ההיסטוריה חוזרת – ובגדול, המזרח התיכון חוזר להיות מגרש המשחקים של המעצמות הגדולות כמו בסוף שנות השישים, כמו לפני מלחמת העולם ה I ובעצם כמו תמיד. לאחרונה עם התפרקות כוחות שמירת השלום של האו"ם שהיו מוצבים בסוריה "התנדב" פוטין לשלוח חיילים רוסיים שיחליפו אותם (יועצים סובייטים -נשמע מוכר?) המעצמות מחמשות את הצדדים השונים ומאבקי ההשפעה שלהן באו"ם מקבילים לקרבות עקובי הדם על הקרקע. מדובר במאבקי השפעה החורגים בהרבה מגבולות סוריה. האביב הערבי טרף את קלפי הדיפלומטיה באזור וכמו לפני כמעט מאה שנה בהסכם סייקס -פיקו (1916 – מארק סיקס הבריטי בתמונה) המעצמות מבקשות כל אחת לזכות בנתח גדול יותר מעוגת ההשפעה במזה"ת. כרגיל אנו "הילידים" נמשיך להלחם על אותם קווי גבול שיסומנו בבירות העולם רחוק מאיתנו – אבל אלו כנראה החוקים המעצבים את חיינו בהבט הבין לאומי, אנחנו בישראל צריכים לדבוק בבת בריתנו הגדולה – ארה"ב, ולצפות לטוב. המכון למחקרי בטחון לאומי (דר צבי מגן) סוקר את עקרי הדברים.
הקרב על עתידה של סוריה מתנהל, במקביל למתרחש בשטח, גם במערכת הבינלאומית. השחקנים העיקריים הניצבים במרכז הבמה הם רוסיה וארצות הברית, המנהלות מערכה זו באמצעות חילופי לחצים, איומים ומאמצי הידברות, לסירוגין. הסבב האחרון בעניין זה התקיים בכינוס ה-8-G, בצפון אירלנד, ב-19-17 ביוני 2013. מפגש זה, המקיף את כל הסוגיות המעסיקות את המערכת הבינלאומית, עסק הפעם, ברובו, בנושא הסורי, ובמרכזו דיאלוג טעון בין נשיאי רוסיה וארצות הברית.
אף כי מערכה זו על סוריה הפכה לאירוע בינלאומי מרכזי, שתוצאותיו ישפיעו על עתיד האזור ובמובנים רבים אף על מעמדן של המעצמות המעורבות, הרי העימות ביו רוסיה למערב אינו נוגע לסוריה לבדה, ומתנהל בעצימות גוברת מאז ראשית עידן "האביב הערבי", זאת כחלק מההתמודדות הגלובלית המתמשכת. במכלול זה, נבחרה מלחמת האזרחים בסוריה על ידי רוסיה כזירת עימות מרכזית, בה היא מיישמת מדיניות מאתגרת, המקפלת סיוע מוגבר למשטרו של אסד בשילוב עם פעילות מגוונת, צבאית ומדינית, למניעת התערבות חיצונית במערכה זו. נראה שהתנהלותה זו מוכחת כיעילה, לפחות בכל הקשור להישרדותו של משטר אסד מעבר לחזוי. את הישגה זה שואפת רוסיה לתרגם להצלחה על ידי קידום רעיון של ועידה בינלאומית לקביעת עתידה של סוריה, וממילא לעצב את מעמדה באזור, בנוסף לדיווידנדים שבהם תזכה בזירה הגלובלית. מכאן, ברור היעדר הלהיטות מצד ארצות הברית ובנות בריתה בעולם ובאזור להיענות לרעיון זה, בהניחם, שימיו של המשטר הסורי ספורים ואין לפעול לשמר את שרידותו, תוך הענקת תמורות לרוסיה הן במזרח התיכון והן באזורים אחרים בהם יש לה אינטרסים.
בהודעה המשותפת שפורסמה בתום הכינוס שולב מכלול של 6 סעיפים הנוגעים לנושא הסורי, כלהלן:
א. התחייבות לפעול להפסקתה של מלחמת האזרחים.
ב. התחייבות למימון בסך 1.5 מיליארד דולר כסיוע הומניטארי.
ג. התחייבות לכינוסה בהקדם של ועידת ג'נבה, על בסיס ההבנות מ-2012, הכוללות כינון "גוף מעבר ממשלתי בעל סמכויות ביצועיות מלאות".
ד. התחייבות הצדדים שישתתפו בוועידה ליישום ההחלטות שיתקבלו בה ולהשכנת הפיוס והיציבות.
ה. הבעת דאגה מפני התגברות הטרור והקיצוניות בסוריה והתחייבות לסילוקם של הגורמים הללו, ובפרט אל קאעדה, מהמדינה.
ו. גינוי השימוש בחל"כ ודרישה לפקוח על אתרי אחסונו.