עבור מרבית העובדים במשק, העובדה כי פריון העבודה בישראל נמוך בהשוואה בינלאומית בוודאי מתקבל באופן מפתיע. הניסיון של רובנו בשוק העבודה הפרטי הינו בדרך כלל הפוך מדרוג זה.
ישראלים עובדים שעות רבות יותר יחסית לעובדים בעולם המערבי, בישראל שבוע העבודה ארוך יותר ומוענקים פחות ימי חופשה שנתית.[2] כולנו מכירים את העובדים העונים למיילים בשעות הקטנות של הלילה או מגיעים לעבודה בכל מקרה גם כשהם חולים. מקובל להניח כי התרבות העסקית הישראלית מבוססת ביצוע ('תכלס') והיא בדרך כלל אישית, בלתי אמצעית המאפשרת לכל עובד חופש ביטוי ובדיקת כיוונים חדשים כשאלו נדרשים – וככזו היא מעודדת יעילות והגברת הפריון
אם זאת, ישראל מדורגת נמוך יחסית במדדי פריון עבודה הבינלאומיים. לדרוג נמוך זה מספר סיבות, מקצתן ברמת העובד והפירמה (מיקרו כלכלה), מיקצתן קשורות ליעילות מנגנוני הכלכלה במשק הישראלי (מאקרו כלכלה) וחלקן האחר קשור למוסדות החברתיים והתרבותיים בישראל המחברים בין רמות אלו.
מאמר זה יבחן את פריון העבודה בישראל ברמת העובד כגון נושאי ההכשרה המקצועית וההון לעובד, כמו כן יסקר פריון העבודה ברמת המשק כגון מבנה הענפים במשק הישראלי, מבנה שוק העבודה והתמורות שחלות בו בשנים האחרונות וכן יבחנו גורמים חברתיים ותרבותיים המייחדים את המקרה הישראלי בהשוואה בינלאומית.
המאמר מציע מספר כיווני מדיניות כלכלית לצורך העלאת הפריון לעובד במשק הישראלי אך גם מציג את העמדה כי משקים שונים בעולם מובחנים זה מזה בפרמטרים רבים הקשורים לגורמים בסיסים בחברה ובכלכלה המקומית וכי חישוב כלכלי השוואתי של פריון נמוך בהשוואה בינלאומית אינו כה חמור או משמעותי לביצועי הכלכלה הישראלית או, חשוב מזה, לחוסן הלאומי ולרמת החיים של אזרחי המדינה.
בנוסף גורס המאמר כי יש לבחון את נושא פריון העבודה יחד עם מדדים אחרים במשק ובעיקר תוצר לנפש ופרמטרים בשוק העבודה כגון אבטלה ושיעור ההשתתפות בשוק העבודה וכי בראיה מכלילה שכזו המשמעות של פריון ממוצע נמוך במשק הישראלי אינה כה חמורה.
מבוא
ישראל חברה בארגון המדינות OECD שביצועי חברותיו מהווים סמן וסימוכין לצורך הערכת מדדי הכלכלה והחברה במשק הישראלי. במיוחד מעניינת בקבוצת זו קבוצת המדינות הדומות לישראל מבחינת גודל ומבנה הכלכלה והנקראות 'כלכלות קטנות ומפותחות'. בקבוצה זו חברות מלבד ישראל מדינות כגון הולנד, אירלנד, בלגיה ואף סינגפור (למרות שאינה חברה בארגון OECD). המאפיינים של כלכלות קטנות ומפותחות הינן קודם כל גודל קטן יחסית הן במונחי שטח ואוכלוסייה והן במונחים כלכליים (סך התוצר המקומי). במקביל פיתוח כלכלי והכנסה גבוהה לנפש. מהפרמטרים החשובים המשותפים לכל המדינות הקטנות והמפותחות ניתן לציין חשיפה גבוהה לסחר בינלאומי שמשמעותה התמחות ענפית (בישראל ההתמחות הינה בענפים עתירי טכנולוגיה: הי טק) ופריון גבוה לנפש.
פריון העבודה בישראל נמוך בהשוואה בינלאומית, הפריון נמוך בצורה משמעותית מהפריון של ממוצע מדינות OECD ונמצא במקום האחרון מבין מדינות קבוצת הייחוס הממוקדת שלנו- המדינות הקטנות והמפותחות.
תרשים מס' 1: מדדי פריון לשעת עבודה במדינות OECD בשנת 2016[3]
מבחינה אינטואיטיבית אנו רואים בפריון פרמטר בפונקציה הייצור של הפירמה, קרי קשור באופן מובהק באותה רמה מיקרו כלכלית ומבטא את יכולות העובד, המכונות העומדות לרשותו והליך הייצור במפעל כולו. לדוגמא, אם פריון של עובד המועסק בקו ייצור תעשייתי הוא שלוש יחידות בשעה והוא עובד שעתיים אזי הוא ייצר 6 יחידות. אם נחליף את קו הייצור במכונות בטכנולוגיה חדשה יותר שתעלה את התפוקה לארבע יחידות בשעה (בהנחה שהעובד עובד באותה המהירות והיעילות) אזי התפוקה בשעתיים תעלה לכדי 8 יחידות.
