גם העניים מרוויחים מהגלובליזציה – לא רק התאגידים הבין לאומיים

שני גורמים עקריים גורמו לצמיחתן של מדינות BRIC בחמש השנים האחרונות (כינוי לארבע המדינות Brazil, Rusia, India, Chaina). מצד אחד תנאי פתיחה שכללו אוכלוסיות גדולות ועניות יחסית עם אחוז מעמד בינוני נמוך באוכלוסייה ומהצד השני פתיחות כלכלית (המגובה ברמה כזו או אחרת של ליברליזציה פוליטית) שאיפשרה לעקרונות השוק  הקפיטליסטי / הגלובלי לפעול.

התוצאה היא כי מאות מליוני אנשים במדינות אלו עברו מתנאי מחסור ועוני יחסי לתוך מה שנקרא בכלכלה "מעמד הביניים", אותו מעמד שנוצר במאתיים השנה האחרונות (במקביל לעליית הקפיטליזם) ונושא למעשה את נטל הכלכלה המודרנית על כתפיו, הן ביצור ובעיקר בצריכה.

למרות המשבר הפיננסי העולמי, שכנראה עוד לא מאחורנו לחלוטין, ברור לכל כלכלן או קובע מדיניות כי הגלובציזציה והקפיטליזם הליבראלי הם כאן כדי להשאר. יהיו התאמות הכרחיות ונחוצות במודלים הכלכליים בעיקר בתחומי איכות הסביבה והאחריות החברתית אך המערכת בכללה היא כאן – ועוד לשנים רבות. זאת הסיבה להכרזתו של מזכ"ל האו"ם מון בשבוע האחרון כי העוני בעולם המגמת ירידה ברורה, ההכרזה הזו אינה נובעת ממדיניות מזהירה של האו"ם (שכפי הנראה השחיתות בשורותיו מרקיעה שחקים והמדיניות שלו בתחומים רבים לא הניבה את התוצאות המצופות) אלה פשוט מההכרה כי שני האלמנטים הנ"ל (פתיחות לתנאי השוק של מדינות גדולות ועניות) יתקיימו במדינות נוספות בכלכלה העולמית שלאחר המשבר הפיננסי העולמי. מספר המדינות הסגורות לחלוטין לתהליכי הגלובליזציה קטן מאד וכולנו מכירים אותן, מצפון קוריאה דרך קובה איראן, סוריה ועד מינמאר (שווה מחשבה העובדה כי מרביתן מעורבות בפעילות אנטי מערבית – בעיקר טרור) שאר מדינות העולם שבעבר נקראו "מדינות העולם השלישי" נמצאות בשלבים שונים של פתיחות פוליטית וכלכלית שיקבעו את מידת השפעם הגלובליזציה על אזרחיהן ואת השפעתן של מדינות אלו על הזירה הבין לאומית הרב קוטבית המתהווה.

די להביט בכיתוב השבוע על דף השער במגאזין היוקרתי אקונומיסט: מפת יבשת אמריקה (הצפונית והדרומית) הפוכה כאשר ארה"ב בתחתית ואמריקה הלטינית בראש הדף עם הכיתוב "Nobody's Backyard" הד לתקופה שבה ארה"ב החשיבה את אמל"ט כחצר האחורית שלה ואילו היום במילים אחרות "לא פראיירים של אף אחד".

סקירה של טבלה בסיסית המסכמת את מדינות העולם לצד גודל אוכלוסייתן והתמ"ג לנפש (הטבלה מויקיפדיה כוללת מדינות בעלות אוכלוסייה של מעל 50 מיליון) יכולה לספק לנו תמונה ברורה מאד על צמיחת שווקים עתידיים נוספים. כל קורא שיהמר נכון על הפתיחות הכלכלית העתידית במדינות כגון פקיסטן, בנגלדש, ניגריה או אתיופיה, מדינות בעלות אוכלוסייה גדולה מאד ותמ"ג לנפש קטן מאד, יכול לעשות קופה נאה מאד אך סיכון רב לצידה…

