עוצמה בינלאומית היא מושג חלקלק, זה שמדינה חזקה צבאית עוד לא אומר שהיא עוצמתית, וההיפך גם נכון – יש מדינות שאינן 'עוצמתיות' אבל הן שחקניות מאד מרכזיות ומשפיעות בעולם.
מקובל לחלק את העוצמה הבין לאומית לשלושה רכיבים: עוצמה צבאית (טנקים, מטוסים והיום גם סייבר, חלל ויכולות גרעיניות), עוצמה כלכלית / חומרית (גודל הכלכלה וגיוונה, נגישות למשאבי טבע ואנרגיה וכו') ועוצמה בלתי מוחשית הנגזרת מהלגיטימיות של פעולות המדינה בזירה הפנימית והבין לאומית כמו גם מושגים 'מעורפלים' וקשים למדידה כגון לכידות חברתית, לאומיות וכו'.
לכן עוצמה אינה רק כוח צבאי המוגדר במונחים אוביקטיבים של מספר חילים ומטוסים אלה גם הנכונות והיכולת להפעילו, ונכונות זו היא כבר סוביקטיבית ותלויה ביריב, במקום ובזמן והיא קשה מאד למדידה. אפשר להגדיר כי:
עוצמה= יכולת + רצון
אין ספק כי מאז קריסת ברית המועצות ארה"ב היא המדינה העוצמתית בעולם במונחי צבא וכלכלה, גם היום הסינים אינם מתקרבים לארה"ב במונחי תל"ג לנפש או יכולות צבאיות ובטח שלא הרוסים. אולם עד השנים האחרונות נראה היה כי ארה"ב איבדה את הלגיטימיות שלה קודם כל בעיני עצמה ואח"כ בעיני הקהילה הבינלאומית – כדי להנהיג את העולם שלנו, אפשר להגיד כי ארה"ב לא איבדה את יכולתיה הצבאיות או גודל כלכלתה, היא איבדה את היכולת הפנימית להפעיל עוצמה זו.
טראמפ הוא כנראה בחור בעייתי מאד ברמה האישית אולם צריך להגיד לזכותו שהוא החזיר לארה"ב את היכולת הפנימית להפעיל את העוצמה שהייתה למעצמה זו לאורך כל השנים. כשהוא מעמיד כמה קבוצות קרב של נושאות מטוסים מול חופי קוריאה הצפונית – קים התקפל. נושאות המטוסים הסתובבו שם תמיד, מה שנוסף הוא היכולת להפעילן שלא הייתה לממשל אובמה (לדוגמא) ויש לממשל הנוכחי. יכולת הנובעת ממגמות חברתיות ופסיכולוגיות של החברה האמריקאית שנתנה לטראמפ את הלגיטימציה להפעיל את העוצמה האמריקאית – לעשות את אמריקה גדולה, שוב. וכרגע זה טוב גם לישראל.