על פי דוגמא זו, פריון העבודה הכללי במשק הוא נתון כלכלי הנבנה 'מלמטה למעלה' קרי הסיכום המצרפי של הפריון של סך העובדים. המסקנה הנובעת מדוגמא פשוטה זו היא כי על כולנו, העובדים, להתאמץ ולשנס מותניים ולהשקיע בעבודה וכי על בעלי הפירמות להשקיע במכונות היעילות ביותר.
אולם זוהי כמובן רק חצי התמונה. אם לא יהיו פקקים בדרך לעבודה העובד ישהה אותו הזמן מחוץ לבית אך למעשה יותר זמן בעבודה ולכן הפריון שלו לשעה יעלה. אם יופעלו מערכות יעילות יותר בשירות הממשלתי כגון בנמלים או בדיווחים לרשויות המס הדבר יקטין את הנטל הבירוקרטי העסקים 'יגלגלו' מחזור גבוה יותר או יוכלו להפנות כוח אדם המועסק כיום במטלות מנהלתיות לתפקידים יצרניים יותר, זה יעלה את התוצר של כל פירמה ללא שינוי בשעות העבודה המושקעות, ושוב יעלה את הפריון הכולל.
כלומר מנקודת מבט זו פריון העבודה הוא נתון הנבנה 'מלמעלה למטה' והוא תוצאה של המערכת הכלכלית ומייצג חסמים רוחביים כגון בירוקרטיה, תשתיות לאומיות וכו'.
לפני שנצלול לעולם המדיניות הכלכלית המאזנת שני היבטים אלו של פריון העבודה, יש להתעכב מעט גם על צורת המדידה. מדדים כלכליים מבוססים על שיטות המדידה המקובלות בגופים הבינלאומיים ומאפשרים השוואה אמינה בין מדינות שונות. אחת מהסיבות המרכזיות להצטרפות ישראל לארגון לשיתוף פעולה ולפיתוח (OECD)[4] בשנת 2010 הייתה החלת כלים אחידים של מדידה סטטיסטית על כלל השירות הציבורי בישראל ומכאן אפשרות להשוואה בינלאומית אמינה בין ישראל ומדינות הארגון.
השוואה כזו הינה בבחינת מראה המאפשרת לקברניטי המדינה לבחון את המצב הקיים ללא תירוצים וללא הקלות ובהמשך משמש מדד בינלאומי בלתי תלוי זה ככלי למתן לגיטימציה פנימית לאותם קברניטים על מנת לבצע שינויי מדיניות מתאימים כדי לשפר את המצב.
באור זה יש לבחון את מיקומה הנמוך של ישראל במדדי פריון העבודה מבין מדינות OECD. קיימת אומנם ביקורת (שחלקה אף מוצדקת ונגיע לכך) על חלק מצורת המדידה וההשוואה הבינלאומית של מדד זה, אולם בסיכומם של דברים, התוצר לשעת עבודה לעובד בישראל נמוך בצורה ברורה מהממוצע בארגון OECD ובוודאי בהשוואה למדינות הקטנות והמפותחות.
מרכיבי הפריון: העובד והפירמה
תוארה לעיל 'הדואליות' במשמעותו של פריון העבודה, הן כנתון ברמת העובד והפירמה והן ברמת המשק. הפרק הקצר להלן יתאר את הפרמטרים העיקריים הקשורים לעובד והפירמה:
מלאי הון פיזי: מלאי ההון הפיזי במשק מתאר את סך האמצעים הפיזיים העומדים לרשות המשק. מלאי ההון הפיזי לעובד בישראל קטן מהמלאי העומד לרשות עובדים בקבוצת מדינות ההשוואה. לכאורה הגדלה של ההון הפיזי, כגון מכונות, אמורה להגדיל את התפוקה לעובד ולהעלות את הפריון, אך הנתונים האמפיריים שמפרסם משרד האוצר בנושא השקעות הון בישראל[5] מראים כי לא כך הדבר, או לפחות הדבר לא כל כך פשוט. נראה כי חלק מהבעיה טמונה בסבסוד הממשלתי להשקעות הון היוצר עיוותים בהקצאת ההון או במילים אחרות יותר הון מושקע באותם תחומים בהם ישנה סובסידיה ממשלתית להשקעה (כגון בענפי התעשייה) ופחות מדי הון מושקע בענפים בהם אין סובסידיה ממשלתית להשקעה זו (ענפי השירותים המקומיים).
משמעות נוספת של עליית הפריון באמצעות השקעה בהון פיזי הינה בדרך כלל פגיעה בתעסוקה בטווח הקצר וזאת עקב הצגת הליכי ייצור מתקדמים כגון אוטומציה הדורשים הסתגלות מצד העובדים עד כדי פליטת עובדים ותיקים או חסרי יכולות מסוימות משוק העבודה. תהליכים אלו יכולים להיות מועצמים על ידי מגמות טכנולוגיות המייתרות את העובד האנושי כגון מגמת 'האינטרנט של הדברים'.[6] מהצד השני תעסוקה הינה בדרך כלל הקריטריון המרכזי בבחינה הציבורית של הצלחת המדיניות הכלכלית של ממשלה במשק מודרני.
אין משמעות הדברים כי יש להעדיף עובדים רבים ובלתי מיומנים על פני השקעה במיכון אולם יש להכיר במציאות המורכבת וביחסי הגומלין שבין התעסוקה, ההון והתמ"ג – יחסים שעל המדיניות הציבורית לנווט ביניהם.
