מכתב מעניין ששלחה עמותת 'צלול' לאיכות הסביבה, שפנתה בשבוע שעבר לעשרות גופיים מוסדיים בישראל בהתראה על השקעותיהם בתחום חיפושי הנפט והגז חושף את דרכי הפעולה של ארגונים לא ממשלתיים ולוביסטים שכבר מזמן אינם עוסקים בארגון הפגנות או כתיבת מאמרים לעיתון.
העמותה, במכתב ארוך ומלומד, הסבה את תשומת לב המשקיעים למה שהוא לדעתה כשלים רגולטוריים או חוסר ברגולציה מספקת לתחום החיפוש וההפקה של נפט וגז משדות ימיים. העמותה מתריעה בפני גופי ההשקעה הפיננסים על סיכון להשקעתם בתחום זה הנובע ממחסור ברגולציה מתאימה.
האם חברי עמותת צלול מבית המדרש של 'הקרן החדשה לישראל' חצו את הקווים ועברו לעבוד במשרד האוצר הישראלי? האם הם חרדים לכספי החוסכים הישראליים שכספם מושקע באמצעות גופים פיננסים מוסדיים בתחום חיפושי הנפט והגז? ואולי מוריס קהאן, התורם הגדול לאגודה החליט לשתף את אנשי העסקים הישראלים בתובנות שיש לו לגבי ההשקעה העסקית בתחום? אחרי הכל הוא מבין באורח החיים הימי לאחר שחי חלק ארי מחייו על יכטה כדי להמנע מתשלומי מס בישראל.
כמובן שלא, עמותת צלול חרדה לסביבה הימית בחופי ישראל -מטרה נעלה וחשובה! ולכן היא מפעילה כל כלי שברשותה כולל הפחדה של המשקיעים כדי לודא כי נמשך לחץ עקבי על הממשלה לדאוג לרגולציה הכרחית של התחום.
אם זאת אני מוצא את זה אירוני, קצת זול אני חיי להגיד. על הפנייה לממשלה עצמה הם כבר מזמן ויתרו ויש לי הרגשה שהעמותה גם אינה מצפה מהמשקיעים הפיננסים שיקדישו תשומת לב רבה מדי למכתבם. זהו ספין תקשורתי מהרגילים במחוזותינו, יש היגידו שזה ספין מקובל בעולם פוליטי ציני שבו פעיל חברתי זה מקצוע, זו קריירה ולא ערך – אני בכל מקרה עוד לא התרגלתי….