מה למדנו מיום הקרב של חיל האוויר מול האיראנים?

שעות בודדות של עימות אווירי ביום שבת האחרונות מציינות פרק חדש בהיסטוריה הצבאית של ישראל, מה אפשר ללמוד משעות אלו?

האיראנים על הגדרות: זאת הפעם הראשונה בה נוצר עימות ישיר ומגע אש בין צה"ל וכוחות איראניים. לא מדובר על מלחמה בישראל דרך צד שלישי (חיזבאללה), לא תמיכה לוגיסטית בטרור (בית הקהילה היהודית בארגנטינה) וגם לא מלחמת צללים וסייבר – אלא פעולה מבצעית ישירה של חדירת כלי טיס צבאי לשטח ישראל. יום שבת האחרון מציין מבחינה זו אבן דרך משמעותית מאד בהיסטוריה הצבאית של מדינת ישראל.

מדובר במבצע איראני לבדיקת התגובה הישראלית ואיסוף מודיעין על יכולות הזיהוי של ישראל. הבחירה האיראנית בשעות לפנות בוקר של יום שבת (השעות 'המתות' ביותר בשגרת היום הישראלית), חדירה דרך הגבול הירדני לאזור בקעת הירדן תוך ניסיון לעקוף את המערכים המאסיביים של צה"ל מול סוריה ולבנון – כל אלו מראים על מבצע לבדיקת ערנות, בלון ניסוי. צה"ל לא פרסם היכן הופל המל"ט האיראני למעט העובדה שמדובר בבקעת הירדן (בסרט הווידאו שפורסם נראה שטח חקלאי של גבעות נמוכות). ניחוש שלי? הוא היה בדרך לצלם את ירושלים. אם היו מתפרסמות תמונות של ירושלים שצולמו ממל"ט איראני היה זה הישג תעמולתי עצום.

האיראנים מרגישים מספיק נוח בסוריה כדי להוציא לפועל פעולה מודיעינית שכזו, מבחינתם הקרב מול המורדים בסוריה הסתיים והם מביטים קדימה לעבר ירושלים כפי שתמיד הכריזו – לא פחות.

האבחנה הישראלית ושל הקהילה הבינלאומית בין כוחות איראנים, סורים וחיזבאללה היא סמנטית בלבד. ההפרדה היחידה שאולי (וזה 'אולי' גדול) הוא בין כוחות אלו לכוחות רוסיים. מול ישראל ניצב בגבול הצפוני הנמתח מראש הנקרה ועד חמת גדר צבא שיעי מאוחד, חמוש ובעל ניסיון מבצעי רב המורכב מחטיבות סוריות, איראניות ושל חיזבאללה הפועלים מפיקוד משותף – מספיק לראות כי התגובה התקשורתית מהצד הסורי הגיעה מ: "מפקד החמ"ל של "בעלי הברית של סוריה" כדי להבין שניצב מולנו כוח אחוד. לדעתי הרוסים הם חלק אינטגרלי מהמערך הזה, הם אולי לא ילחמו פיזית נגד צה"ל אבל כבר עכשיו מספקים מערכות נשק מתקדמות, אימונים והכשרות ולא פחות חשוב נותנים את המעטפת הדיפלומטית והבינלאומית לפרויקט בניית הסהר הירוק השיעי מאיראן ועד חופי הים התיכון.

ומה הייתה תגובתנו?

חיל האוויר טוען שיש לנו עליונות אווירית מוחלטת בזירה, כנראה שזה קרוב למציאות. בזכות טייסים מיומנים וטכנולוגיות מתקדמות (ישראליות ואמריקאיות) הושמדו בסוריה בתגובה ותוך זמן קצר סוללות טילי קרקע – אויר סוריות ואיראניות (ٍSA 5,7,2) כולל קרון תקשורת שלפי המפה שסיפק צה"ל היה מאד רחוק מהגבול הישראלי (מאות ק"מ)– זאת תקיפה המראה יכולות מבצעיות ומודיעיניות מרשימות.

אבל…! אסור לשכוח כי הופל מטוס ישראלי מתקדם וכי טילים רבים סוריים נפלו בתוך שטח ישראל (טילי נ"מ שנורו כנגד המטוסים ונפלו בשטח ישראל). בנס יום הקרב הזה נגמר ללא הרוגים וללא פגיעות באזרחים, זה עניין של מזל נטו. חלק מטילי הנ"מ היו יכולים ליפול על ישובים (למיטב ידיעתי לא נורו עליהם כל טילי ירוט כגון כיפת ברזל). וגם מטוס ה F16 שהופל, נפל בקרבה מסוכנת לבתי הישוב הרדוף (אם כי במקרה זה אני משער שהטייסים עשו כמיטב יכולתם ברגעים האחרונים למנוע את נפילת המטוס על ישוב).

