פריחת הדובדבן בפוקשימה – מסע מצולם בצפון יפן

במרץ השנה רעדה האדמה וגעש האוקיאנוס וקרסת ליבת האורניום של קומפלקס הכורים הגרעיניים בפוקשימה.

גל הצונמי העצום שגובהו הגיע במקומות מסויימים לשלושים מטר שטף את צפון מזרח יפן משאיר הרס, חורבות וקהילות אנושיות מנותצות. הרבה ביקורת ציבורית נשמעה ביפן על העדר הסיוע הממשלתי לאותם קהילות שהרגישו נטושות ברגעים הקשים. באופן אישי קשה לי לצפות שהממשלה באמצעות הצבא תוכל להגיע לכל קהילה וכפר דייגים, זאת שעתה של החברה האזרחית ולא של הממשלה או הצבא.

ואכן החברה האזרחית ביפן התגייסה למאמץ! יום לאחר הרעידה עוד שידרה טוקיו עסקים כרגיל, מכונות הפאצ'ינקו קשקשו והרחובות המו אדם. כאומה המורגלת ברעידות אדמה הציבור עוד לא הפנים את העובדה כי מדובר במשהו אחר לגמרי, לא כל הדיווחים הגיעו מהצפון, התמונה הכללית עוד לא הייתה ברורה. אולם לאחר יומים התבררה הטרגדיה וטוקיו 'שינתה פאזה'.

גדודי מתנדבים נסעו לסיע לתושבי הצפון, בפעולות הניקיון, השיקום והבנייה. מפנים הרים של גרוטאות שפעם היו בתים, מכוניות, רהיטים. דחפורים מפנים את הפסולת לקבורה. לעיתים נשאר כביש בודד באמצע הכפר לעיתים גם זה לא נשאר. משפחות שלמות נמחקו ובמקרים רבים אין מי שיגיע לאתר שבו עמד הבית כדי לחפש קרובי משפחה או שרידים לרכוש שאבד, בכפרים שנפגעו קשה לעיתים להגיד היכן עמד הבית, היכן הייתה החצר או השדה. תוואי השטח השתנה, כמו בנבואת קיץ הימים של ישעיהו "כָּל-גֶּיא, יִנָּשֵׂא, וְכָל-הַר וְגִבְעָה, יִשְׁפָּלוּ וְהָיָה הֶעָקֹב לְמִישׁוֹר וְהָרְכָסִים לְבִקְעָה".

ליד כל חלקה שבה עמד פעם בית תלוי דלי פלסטיק על השער או על עמוד. המתנדבים עוברים בשטח כמו מסרק דליל כאשר מוצאים משהו בעל ערך או פריט סנטימנטלי מניחים אותו בזהירות בדלי, אולי יגיע איזה בן משפחה רחוק ואולי לא נותר אף אחד לאסוף את השיירים.

יש ריח באוויר, ריח של דגים בכפרי הדייגים או ריח של אדמה באזורים החקלאיים, האדמה התהפכה ומאות שנים של מסורת שהיו אצורים בה פרצו החוצה כריח.

לא רק בצפון נראתה הסולידריות, טוקיו העיר הנוצצת שהתפרסמה בזכות אורות הניאון שלה עומדת חשוכה. אזרחי יפן מתחרים בינהם מי יחסוך יותר בחשמל. בתחנות הרכבת המרכזיות מוצבים שלטים אלקטרונים המראים באופן שוטף מה צריכת החשמל הכללית ביפן. במשרדים הס מלהזכיר את המילה מזגן, אתה גר בקומה 9, לא נורא עלה במדרגות ולא במעלית זה טוב לבריאות וחוסך בחשמל, שלטי חוצות בוהקים שניתן לראותם מהחלל החיצון? לא בבית סיפרנו, צו השעה – צנע.

חברי הטוב ארז גולני סיפר לי את כל הנ"ל. ארז מחלק את זמנו  כמרצה בין אוניברסיטת וואסדה (Waseda University) ביפן ובין 'בצלאל' בירושלים – הצטרף לפני כשלושה חודשים בעיצומה של פריחת הדובדבן למתנדבים ונסע לצפון המדינה לסייע בבתי החולים ומוסדות הקהילה, זה סיפורו המצולם:

[slideshow]

3 תגובות

  1. יונתן האסייתי הגב

    כן הא. טעות שלי בניסוח.
    תמונות מעולות בכל אופן.

השארת תגובה