הון אנושי (חינוך): הקשר בין ההון האנושי (כפי שנמדד במספר שנות לימוד) ובין הפריון נמוך יחסית, כך עולה ממדידות משרד האוצר.[7] באופן כללי לימודים מעלים את הפריון אך לא באופן משמעותי. הבעיה נעוצה כנראה בעובדה כי חלק מהמקצועות הנלמדים במערכת החינוך הן בתיכון והן במכללות והאוניברסיטאות אינם משקפים את הצורך האמתי של שוק העבודה ולכן שנות לימוד רבות יותר לעובד אינם שוות בהכרח למיומנות גבוה יותר.
ניתן לציין לדוגמא בוגרי תיכון ללא הכשרה מספקת במקצועות הליבה כגון ידיעת השפה האנגלית החיונית בכל תחום בעולם העבודה. כמו כן ניתן לציין כי יש במשק מחסור כרוני בבעלי מקצועות טכניים לעומת היצע גדול יחסית של עובדים במקצועות הניהול.
נושא זה מעלה לדיון את האחריות בדבר הכשרת העובדים בישראל, האם הכשרת העובדים היא באחריות הממשלה באמצעות מערכת החינוך או שזו אחריות המפעלים באמצעות מערכת הכשרה פנים מפעלית? לשאלה זו השלכות רבות על נושא הפריון שכן משמעותה מתבטאת בגמישות בשוק העבודה (היכולת של עובד להחליף מקצוע בקלות) כפי שזו משתקפת בפריון.[8]
מרכיבי הפריון: מבנה המשק
הזכרנו כי מדדי הפריון הינם גם נתון תוצאתי המשקף בין השאר גם את מבנה המשק והרכבו. זה המקום להתעכב ולפרט מקצת מהמאפיינים והחלקים השונים המרכיבים מדד זה, תורת חישובו והמקרה הספציפי של הכלכלה הישראלית:
ענפי ייצוא: כמובן שמדדי פריון העבודה בישראל אינם נמוכים באופן אחיד בכל מגזרי המשק, דו"ח של בנק ישראל מצא כי[9] : "…קיים מתאם חיובי בין שיעור היצוא בתפוקת הענף לבין פערי הפריון.." המשמעות בפועל היא כי ענפים הנמצאים תחת תחרות בשווקים הבינלאומיים מראים נתוני פריון גבוה יותר. מדובר בעיקר על תחום טכנולוגיית העילית המושך עובדים מיומנים ומוכשרים (ובד"כ מתגמל אותם בהתאם). ניתן להסיק מכאן כי תחרות בשוק המקומי לדוגמא על ידי יבוא יכולה להגדיל את הפריון של ענפים אחרים אולם יש לציין כי תהליך זה יהיה מוגבל על ידי מחסור בעובדים מיומנים ורגולציה ממשלתית המקשה משמעותית על תחרות בענפים מסוימים במשק הישראלי.
מחקר ופיתוח (מו"פ): מחקר ופיתוח מתואר לרוב כגורם המשמעותי ביותר המביא לעליית הפריון במשק. המו"פ בישראל הוא תחום משמעותי מאד לכלכלה וליצוא הישראלי ובתחום זה ישראל הינה דוגמא ייחודית (ואולי אף קיצונית בעולם) של כלכלת יצוא המבוסס מו"פ, אולם מו"פ זה נמצא בידיים זרות, בעיקר של חברות רב לאומיות, ואינו מחלחל לשאר ענפי המשק.
כלכלת המו"פ בישראל הינה מבוססת יצוא ונהנית מסובסידיות ומענקים ממשלתיים נדיבים עד כדי יצירת שתי כלכלות נפרדות בישראל, כלכלה בינלאומית המבוססת על יצוא שירותי מו"פ ומוצרים עתירי טכנולוגיה שמדדי פריון העבודה בה תואמים למדדים הבינלאומיים המקבילים בחברות טכנולוגיה במקומות אחרים בעולם, ולצידה כלכלה מקומית שהעובדים בה נהנים מתנאים נחותים בהרבה מאלו של העובדים בכלכלת ההי-טק.
האתגר המשמעותי ביותר בתחום המדיניות הכלכלית העומד כיום בפני קברניטי המדינה הוא לפתח מנגנונים שיסייעו בחלוקה שוויונית יותר של התוצר בכל שכבות האוכלוסייה ולשכך על ידי כך את מקצת המתחים החברתיים הקיימים במדינה. הדרך לעשות זאת אינה על ידי מיסוי כלכלת ההי-טק אלא על ידי הצגת מו"פ לתעשיות המסורתיות וניוד עובדים מתחומים עתירי טכנולוגיה לתחומים אחרים במשק כגון שירותים מקומיים, מדיניות כזו של הגדלת הגמישות בשוק העבודה יכולה לשפר את הפריון בענפי המשק המסורתיים.
ענפים עתירי עבודה ועובדים זרים: ענפי משק מסוימים כגון ענף הבנייה, הסיעוד, החקלאות או התיירות הינם עתירי כוח אדם. ענפים אלו הינם מעסיקים גדולים של כוח אדם בלתי מיומן המשתכר שכר נמוך מהממוצע. בנוסף לשכר הנמוך הרי שהתדמית החברתית של חלק מהענפים הללו הינה נמוכה וגם עובדים בלתי מיומנים אינם מעוניינים לעבוד במקצועות אלו בעיקר כאשר המשק נמצא במצב של תעסוקה מלאה, כפי שזהו המצב בשנים האחרונות וקיימות עבור עובדים בלתי מיומנים אלו חלופות אחרות. לאור היקפי התעסוקה הגדולים של ענפים אלו, המשמעות של שכר נמוך הינה פריון נמוך לעובדים אלו המושך כלפי מטה את כל מדד הפריון במשק.