והיכן נמצאים התאגידים הבין לאומיים המוזכרים תמיד בנימה שלילית כאשר מדברים על גלובליזציה? הבעיה לדעתי היא בעיקר בחוסר השיוויוניות בחלוקת ההכנסות. ברור כי איכות החיים של מליוני אזרחים עלתה, אולם רווחי התאגידים ושל יזמים ספורים עלו בהרבה יותר. ואם יש משהו שלמדנו מזוכה פרס הנובל הישראלי בכלכלה דניאל כהנמן  בנושא הטיות קוגנטיביות בקבלת החלטות כלכליות, הוא שאנו מסתכלים על העולם סביבנו בצורה יחסית ולא בצורה אבסולוטית, פחות מעניין אותנו מה מצבנו הנוכחי האבסולוטי במונחים של איכות חיים, אלה מה מצבנו הנוכחי היחסי ביחס לקבוצה אחרת – לענייננו התאגידים הבין לאומיים. קרי העובדה שמצבנו היום טוב יותר מבעבר במונחים אבסולוטיים הוא חשוב פחות מהעובדה כי מצבם של אחרים (תאגידים, מנהלי חברות בכירים וכו) טוב בצורה ברורה משלנו, ואם אנו מוסיפים לתבשיל את העובדה כי פעמים רבות התפיסה כי היא אותם "אחרים" עשו את הונם בדרך שאינה ראויה (שחיתות, נוכלות, על חשבון הסביבה, על חשבון העובדים וכו) הרי שתפיסה זו רק מתחזקת. תפקידן של הממשלות באמצעות רגולציה ומיסוי (מדיניות מוניטרית) ושל החברה האזרחית באמצעות צרכנות פוליטית, להקטין את חוסר השיוויוניות הזה.

כבר אמרו חז"ל לפני מאות שנים "איזהו העשיר השמח בחלקו" לעולם אי אפשר להגיע לעושר מוחלט על אחרים, תמיד יהיו עשירים מאיתנו וכנראה גם המשפט הבנאלי כי "עושר אינו מביא אושר" נכון אפילו מהבחינה המדעית, אבל הפרקטיקה היא שקשה מאד להיות שמחים בחלקנו כאשר אנו מוקפים בעושר הצועק של התאגידים הבין לאומיים ומנהלהם הזחוחים – אבל נחזור לגלובליזציה…

בהקשר זה כתבה מדהמארקר בנושא הקיסרים העולים החדשים מעבר למדינות BRIC

"….מכיוון שהנכסים בסין, הודו, ברזיל ורוסיה נראים כיום יקרים מדי, המשקיעים מתחילים לבחון את הפלא הכלכלי הבא: מצרים, טורקיה, דרום אפריקה, וייטנאם, קולומביה ואינדונזיה.
והנה, נראה שהעולם הפיננסי אכן מצא אופנה חדשה. בשלהי 2009 המציאו כלכלני המגזין "אקונומיסט" את המושג החדש: CIVETS. מדובר בראשי התיבות של קולומביה, אינדונזיה, וייטנאם, מצרים, טורקיה ודרום אפריקה. הקבוצה החדשה נכנסה לתודעה של המשקיעים באפריל, כשמנכ"ל ענקית הפיננסים והבנקאות HSBC הביע התעניינות במדינות מהקבוצה החדשה ואמר כי יש להן את הפוטנציאל להדביק את הצמיחה המהירה של מדינות BRIC ולהוביל את הצמיחה העולמית בעשור הבא.

הנתונים הכלכליים הפונדמנטליים של מדינות CIVETS נראים חזקים באופן כללי, עובדה שהודגשה במשבר הכלכלי הגלובלי, כשכלכלות אלה נפגעו הרבה פחות ממדינות אחרות בנות השוואה. מדינות אלה אטרקטיביות עבור המשקיעים הבינלאומיים כקבוצה הודות לכמה גורמים משותפים: אוכלוסייה גדולה וצעירה שצומחת בהדרגה, מערכת פיננסית יציבה יחסית, כלכלה מגוונת ומערכת פוליטית יציבה – לפחות בהשוואה אזורית.

פרט לכך, קשה למצוא הרבה דמיון בין חברות הקבוצה החדשה. ניתן היה לומר שמדינות אלה עשירות במשאבי טבע, אך לכלל זה יש שתי יוצאות מהכלל – טורקיה ומצרים. גם החשבון השוטף של רוב מדינות CIVETS הוא מאוזן, אך הגירעון במאזן החיצוני של וייטנאם הוא מדאיג. ברוב מדינות הקבוצה שיעורי האינפלציה נמצאים ברמה סבירה, אך האינפלציה במצרים ובווייטנאם נותרת גבוהה יחסית. גם החובות הלאומיים של רוב המדינות בקבוצה אינם גדולים ביחס לגודל הכלכלה, אך גם בתחום זה מצרים היא החוליה החלשה…."

למאמר המלא

אמריקה הלטינית, בין עוני מחפיר לצמיחת מעמד הביניים הקפיטליסטי