עם התייצבות הממשלה באוסטרליה לאחר הבחירות האחרונות תפס שר הסחר האוסטרלי החדש קרייג אמרסון (Craig Emerson) את מקומו בבנין הממשלה בקנברה ובראיון ראשון למדיה שטח את אמונותיו בנוגע למדיניות סחר החוץ האוסטרלית. קרייג שועל סחר ותיק, מרבית הקריירה שלו עברה עליו במשרדי הסחר הן במפלגת השלטון והן באופוזיציה כשר הצללים לנושאי סחר, הוא מכיר את החומר ויודע מה הוא מדבר. קרייג השאיר את כל הקלפים צמוד מאד לחזה כאשר אמר שבאופן אישי הוא מאמין בגישה המולטיליטראלית אולם לא יהסס לחתום על עסקה ביליטראלית אם זו תשרת את התעשייה האוסטרלית. על מה הוא בעצם מדבר?
שווה להבהיר כמה מונחים. בעולם המסחרי המסורתי מדינה היא "יחידת מכס" וכל סחורה הנכנסת למדינה חייבת בתשלום מכס. בנוסף על תשלום המכס על הסחורה לעמוד בתקני המדינה כגון תקני בטיחות וכו. תשלום המכס נקרא "חסם מכסי לסחר" ומשמעו בעיקר תשלום כסףמכס. תקנים והגבלות מנהלתיות נקראות "חסמים שאינם מכסיים" ןמשמעותם בעיקר רישום, עמידה בתקנים, תוויות מקומיות וכו.
מי שמעוניין להרחיב את הבנתו בעולם ההסכמים המסחריים הבין לאומיים מוזמן לעיין באתר המחלקה הבין לאומית המינהל לסחר חוץ בתמ"ת. |
ראשית צריך להבין את דבריו ברקע הפרסומים של משרד האוצר האוסטרלי בשנה האחרונה כי הסכמי הסחר הביליטראליים של אוסטרליה לא הוכיחו עצמם כיעילים לתעשייה האוסטרלית, ההסכמים (על פי הודעת משרד האוצר) הביאו להקטנת הכנסות המדינה ממסים על מוצרים מיובאים לאוסטרליה אולם לא פתחו את הדלת לשווקים הזרים עבור התעשייה האוסטרלית (עקרון הנקרא "גישה לשווקים" או Market Access). משרד האוצר האוסטרלי מדבר בעיקר על הסכם הסחר החופשי שבין אוסטרליה וארה"ב שהוא ההסכם הגדול ביותר (מבחינת נפח הסחר אותו הוא מכסה) עליו חתומה אוסטרליה. משרד האוצר האוסטרלי מעדיף גישה מולטילטראלית בעיקר במסגרת ארגון הסחר העולמי בו כל המדינות החברות בסבב השיחות יורידו מכסים באופן הדרגתי והדדי. זוהי עמדה מאד "אוסטרלית" במהותה התרבותית המדברת על שיויוניות, הוגנות ופתיחות ברמה הגלובלית ופחות על ההיזדמנות העסקית שמתאפשרת עקב הסכם ביליטראלי.
אם זאת שווקי הסחר של אוסטרליה הן בעיקר אסיה והפאסיפיק ובראש ובראשונה סין ולאחריה יפן והודו. בזירה האסיאתית העמדה האוסטרלית היא במיעוט. הפרקטיקה האסיאתית הייתה בעשור האחרון ביליטראלית. צריך לזכור כי מסורתית כמעט ואין כזה דבר גושי סחר באסיה. בין יפן והודו חיה כשני שליש מהאנושות, מגוון עצום של תרבויות, שפות, מדינות, רמות מחיה – כמעט ואין שום דבר משותף במרחב הזה מלבד דבר אחד – ביזנס! מעמדי הביניים צומחים מהר מאד, מאות מליונים בסין, הודו, ויאטנם ותאילנד עוברים ממצב של עוני יחסי אל מעמד ביניים בו יש להם יכולת ורצון לצרוך הכל, ממזון ועד מכונות כביסה, מביטוח ועד מכונית חדשה. הצרכן האסיאתי החדש הוא מתוחכם, עשיר ולא מתבייש להראות זאת.
מדיניות הסחר האוסטרלית נמצאת בין שתי תפיסות מתנגשות, המדינות שהן שותפות הסחר האוסטרליות מעוניינות בהסכם ביליטראלי ותרבות הסחר האוסטרלית דוגלת בהסכמים מולטיליטראליים. מדוע זה מתנגש? משום שאם מדינה מורידה מכסים במסגרת הסכם בין לאומי רחב (לדוגמא במסגרת ארגון הסחר העולמי) היא מפסידה קלפי מיקוח במסגרת הסכם ביליטראלי מצומצם (כי הרי כבר הסכימה להוריד את המכסים לכל המדינות שחברות בארגון) ולכן היא צריכה לבוא עם ויתורים חדשים במסגרת ההסכם הביליטראלי.