האם השאננות הורגת אותנו? האם התפיסה כי האויב לא יעז להגן על עצמו היא שהביאה למתאר תקיפה שאפשר את הפלת המטוס? זה קרה כבר מספר פעמים בעשור האחרון. אסון השייטת (ספטמבר 1997) שנגרם כפי הנראה עקב זלזול ביכולות החיזבאללה ליירט את התקשורת מהמזל"טים הישראליים ולכן תקשורת זו לא הייתה מוצפנת. המזל"טים צילמו את אזור נחיתת השייטת כדי לאסוף מודיעין לקראת המבצע אבל באותה הזדמנות גם העבירו לחיזבאללה במדויק את אזור הנחיתה המתוכנן. גם הירי על ספינת חיל הים 'חנית' מול חופי לבנון במלחמת לבנון השנייה (יולי 2006), אירוע בו נהרגו ארבעה חיילים נבע מזלזול ביכולות חיזבאללה לירות טילי חוף-ים על ספינות צה"ל. המודיעין ידע שיש טילים כאלו ברשות חיזבאללה אבל חיל הים לא האמין שיש להם את היכולת לירות אותם.
האם התפיסה כי האויב לא יעז להגן על עצמו היא שהביאה למיתאר תקיפה שאפשר את הפלת המטוס ביום שבת האחרון? האם חיל האוויר העדיף תקיפה מגובה רב החשופה לירי נ"מ לעומת תקיפה מגובה נמוך שכפי שצוטט רון בן ישי (כתב צבאי עם עשרות שנות ניסון) שהייתה חשופה פחות לטילי נ"מ (וכנראה מורכבת יותר). עדות לכשל מחשבתי זה אפשר למצוא בדברי ראש מטה חיל האוויר, תא"ל תומר בר: "זו חוצפה מצד הסורים לשגר לעברנו טילים ולכן פעלנו באופן נרחב ומקיף". ובכן…. לדברי קצין אחר שרואיין, ראש להק אוויר, תא"ל אמנון עין דר "פעלנו בשנים האחרונות אלפי פעמים בסוריה" (ואני אוסיף על זה תקיפות מוצדקות). אז אם אחרי אלפי תקיפות הם העזו לענות לנו זאת חוצפה? לדעתי לא מדובר בחוצפה סורית כנגד התקיפות הישראליות (שוב המוצדקות שלנו) מדובר פשוט בחוצפה סורית שהם לא נשמעים לקונספציה הישראלית שאוסרת עליהם לענות לנו באש.

ובזירה התקשורתית, איפה דובר צה"ל? צה"ל העמיד בחזית התקשורתית את ראש מטה חיל האוויר, תא"ל תומר בר, לדעתי טעות. זה אירוע חריג ודובר צה"ל צריך להיות בחזית התקשורתית גם אם מדובר באירוע שנוהל כולו על ידי חיל האוויר (שהוא כידוע הצבא הזר הכי ידידותי לצה"ל). יש לשמור על צניעות ואיפוק בתגובה התקשורתית וכמובן לא להתייחס לציבור כאל עדר מטומטמים. כאשר לכל אזרח יש מצלמה וחיבור לאינטרנט אי אפשר להסתיר כלום ויש צורך בקו תקשורתי אמיתי, אחראי וממלכתי. הודעת דוב צה"ל כי: "במהלך תקיפת חיל האוויר שוגרו טילי נ"מ לעבר מטוסי צה"ל. טייסי אחד המטוסים הפעילו נוהל נטישה" ולאחר מכן "דובר צה"ל מוסר כי הבוקר (ש'), נפצע באורח קשה טייס צה"ל כתוצאה מנטישת חירום של מטוס חיל האוויר" היא ילדותית ופוגעת באמון הציבור בדובר צה"ל. מטוס הופל! כך יש לכתוב זאת.

ואיך מסתיים כל זה? התגובה הישראלית קלה מדי, על פי הודעת צה"ל זו הייתה "תגובה כירורגית",  12 יעדים נקודתיים. אסור להיגרר למשחק שח-מט הפצצות כמו בעזה, שם אנו מפציצים בפצצות העולות מליונים שדות חקלאיים ומגרשים ריקים כדי להראות תגובה על ירי טילים לעבר ערינו. זאת אינה האסטרטגיה הנכונה כאן, זו הייתה ההזדמנות להשמיד את התשתית הטכנולוגית של הכוחות האיראנים בסוריה (את כל סוללות נ"מ לדוגמא), זה לא הזמן לשחק שח-מט, זה הזמן לשחק 'בעל הבית השתגע'.

https://www.facebook.com/ronenmanelis/videos/794408154093948/

השארת תגובה