מנהלי הפירמות בענפים אלו מפעילים לחץ פוליטי לצורך אישור מכסות לעובדים זרים בענפים אלו ובדרך כלל הממשלה מאשרת מכסות לעובדים זרים או מאשרת העסקת מסתננים ומבקשי מקלט. בישראל נמצאים כרבע מיליון מועסקים זרים בקטגוריות השונות (עובדים זרים חוקיים, בלתי חוקיים, מבקשי מקלט, תיירים העובדים ללא רישיון וכו') המהווים קצת פחות מ 10% מכוח העבודה בישראל.[10]
בעוד שבמקרים רבים אכן יש בטווח הקצר צורך ממשי בהבאת עובדים זרים בענפים מסוימים שכן בלא עובדים אלו הענף יקרוס,[11] הרי שבטווח הארוך התבססות של ענפים אלו על עובדים זרים מביאה לקיבעון טכנולוגי והתמחות 'בלוביזם' מול הממשלה לצורך אישור מכסות עובדים זרים ולא בייעול ושיפור טכנולוגי ותהליכים עסקיים שיקטינו את הצורך בעובדים אלו. לפיכך ניראה כי על הממשלה להתנות אישורי מכסות לעובדים זרים בהשקעות הון משפרות פריון בענפים אלו.
השתתפות בשוק העבודה מתוך פלחי האוכלוסייה: ישראל נמצאת בעיצומו של תהליך חברתי כלכלי משמעותי וחשוב של הגדלת ההשתתפות בכוח העבודה. בהמשך להחלטת הממשלה משנת 2007[12] מיושמת במשק הישראלי מדיניות של הגדלת שיעור ההשתתפות בשוק העבודה בעיקר בקרב המגזרים החרדי והערבי.
פריון מחושב כאמור על ידי התוצר הלאומי המקומי מחולק במספר העובדים, מכאן שאם יצטרפו עובדים נוספים לשוק העבודה הם גם יעלו את התוצר מצד אחד (חלק המונה במשוואת הפריון) וגם יגדילו את מספר שעות העבודה ליצור תוצר זה (חלק המכנה במשוואת הפריון). לפיכך נשאלת השאלה האם הגדלת מספר העובדים במשק האפשרית על ידי הגדלת שיעור ההשתתפות בשוק העבודה או על ידי הבאת עובדים זרים תעלה את הפריון הכללי או תוריד אותו. התשובה היא כמובן תלוי… איזה צד של הפריון יגדל יותר האם על ידי גידול בעובדים יגדל יותר צד התוצר ואז הפריון יעלה או שמה יגדל יותר צד המכנה, ואזי הגידול במספר העובדים יביא לירידת הפריון הכללי.
מקובל להניח כי השינוי בפריון עבור תוספת של עובדים מיומנים תהיה חיובית ואילו השינוי בפריון כתוצאה מתוספת עובדים בלתי מיומנים תהיה שלילית. בישראל, מרבית האוכלוסייה המיומנת כבר מועסקת ושיעור ההשתתפות בשוק העבודה ההולך וגדל נובע כאמור בעיקר מהגידול בהשתתפות בשוק העבודה של המגזרים החרדי (נשים חרדיות) והערבי (גברים ערבים). באופן גס ניתן לומר כי עובדים ממגזרים אלו נכנסים לשוק העבודה בתפקידים בעלי שכר נמוך יותר ולכן למרות תרומתם החיובית מאד לכלכלה באופן כללי עד כדי הגדרת מגזרים אלו כמנוע הצמיחה העתידי של ישראל,[13] הרי הם גורמים לירידה ספציפית במדד הפריון.
תרשים מס' 2: שיעור ההשתתפות בשוק העבודה
היקף הכלכלה שחורה: היבט נוסף הקשור למבנה הכלכלה ולפריון הוא היקפה של הכלכלה השחורה קרי הכלכלה שאינה רשמית. לצורך דוגמא נבחן בעל מקצוע חופשי המוציא קבלה מסודרת רק עבור חלק מהכנסותיו וזאת כדי להימנע מתשלום מס. בפועל מדובר בפעילות עסקית שהכנסותיה אינם מדווחות קרי הפעילות העסקית אינה נכללת בדיווחי התמ"ג הרשמיים, אולם שעות העבודה כן מדווחות שכן אותו עובד נכלל כעובד במשרה מלאה במסגרת סקרי העבודה בישראל.
ניתן להסיק מדוגמא זו כי ככול שיגדל נתח הכלכלה השחורה בתוך הכלכלה הכללית הרי שהפריון יקטן.
הצגת הנתונים אודות היקף הכלכלה השחורה בישראל מורכבת שכן כלכלה זו לא רק שבהגדרתה אינה מדווחת באופן שוטף הרי שהתורמים לה מבקשים להסתיר את היקפה באופן אקטיבי. ניתן להסיק על היקפה מתוך פרמטרים אחרים כגון שימוש בכרטיסי אשראי, שימוש במזומן ועוד.
