטת קו אנטי ישראלי אינו עולה כלום למדינה הזרה. אין לישראל מנופי לחץ כגון נפט (ראו להלן) שניתן להפעיל על מדינות זרות כדי לדרוש מהן להצביע באופן הוגן. ההפך, נקיטת קו פרו-ישראלי מסכנת את האוכלוסייה המקומית בפיגועי נקמה מצד ארגוני אסלאם קיצוניים כפי שנטען שהיה המצב בהתקפת הטרור ברכבת בספרד בשנת 2004. אז חוץ מכמה מדינות חזקות מוסרית וצבאית כגון ארה"ב או בריטניה, למה לקחת סיכונים ולהצביע עם ישראל?
לחץ הנפט: הזכרנו מנופי לחץ? אז הינה מנוף מרכזי! לאחר המלחמה באוקראינה והסנקציות שהוטלו על רוסיה, התלות האירופאית בנפט ערבי הולכת וגדלה. אז למה לקחת סיכון? החורף באירופה יכול להיות די קר בלי אספקת אנרגיה סדירה.