הבדיחה הפופולרית מסבירה את הפקקים כל בוקר בכניסה לאזור המרכז בכך שיש תור בביקורת הגבולות בכניסה למדינת תל אביב. הרבה אמת יש בהומור השחור הזה, הערים הגדולות בעולם – ערי הגלובליזציה – הולכות ומתנתקות כלכלית דמוגרפית ואף פוליטית ורעיונית מהמדינות שבהן הן נמצאות.
תל אביב היא העיר הגלובלית היחידה בישראל! שאר הערים הן רק אוסף של מבנים. תל אביב היא הקישור הישראלי לגלובליזציה – לטוב ולרע. ערים הן דמוקרטיות יותר, יעילות יותר כלכלית ומובדלות דמוגרפית- זאת המסקנה 'מכנס הערים' (Tel Aviv Cities Summit) שנערך השבוע בתל אביב (איך לא) בהשתתפות ראשי ערים מאירופה ומדינות הים התיכון.
המסקנה בכנס? ערים מובילות את הדמוקרטיה ואת הליברליזם. הפעילות הפוליטית מתקיימת בערים, מוסדות הממשל, אוניברסיטאות, הפגנות ועוד. בלונדון לדוגמא, כשני שליש מהתושבים התנגדו לבריקזיט (שמשמעותו חזרה לפרוטקציוניזם וללאומניות) לעומת פחות ממחצית בממוצע הבריטי הארצי. בארה"ב, ההתנגדות לטראמפ בעל תפיסת העולם השמרנית היא גדולה יותר בערים (ובעיקר בערים הגדולות בחופים המזרחיים והמערביים של המדינה) לעומת אזורי הכפר והפרברים.
אוו ביקר (Uwe Backer) סגן ראש העיר פרנקפורט אומר כי ההמון בעיר מאפשר אלמוניות מצד אחד אולם מספק מספר רב של חיבורים והזדמנויות מהצד השני. חישבו לדוגמא כמה קשה לנער או אדם חריג חברתית לגור בכפר קטן. בין אם מדובר בגיי, בנער מחונן או אדם עם תחומי עניין ייחודיים- בסביבה הכפרית והמונוליטית הוא כנראה ידחה כחריג אולם בעיר הוא יכול לחיות באלמוניות בדרכו או למצוא קבוצת אנשים דומה לו מתוך המגוון הרחב שמציעה העיר.
גם מבחינה כלכלית העיר שונה מאזורי הפרברים והכפר. למרות התפיסה כי חיי כפר 'ירוקים' יותר וטובים יותר לסביבה ההיפך הוא דווקא הנכון. החיים בעיר יעילים יותר ולכן חסכוניים יותר באנרגיה. אין צורך לשנע מזון, אנרגיה או אספקה אחרת למרחקים ארוכים (חישבו על משאית הנוסעת עשרות ק"מ כל יום כדי להביא כמה ארגזי גבינה או חלב למכולת בישוב מרוחק או על קווי החשמל והמים שיש למתוח לאותו הישוב). גלייזר בספרו 'ניצחון העיר' מעריך את החיסכון האנרגטי של הערים בכ 20% לעומת חיים בכפר.
גולרם ג'ונסטון (Guilherme Johnston) מארגון '100 ערים חזקות' מספר כי 54% מאוכלוסיית העולם מתגוררת בערים אולם ערים אלו מייצרות 74% מהתמ"ג העולמי. הקירבה הפיזית בין אנשים יוצרת יעילות, יצירתיות ולמעשה בכלכלה המודרנית הערים הגדולות מממנות את שאר המדינה ולא ההיפך.
ערי המדינה בימי הביניים היו מוקפות חומת אבן, חומה פיזית. היום הערים מוקפות בחומה כלכלית. השערים בחומה הכלכלית בערים הגלובליות מקלים את המעבר לעיר עבור בעלי המקצועות המבוקשים שהם בעלי ההכנסות הגבוהות או מהצד השני עובדים בלתי מיומנים. זאת הסיבה כי מהגרים רבים מתרכזים בערים ולא מתפזרים בכפרים. באירופה יש אולי 'רק' 5% מוסלמים אולם בערים מסוימות (מארסיי, ברצלונה, בריסל ועוד) הם מהווים 20%-30% מהאוכלוסייה, ומכיוון שהפעילות הפוליטית מתקיימת בעיר ולא בספר, ההשפעה הפוליטית של המהגרים גבוהה מאד.
הליברליזם ותפיסות המזוהות יותר עם הצד השמאלי של הקשת הפוליטית משגשגות דווקא בערים. סביר כי מהגרים יתמכו במפלגות ליבראליות יותר המדגישות ערכים סוציאליים מצד אחד. מהצד השני הוכח קשר בין הכנסה גבוהה יותר ותפיסות ליבראליות (זוכרים שאמרנו שההכנסה לנפש בעיר גבוהה יותר?). זאת כנראה עוד סיבה להתנגדות הגבוהה לבריקזיט בלונדון לעומת שאר בריטניה.
האנה בייטה (Hanna Beata) ראש עריית וארשה מזהה מגמה לפיה מעמד הביניים ומשפחות בעלות ילדים נדחקים החוצה מהעיר עקב מחירי הנדל"ן הגבוהים אך נאלצים להגיע כל יום לעבודה בעיר. זה יוצר לחץ גבוה על תשתיות התחבורה ומחייב שיתוף פעולה הדוק בתחום זה בין העיר הגדולה, ערי הלוויין שלה ובין משרדי הממשלה של המדינה.
ואצלנו? רון חולדאי מעביר קו בין העיר ובין המדינה באותו המקום שבו הוא מעביר את הקו שבין רעיונות כלליים לבין החיים הפרקטיים. ההצבעה בבחירות הלאומיות והעירונית היא על נושאים אחרים לגמרי וברמות דיון אחרות. בכנסת אפשר אולי להתווכח על עקרונות משפטיים של זכויות אדם ומשפט בין לאומי ביחס למהגרים מאפריקה אולם עבור עריית תל אביב זו מציאות עכשווית שיש לתת לה מענה בשירותי חינוך, רווחה וכו'. העיר היא קונקרטית- הבעיה נמצאת ברחובותיה ולא מדובר בבעיה מופשטת, עקרונית ואקדמית.