משרד האוצר ובנק ישראל נמצאים בעיצומה של יישום מדיניות להקטנת הלבנת הון הכוללת מגוון חוקים ותקנות שמטרתן לצמצם תופעה זו, בין פעילויות אלו ניתן למנות חובת הצהרה על מקור כספים בעסקאות גדולות, חובת דיווח על פעילות בחו"ל ופעילות בנאמנות, קביעת רף עליון לעסקאות במזומן ותקנות נוספות. ניתן לשער כי בין תוצאותיה של מדיניות זו בנוסף להגדלת בסיס המיסוי ולהיבטים חברתיים חשובים אחרים ניתן יהיה לראות גם עליה בפריון העבודה.
ממשלה ושירותים ציבוריים
תפקידה של ממשלה בוויסות וניהול המשק הוא קריטי ובהקשר של פריון העבודה ניתן להתייחס לשני רכיבים מרכזיים בפעילות הממשלה הקושרים את 'הדואליות' שהוזכרה לעיל במדידת הפריון הן ברמת המאקרו (פריון כנתון תוצאתי) והן ברמת המיקרו (פריון כנתון מצטבר). הראשון הוא תפקידה של הממשלה כמווסתת את הפעילות הכלכלית באמצעות חוקים, תקנות, מיסוי וכפועל יוצא מזה מטילה עול רגולטורי על הסקטור הפרטי הגורם לירידה בפריון העבודה שלו, והשני הוא תפקידה של הממשלה כמעסיק הגדול במשק והשפעתה על הפריון מצד תפוקת העובדים במגזר הציבורי.
חלק משמעותי מכוח העבודה בישראל מועסק במגזר הציבורי. בהגדרה רחבה של המגזר הציבורי ככזה הכולל כל גוף הנשען באופן קבוע על תקציב ציבורי לפעילותו, הרי שהמגזר הציבורי מעסיק מעל לרבע מכוח העבודה בישראל ומכאן כי הממשלה על כל שלוחותיה וארגוניה היא המעסיק הגדול במשק.
מאפייני פעילותו של המגזר הציבורי הם קושי במדידת תפוקותיו במונחים כספיים ולכן מבחינה חשבונאית התוצר של ארגון ציבורי נמדד בדרך כלל כשווה ערך לתשומותיו כלומר הפריון במגזר הציבורי נמדד על ידי שכר העובדים.
חוסר קשר זה שבין התשומות (שכר) לבין הביצועים (גם כן שכר) מקשה על מדידת פריון ממשי במגזר הציבורי ובהכרח גם על צעדים לייעולו. יתרה מזו, העלאת שכר של פקידי ממשלה פירושה תוצר גבוה יותר על אותם שעות עבודה ומכאן לכאורה פריון גבוה יותר בעוד שמבחינה אינטואיטיבית מדובר במהלך הפוך לחלוטין שמקטין את הפריון מבחינה ריאלית.
קשה מאד להציג תחרות לפעילות ריבונית המבוצעת על ידי המגזר הציבורי כגון בתחומי הביטחון, האכיפה, המיסוי וכו'. במקביל ניטש וויכוח ציבורי עז בנושא הצגת תחרות והפרטה של חלק מהשירותים הניתנים כיום על ידי המגזר הציבורי כגון חינוך, שירותי קהילה או רפואה. משמעות הדבר היא כי אין תחרות ממשית לשירותי המגזר הציבורי. הפריון בו נגזר משכר עובדיו ללא תלות בביצועיהם ושכר זה קשור בטווח הארוך לשכר הממוצע במשק ולמידת כוחו הפוליטי של ועדי העובדים ויכולתם 'לסגור את השלטר'.
תוכניות כגון 'שכר עידוד' המיועדות לשפר את ביצועי המגזר הציבורי נוחלות כישלון שכן העובדים נוטים לראות בהן יותר כתוספת שכר מאשר תמריץ לשיפור. מוסד הקביעות הנהוג במגזר הציבורי מהווה חסם מרכזי להגדלת גמישות שוק העבודה (יכולת תנועת עובדים ממקום עבודה אחד למשנהו) שכן הוא מונע תזוזה של עובדים בלתי יעילים וגורם בכך לאבטלה סמויה שכן עובדים מיומנים יותר מגויסים בנוסף לעובדים בלתי מיומנים ולא במקומם.
מרבית המדינות המפותחות נוחלות כישלון בבואן לערוך רפורמות מקיפות בשירות הציבורי שלהן וקיצוץ בהיקפו של השירות הציבורי מביא בהכרח לירידה באיכות השירותים לאזרחים ולמחאה ציבורית. מכאן נראה כי העלאת פריון המגזר הציבורי בישראל דורש הנהגה פוליטית חזקה ומחויבת לנושא שאינו נמצא גבוה בסדר היום הציבורי.
בחינה של תפקידיה האחרים של הממשלה בעיקר בתחום העול הרגולטורי והתשתיות הלאומיות דווקא מעודדת יותר וטומנת בחובה פוטנציאל רב יותר להעלאת הפריון במשק. בדרך כלל העלויות הכספית של רגולציה עבור הפירמות ניתנות למדידה כמותית ותוכניות של ייעול תהליכי רגולציה על ידי העברת שירותי ממשלה לרשת האינטרנט, כגון שירותי 'ממשל זמין' המקודמים בישראל, זוכים לתגובות חיוביות מאד מצד הציבור.
