בין ישראל והאיחוד האירופי קיים הסכם סחר חופשי מזה שנים רבות. הסכם זה מעניק הטבות מכס לסחורה שמקורה בישראל או באיחוד האירופי. עם זאת האירופאים אינם מכירים בשטחים שמעבר לקו הירוק כשטחי ישראל ולכן טוענים כי הסכם הסחר החופשי לעיל אינו חל על מוצרים המיוצרים בשטחים (ובגולן) ומיוצאים לאירופה ולכן יש צורך לסמן מוצרים אלו והם לא יזכו להטבות מכס בכניסה לשווקים האירופאים.
עו"ד גיל נדל ועו"ד מורן עוז המוכרים כמומחים בתחום המסחר הבין לאומי, מנסים להבהיר את העמדות השונות בסכסוך מסחרי זה – שברור לכל כי הוא למעשה השתקפותה של חוסר הסכמה פוליטית מצד אירופה בנוגע למדיניות ישראל בשטחים.
בחודש נובמבר 2015, אישרה נציבות האיחוד האירופי את המלצת הפרלמנט האירופי מחודש ספטמבר לסימון מוצרים שיוצרו בשטחי יהודה ושומרון, מזרח ירושלים ורמת הגולן. על פי ההנחיה שהוציאה הנציבות סימון המוצרים יהיה:
Product from West Bank – Israeli settlement
מוצרים שיוצאו משטחי הרשות הפלסטינית או רצועת עזה על ידי הפלשתינים יסומנו אף הם אך בצורה שונה
Product of the West Bank
הרציונל שניתן בהחלטת האיחוד האירופי לחובת סימון מוצרי ההתנחלויות הינו כי יש בסימון המוצרים "תוצרת ישראל" ללא ציון המילים "התנחלות ישראלית" כדי להטעות את הצרכן באיחוד האירופי. הנחיה זו מהווה החמרה נוספת של האיחוד האירופי, אשר לפני מספר שנים שלל את הטבות המכס למוצרים שיוצרו בשטחים אלו בטענה כי הם אינם מוצרים המוגדרים: "made in Israel".
מדינות האיחוד האירופי חברות בארגון הסחר העולמי (WTO). בארגון הנ"ל חברות רוב מדינות העולם, לרבות מדינת ישראל. כל החברות בארגון הסחר העולמי מחויבות מכח אמנות בינלאומיות לנהוג באופן שוויוני בסחר בין מדינה אחת לרעותה.
הסכמי ה-WTO השונים קובעים עיקרון של איסור אפליה, המכונה "יחס האומה המועדפת ביותר. על פי עיקרון זה, כל אחת מהמדינות החברות ב-WTO מתחייבת להעניק יחס שווה לסחורה ממקור של מדינה אחרת החברה ב-WTO מבלי להפלות. ולכן, נשאלת השאלה האם דרישת האיחוד האירופי לסימון מוצרים מהתנחלויות היא דרישה חוקית לאור ההסכמים להם מחויב האיחוד?
להלן עיקרי הדברים בכל עמדה:
עמדת המצדדים בסימון מוצרי התחלויות על ידי האיחוד האירופי: על פי עמדה זו, אין באיחוד האירופי חוקים המונעים מהמדינות החברות להחרים את מוצרי ההתנחלויות. כך, מדינות האיחוד המבקשות לחסום את ייבוא המוצרים יכולות להתבסס על הסכם הסחר עם ישראל הקובע כי קשרי המסחר מבוססים על כיבוד זכויות האדם ושמירה על עקרונות דמוקרטיים. מאחר ועל פי הטענה, ישראל מפרה את החוק הבינלאומי בעצם כך שהיא שולטת על עם זר באזורי ההתחלויות, הרי שאם האיחוד האירופי יחרים את מוצרי ההתחלויות, לכאורה הוא ידכא את המוטיבציה הישראלית לייצר בשטחים אלה ובכך יעודד את סיום הכיבוש, לטענתו. הטלת איסור על סחר של האיחוד האירופי עם מוצרי ההתנחלויות, לטענתם, אינה מפרה מחויבותו של האיחוד בהתאם להסכמי הסחר, שכן, מבחינת החוק הבינלאומי, עזה והגדה המערבית אינן נחשבות לשטח ישראל. הסכם הסחר אינו מגדיר במפורש מה ייחשב כשטחי ישראל, ומכאן העמימות שבנושא. יתרה מזו, על פי עמדה זו, מדינות אשר רוכשות מוצרים המיוצרים בשטחי ההתנחלויות עלולות להיענש תחת החוק הבינלאומי.
