מאז מלחמת העולם השנייה מהווה אירופה יעד להגירה בעיקר עקב סיבות של שגשוג כלכלי וחופש פוליטי. בהקשר של הגירה מוסלמית ניתן לציין הגירה מזה שנים רבות של אזרחים טורקיים לגרמניה, הגירה לצרפת ממדינות צפון אפריקה שהיו בשלטון צרפתי והגירה לאירופה ממדינות מערב אסיה (כגון פקיסטאן). מגמת ההגירה לאירופה ממדינות מקור ערביות התגברה לאחר 2011 ואירועי 'האביב הערבי'. התפרקותן של מספר מדינות לכדי מדינות כושלות ובראשן לוב וסוריה, הייתה בעלת השפעה גדולה על ההגירה לאירופה.
מלחמת האזרחים בסוריה שהחלה בשנת 2011 גרמה למיליוני פליטים לעזוב את סוריה, חלקם הגדול לכיוון אירופה. גם המשבר הפוליטי-כלכלי בלבנון גרם לפליטים לבנוניים לנסות ולהגר לאירופה. הגירה זו ממזרח למערב נעשית בעיקר דרך טורקיה ומשם בדרך הים ליון או בדרכי היבשה למדינות מרכז אירופה. נתיבים אלו משמשים גם מהגרים ממדינות מערב אסיה.
בדרום יבשת אירופה, חוסר המשילות בלוב הפך את המדינה למסדרון הגירה לאירופה. מאות אלפי מהגרים – רובם ממדינות אפריקה שמדרום לסהרה –עוברים בדרך הים בסיוע מבריחים לוביים מחופי צפון אפריקה אל חופי אירופה ובעיקר לאיטליה ומשם בדרך היבשה למדינות צפון אירופה.
מוסדות האיחוד האירופי אינם מפרסמים בדרך כלל נתונים דמוגרפיים על פי דת. על פי הסקר האחרון (שנת 2017) של מכון המחקר PEW (הנחשב למכון מוביל בעולם בתחומי החברה) כ-5% מאוכלוסיית אירופה הינה מוסלמית. שיעור זה ככל הנראה עלה במקצת מאז עקב המשך הגירה לאירופה כולל הגעת פליטים אולם בכל מקרה לפי ההערכות אינו עולה על 7% בחישוב לכלל היבשת.[1]
האיחוד האירופי העניק סדרי גודל של כ-3 מיליון אשרות תושבות בשנה לתושבים זרים בשנים לפני פרוץ מגפת הקורונה והמלחמה באוקראינה. אשרות התושבות נחלקות לקבוצות רבות כגון עבודה, לימודים, פליטים ועוד. בשנים 2020-21 הייתה ירידה במבקשי האשרות עקב הגבלות תנועה שהוטלו במדינות שונות לאחר פרוץ מגפת הקורונה. מנגד הייתה עלייה במבקשי האשרות ממדינות שנפגעו מהמלחמה בין רוסיה ואוקראינה (רוסיה, ביילורוסיה ואוקראינה).
בשנת 2021 (טרום המלחמה באוקראינה) הוענקו כשלוש מאות אלף אשרות שהייה לפליטים (כ-10% מסך כל אשרות התושבות). רובם הגדול של הפליטים מקבלי האשרות הוא ממדינות מוסלמיות ובראשן סוריה ואפגניסטאן (כמאה אלף אשרות לפליטים מכל מדינה) וכן מעיראק, השטחים הפלשתינאים, טורקיה ובנגלדש. פליטים אלו מבקשים להגר בעיקר למדינות צפון מערב היבשת כגון המדינות הנורדיות (שבדיה, נורבגיה, פינלנד, דנמרק), גרמניה, צרפת ובריטניה. פליטים מועטים יותר מבקשים להשתקע במדינות דרום אירופה כגון ספרד, איטליה ויון. כמו כן הפליטים משתקעים בעיקר בערים הגדולות ופחות באזורי הכפר, גם הקהילות היהודיות באירופה נוטות מסיבות היסטוריות להתרכז בערים הגדולות ולא באזורי הכפר. שינויים דמוגרפים אלו באירופה הביאו לעלייה בתקריות אנטישמיות בהם היו מעורבים מוסלמים.
הרוב המוחלט של המהגרים המוסלמים לאירופה הינם פליטים ממדינות שהתפרקו עקב מלחמה או מהגרים מסיבות פוליטיות וכלכליות. רצונם של הפליטים הוא בדרך כלל לפתוח דף חדש בחייהם ובחיי משפחתם ולשפר את רמת חייהם. עם זאת, בהקשר האנטישמיות, מהגרים למערב ממדינות מוסלמיות מביאים עימם לעיתים עמדות אנטישמיות המקובלות במדינות ערב. האנטישמיות זכתה להכרה מחודשת בעולם הערבי בעיקר עם פרוץ האינתיפאדה הראשונה מסוף שנות ה-80 של המאה ה-20. האנטישמיות המוסלמית מטשטשת את הגבול שבין הדת היהודית ומדינת ישראל (טשטוש הגבול בין אנטישמיות ואנטי ציונות קיימים עוד מהשנים שטרם קום המדינה במדיניותו של אמין אל-חוסייני בשנות ה-30 של המאה ה-20) ופועלת בקו שהוא בין הלאומני לדתי. תפיסה זו באה לידי ביטוי בין השאר בפיגועים שהתרחשו באירופה בשנים האחרונות על ידי פעילים אסלאמיים קיצוניים מתנועת דאע"ש שכוונו לעיתים באופן ספציפי כנגד יעדים יהודיים כגון בתי כנסת, מוסדות קהילה יהודית ועוד. ניתן לציין במיוחד את הפיגוע במרכול הכשר בפאריז (ינואר 2015) וכן שורת רציחות יהודים על רקע אנטישמי בצרפת, החל מרציחתו של אילן חלימי ז"ל (2006) ועד אייל חדד ז"ל (2022).
מבחינה פוליטית, עקב הרעיונות הרב-תרבותיים הגלומים בתנועה הפרוגרסיבית, היא אטרקטיבית לקהל בוחרים של מהגרים שבמקרה האירופאי חלק משמעותי ממנו הוא מוסלמי. בכך יש התלכדות של מספר וקטורים כגון גורמים דתיים (אסלאם) וגורמים פוליטיים כגון תנועות פרוגרסיביות ומדיניות פרו- פלשתינית לכדי העצמת תופעות אנטישמיות.
השינויים הללו קשורים אחד בשני ומזינים אחד את השני. לדוגמא קריצה לקהל בוחרים של מהגרים מוסלמים באירופה על ידי מדיניות אנטי-ישראלית מצד מפלגות פוליטיות הדוגלות ומדגישות ממילא היבטי זכויות אדם במדיניותן, יחד עם אנטישמיות דתית הנפוצה בעולם המוסלמי שהגיעה לאירופה עם גלי ההגירה, גורמים לטשטוש האבחנה בין יהדות וציונות ומובילים לסובלנות לתופעות אנטישמיות ובכך לעידודן. מנגד, עליה ברעיונות לאומיים ושמרניים הכוללים בין השאר ערכי עולם דתי נוצרי-לבן (במקרה של אירופה וצפון אמריקה) גורמים גם הם לעלייה בשנאת זרים ו'אחרים' באופן כללי גורמים גם הם לעלייה בתופעות אנטישמיות.
[1] 5 facts about the Muslim population in Europe, Conrad Hackett, PEW Research Centre, 29 November 2017.
https://www.pewresearch.org/fact-tank/2017/11/29/5-facts-about-the-muslim-population-in-europe/