השבחת התשתיות הלאומיות בעיקר בתחומי התחבורה והתקשורת כמו גם ודאות באספקת שירותים כגון מים ואנרגיה למגזר העסקי תורמת לפריון העבודה באופן ישיר. בהקשר זה נראה כי תשתיות התחבורה הינן גורם קריטי. תשתיות יעילות מאפשרות לעובדים לעבוד הרחק יחסית ממקום המגורים (על ידי שימוש בקווי רכבת נוחים, או תשתיות מחלפי כבישים המקטינים את פקקי התנועה) מגבירים את הגמישות בשוק העבודה ואת הפריון. נמלי ים ואויר יעילים מגדילים את התחרותיות של היצוא והיבוא ועוד.
בהקשר זה יש לציין באופן מיוחד את תקציב בטחון בישראל. הוצאות הביטחון בישראל כאחוז מהתמ"ג הינן כפי 2-3 מההוצאות במדינות מפותחות אחרות. גם אם ננסה להעריך את השפעות החיוביות של תקציב הביטחון הגדול כגון טכנולוגיות צבאיות הממוסחרות לשוק האזרחי וכן היבטים חברתיים מסוימים כגון אינטגרציה של שכבות אוכלוסייה שונות וחינוך למנהיגות, הרי שעדיין מדובר על הוצאה ממשלתית עצומה בכל קנה מידה. ההוצאה הביטחונית דוחקת הוצאות אזרחיות-כלכליות, לדוגמא השקעות בתשתית, אשר יכלו להגדיל את הפריון הכולל.
היבטים חשבונאים
במאמר זה הוזכרו מספר פעמים מדדי פריון העבודה בישראל בהשוואה בינלאומית. האחדה בינלאומית של מדידת פרמטרים כלכליים על ידי הארגונים הכלכליים העולמיים העיקריים כגון OECD, הבנק העולמי וכו' אמורה לפתור את מרבית הבעיות הנובעות מהשוואה של נתונים כלכליים מורכבים במדינות שונות בעלות היסטוריה כלכלית ייחודית ותרבות שונה של שקיפות ציבורית. אם זאת בהחלת סט קשיח של כללים המאפשר השוואה של התוצאות מצד אחד, נעשה לעיתים עיוות מסוים בפירוש קשיח ומחוץ להקשרן החברתי המקומי של התוצאות, מהצד האחר.
כיצד מודדים את פריון העבודה? המדידה המקובלת של הפריון היא התפוקה לעובד לשעה ומחושבת על ידי חלוקת התוצר המקומי הגולמי (תמ"ג) בשעות העבודה של סך העובדים בישראל. מכאן אפשר לציין מספר שאלות הנוגעות בתהליך המדידה עצמו ובהגדרת הפרמטרים הנמדדים, היכולים להשפיע על מדד זה ביישום שיטת מדידה זו בישראל.
תפוקה שולית פוחתת: אחד מעקרונות הבסיס בכלכלה הינו עקרון התפוקה הכלכלית הפוחתת, קרי ככל שעובד עובד יותר שעות או כאשר מוסיפים עוד עובדים למפעל – התפוקה 'השולית' של העובד – כלומר התוצרת בשעת העבודה האחרונה – הולכת ופוחתת. המשמעות היא שככל שעובד עובד יותר שעות הוא אומנם מייצר יותר תוצר אך הפריון במונחי תוצר לשעה קטן.
מספר שעות העבודה השבועי בישראל גבוה באופן משמעותי ממדינות אירופה, המשמעות היא כי בעוד שסך התוצר עולה הרי שהפריון לשעת עבודה יורד. ואכן, התוצר המקומי לנפש בישראל גבוה בהשוואה בינלאומית במידה רבה מאשר הפריון לעובד.
אלו שעות עבודה מודדים? האם מודדים שעות עבודה של עובדים זרים לדוגמא? (עובדים שאינם תושבי קבע). למדינות רבות יש סטטיסטיקה חלקית ביותר ביחס לכוח העבודה הלא מקומי הנמצא במדינה אם באופן חוקי (כגון עובדים זרים) ואם באופן לא חוקי כגון מהגרי עבודה ופליטים. בישראל מהווים העובדים הזרים כאמור כמעט 10% מהעובדים המועסקים בפועל במשק והם נכללים בסטטיסטיקה הלאומית לעומת מדינות אחרות המשמיטות את שעות העבודה של עובדים אלו. מכיוון שמודבר בדר"כ בעבודות בעלות שכר נמוך הרי שהכללת עובדים אלו בסטטיסטיקה הלאומית מושכת מטה את המדד כולו.
שירות צבאי חובה: כיצד למדוד שעות עבודה של שירותים שונים כגון צבא חובה? בישראל קיים שירות צבאי חובה המקיף בפועל מעל למחצית משנתון האזרחים שנולדו בשנות גיוס החובה[14] (גילאי 18-21 באופן גס), כיצד לחשב נתון משמעותי זה?
מטבע זר: המדד מחושב במטבע זר, דולרים לשעת עבודה, ולכן שינוי בשערי החליפין כגון ייסוף או פיחות של השקל מול הדולר משנה את מדדי השוואת פריון העבודה בישראל מול מדינות אחרות וזאת כמובן מבלי שחל שינוי מהותי במשק הישראלי. שע"ח חזק של השקל מול הדולר כפי שקיים בשנים האחרונות מוריד את פריון העבודה בערכים דולריים.