עמדת המצדדים במדינת ישראל: על פי עמדה זו, וכפי שצוין קודם, אחד העקרונות המרכזיים של ארגון הסחר העולמי בו חברות מדינות האיחוד האירופי וישראל, הוא עקרון העדר אפליה בין המדינות החברות בארגון. לטענתם, ישנה חובה להתייחס למוצרים המיובאים ממדינה אחד בארגון באופן זהה למוצרים המיובאים ממדינה אחרת וזאת על בסיס עיקרון "יחס האומה המועדפת ביותר" ובהתאם לכך, כל אחד מהמדינות החברות בארגון מתחייבות להעניק יחס שווה לסחורה ממקור של מדינה אחרת החברה אף היא בארגון ללא אפליות כאלו או אחרות.
בניגוד לטענת המצדדים בעמדת האיחוד, שטענה כי רכישת מוצרי ההתנחלויות עלולה להביא לענישת המדינות הרוכשות באיחוד האירופי על פי החוק הבינלאומי, עמדה זו גורסת כי דווקא הדרישה לסימון מוצרי ההתנחלות עשויה להיחשב כהפרת החוק הבינלאומי, זאת משום שהאיחוד האירופי לא פרסם הנחיה דומה לגבי מוצרים משטחים נוספים המצויים במחלוקת טריטוריאלית. כך למשל, סהרה המערבית אשר על פי האיחוד האירופי נמצאת תחת כיבוש של מרוקו. בעוד שמרוקו העבירה ויישבה באופן פעיל את אזרחיה בסהרה המערבית ועסקים ממרוקו מקיימים שם פעילות עסקית, האיחוד האירופי רואה במוצרים שמקורם בסהרה המערבית כמוצרים שמקורם במרוקו לצרכי סחר. וישנם שטחים רבים נוספים כגון קשמיר הנשלטת על ידי הודו, פקיסטן וסין, וכן, צפון קפריסין או איי פוקלנד. על אף השכיחות של מחלוקות טריטוריאליות ושל הקמת התנחלויות בשטחים שבמחלוקת, מעולם לא דרש האיחוד האירופי סימון גיאוגרפי של מוצרים באופן הסותר את תעודות המקור של המדינה המייצאת.
לפיכך הצעדים האירופיים כנגד ישראל, על פי עמדה זו, מפרים את דיני הסחר הבינלאומי מכמה בחינות, בייחוד בכך שהם מפלים לרעה מוצרים ישראליים, וכן בכך שהם מכבידים שלא לצורך על הסחר במוצרים ישראליים, ונראה כי דרישת האיחוד האירופי משמעה הפרת התחייבויותיה מכוח אמנות ה-WTO, דבר שלכאורה מקנה למדינת ישראל זכות תביעה נגד האיחוד במנגנוני יישוב הסכסוכים הבינלאומיים. על פי הסטטיסטיקה, מדינת ישראל מעולם לא הגישה תביעה נגד מדינה כלשהי בגין הפרת הסכם, ולכן אנו נרשה לעצמנו להניח כי גם הפעם מדינת ישראל לא תקבל את האומץ הדרוש כדי לפעול במישור כזה.
ומה אני אומר? אני אומר אי אפשר להפריד בין הפוליטיקה לכלכלה. האירופאים הצבועים שעשו ועדיין עושים עסקאות אנרגיה עם משטרים רודניים בצפון אפריקה הופכים לפתע לחסידי אומות העולם כאשר זה קשור לישראל. סימון מוצרים כזה אינו הפרקטיקה הבין לאומית לפחות ב 5 טריטוריות אחרות שבקונפליקט במקומות אחרים בעולם. ישראל הפכה לגורם מלכד באיחוד האירופי המפורר והנקרע בין המדיניות הכלכלית, חוץ והגירה של 28 חברותיו, ומוסדותיו בבריסל מגדירים את עצמם פנימה, בין השאר, על ידי הגדרת ישראל כסוג של אוייבת מבחוץ.