כלכלנים נוטים להביט על מגמות בהתפתחות הנתונים ולא על נתון בודד, זאת גם התשובה הנכונה לביקורת לעיל על צורת מדידת הפריון. אכן יתכן שהחלת צורת מדידה מסוימת על המשק הישראלי תגרום להסטה של המדד אך מהצד השני יש לזכור כי נתוני פריון העבודה של ישראל הינם נמוכים באופן 'כרוני' גם בשנים בהם שער החליפין היה נמוך יותר או כאשר היו בישראל פחות עובדים זרים. יש להביט על מדד זה לאורך זמן ומעבר לעשרות המדינות אותן הוא מכסה שלכל אחת מהן מבנה כלכלה שונה – ועדיין במבט רחב כזה פריון העבודה במשק הישראלי נשאר נמוך אם כי יתכן ולאור מאפיינים מבניים ייחודיים של המשק הישראלי פריון העבודה הריאלי בישראל אינו כה נמוך כפי שמצטייר במדדים.
מסקנות והמלצות
כמו בכל נושא כלכלי מורכב נראה שאין פתרונות קסם להעלאת פריון העבודה בישראל ואין תחליף למדיניות כלכלית מאוזנת ושקולה המביאה בחשבון פרמטרים רבים ובעיקר תעסוקה (הנמדדת באחוזי אבטלה ושיעור ההשתתפות בכוח העבודה) ואיכות החיים (הנמדדת בעיקר בנתוני תוצר לנפש) ועל פיהם שופט בדר"כ הציבור את מדיניותה הכלכלית של הממשלה.
יש לזכור כי מצבו של המשק הישראלי טוב בסך הכול, ישראל נהנית מצמיחה כלכלית, תמ"ג לנפש מהגבוהים בעולם ואבטלה נמוכה. חלק מהסיבות למדד פריון העבודה הנמוך הינן מבניות וקשות לשינוי, חלקן מבטא מגמות בעייתיות במשק הישראלי כגון חלקם הגבוה של עובדים זרים בשוק העבודה וחלקן מגמות מבורכות כגון עליית שיעור ההשתתפות בכוח העבודה של מגזרים שהיו בעבר מחוץ לשוק העבודה – ומכאן מחוץ לשדרה המרכזית של החברה בישראל. יש לציין גם כי מקצת הסיבות למדד הפריון הנמוך נובע גם מסיבות טכניות הקשורות לשיטת המדידה.
אם זאת המצב הקיים כיום בישראל לפיו קיימות במשק שתי כלכלות מקבילות – כלכלה בינלאומית תחרותית בעלת פריון עבודה גבוה המתבטא בשכר גבוה, ולצידה כלכלה מבוססת שוק מקומי מוגנת על ידי רגולציה ומספקת שכר נמוך לעובדיה – הוא מצב המתאר אומנם את הצלחת המדיניות הממשלתית להביא לידי ביטוי את יתרונה היחסי של ישראל בתחומי התעשיות עתירות הידע, אך מנגד מתאר גם את כישלונה של המדיניות הממשלתית לדאוג לפיזור שוויוני יותר של העושר והמשאבים הרבים שנצברו במגזר ההייטק הישראלי.
קיומן של שתי כלכלות מקבילות שכאלו גורם לקיטוב בחברה הישראלית, למתחים מעמדיים ולפרימת הסדר החברתי של המדינה וככזה הוא מהווה סכנה אסטרטגית לקיומנו – לא פחות. המפתח לחלוקה שוויונית יותר של התוצר ולמנועי צמיחה חדשים וברי קיימא למשק הישראלי נמצא בשוק העבודה ובין השאר בשיפור מדדי פריון העבודה בסקטור השירותים והתעשיות המסורתיות שכן פריון גבוה לעובד בענפים אלו משמעותו שכר גבוה.
להלן עיקרי ההמלצות שהוזכרו במאמר:
שוק העבודה: נראה כי הנושא החשוב ביותר בשוק העבודה הישראלי הוא הגדלת הגמישות בשוק העבודה קרי הקלה של מעבר בין עבודות. גמישות זו תגדיל את הפריון על ידי הקצאה יעילה יותר של עובדים ובהתאמה טובה יותר של כישוריהם למטלות התפקיד. כדי להגדיל גמישות זו מומלץ לבצע הערכה מחודשת של נושא ההכשרה הטכנולוגית בישראל והקצאת משאבים משמעותיים לקידום נושא זה הן לעובדים בלתי מיומנים והן בהסבות מקצועיות לעובדים ממקצועות הניהול.
לאור העובדה כי הגידול בשיעור ההשתתפות בשוק העבודה נובע בעיקר מהמגזרים החרדי והערבי – וזו מגמה מבורכת – יש לוודא הכשרה מתאימה של העובדים ממגזרים אלו לדוגמא על ידי חובת לימוד מקצועות ליבה בבתי הספר התיכוניים.
בירוקרטיה ציבורית: הקטנת הנטל הבירוקרטי על ידי מבט כולל על החובות הרגולטוריות המוטלות על המגזר העסקי ולא כל משרד ממשלתי לתחומו הוא. מבט כזה יכלול איחוד רשויות אכיפה ופיקוח, ופישוט הליכים וכן על ידי ייעול הממשק בין האזרח לרשות באמצעים טכנולוגיים. הקטנת הנטל הבירוקרטי תביא להסטת כוח אדם המועסק היום בנושאים אלו לעבר הגדלת התוצר.
תשתיות לאומיות: השקעות בתשתיות וצווארי בקבוק בעיקר בתחומי התחבורה והתקשורת.
מבנה המשק: לאור התמריץ השלילי להתייעלות שבאישור מכסות עובדים זרים מומלץ להתנות הבאת עובדים זרים בהשקעות הון וטכנולוגיה באותם ענפים.
לאור העיוות בהקצאת משאבי ההשקעה הנגרם עקב סובסידיות ממשלתיות להשקעות הון בתעשייה מומלץ לבטל את הסובסידיות הענפיות (לדוגמא החוק לעידוד השקעות הון) ולהפנות משאבים אלו לתמיכה רוחבית בכלכלה כגון בתשתיות כלליות, הכשרות פנים ארגוניות, עידוד יצוא וסובסידיות רוחביות אחרות שאינן סקטוריאליות.
חשיפה לתחרות בענפים מסורתיים ובשירותים הן על ידי הקלות רגולטוריות שיגדילו את היבוא באופן מבוקר והן על ידי עידוד הייצוא בתחומים אלו שיחשפו את הארגונים לשיטות עבודה וניהול חדשות ולטכנולוגיות רלוונטיות.
[2] ר' לדוגמא " שבוע עבודה מקוצר – המדינות שבהן עובדים פחות מ-40 שעות בשבוע", דה-מארקר 19.3.2018
https://www.themarker.com/wallstreet/1.5913292
[3] השנה האחרונה בה יש נתונים מלאים, מקור אתר OECD
[4] Organization for Economic Co-operation and Development
[5] משרד האוצר, אסף גלבוע, מאי 2015
[6] IoT: Internet of Things
[7] משרד האוצר, אסף גלבוע, מאי 2015
[8] עמדה כי על המדינה להכשיר את העובדים מצדיקה סבסוד גבוה (כפי שקים כיום) לאוניברסיטאות ומכללות בעיקר ללומדים לתארים אקדמיים. מנגד המדינה זנחה לחלוטין את ההכשרה המקצועית ומרבית ההכשרה הטכנית מתבצעת במפעלים עצמם. אין ספק כי המחסור בעובדים במקצועות הטכניים נובע מכך כי ההכשרה המקצועית הטכנית אינה מקודמת על ידי המדינה החל משיווק והעלאת קרנם של המקצועות הטכניים (למרות שחלומה של כל אמא הוא כי בנה או בתה יהיו עורכי דין) דרך בתי ספר מקצועיים תיכוניים ועד מוסדות אקדמיים.
[9] "הפריון לעובד בענפים המוֹכרים לשוק המקומי ובענפים המייצאים: ניתוח מנקודת מבט בין-לאומית", בנק ישראל 26.3.2014
[10] "נתונים זרים בישראל", רשות האוכלוסין וההגירה האגף לתכנון מדיניות
https://www.gov.il/BlobFolder/generalpage/foreign_workers_stats/he/foreigners_in_Israel_data_2017.pdf
[11] ר' לדוגמא בענף התיירות: " מיפוי ופתרונות אפשריים לפערים בין 'המצוי' 'לרצוי' בכוח האדם בענף התיירות בישראל, משרד התיירות
https://www.gov.il/BlobFolder/rfp/tourism_gaps_92018/he/tourism_mp_gaps.pdf
[12] החלטת ממשלה מס' 1137 מיום 04.02.2007, "צעדים לצמצום הפערים החברתיים והגדלת שיעור ההשתתפות בכוח העבודה".
[13] "מנועי צמיחה שיש לפתח במשק אשר יובילו לצמיחה כלכלית ממנה ייהנו כל שכבות האוכלוסייה", משרד הכלכלה, מינהל כלכלה ותכנון
[14] "שוויון בנטל? 50% לא מתגייסים; שילוב האתיופים בצה"ל מקרטע", ואללה 19.11.2015,
ההסתכלות על המצב במקרו לא יתן לך תמיד את התשובות שתחפש בנוגע לפיריון. זה יכול להיות גם היבט תרבותי-אירגוני שבהם חברות לא מציבות מטרות ברורות בתהליך הקבלה לעבודה ומכך סובלות מפיריון נמוך. לדוגמא: ברוב הגדול של החברות המעסיקות אין מבחני קבלה או הוכחת כישורים, מכיוון שהם בעיקר נתמכות ע"י ניסיון עבודה קודם ותארים שלא בהכרח מעידים חד-משמעית על הפיריון של העובד בשאלה.
רוב החברות גם שמות דגש על מיותר על ראיונות מיותרים שנמשכים לעיתים ימים עד שבועות, ימי מיונים לקבוצות גדולות של אנשים וכו'. במקום ליישם תוכנית הרצה מיידית לבחינת כישורים שיכולה להביא עובד לחברה תוך מספר ימים בודדים. גם לכאן נכנס העניין של אובר-פוליטיזציה של שוק העבודה (דוגמא טובה זה אשה בפרונט דסק, וגבר בבאק דסק). דברים אלו תורמים ואסור להתעלם מהם.