האם המלחמה הבאה תהיה על מים? קשקוש גמור!

כתבה מעיתון הארץ מנבאת כי המלחמות הבאות בעולם יהיו סביב שליטה על מקורות מים, זה נראה אולי הגיוני אבל בבסיס הטענה יש טעות בסיסית. מים אולי יהיו הצידוק הציבורי למלחמה אך ללא ספק לא יהיו הסיבה האמיתית למלחמות, הסיבה האמיתית למלחמות הייתה מעולם ותמיד תהייה סכסוך על בסיס טריטוריאלי, אתני או תרבותי במילים פשטות – פוליטיקה וטבע האדם.

כדי להבין זאת הרשו לי לצלול מעט לעולמם היבש של המספרים והחישובים הכלכליים (אם כי במחשבה שנייה 'יבש' אינה המילה הנכונה להשתמש בה).

עד היום נצבר בעולם ניסיון די טוב בנושא התפלה. עלות התפלת מטר מעוקב של מי ים הינה בסדרי גודל של חצי דולר עד דולר אחד. על סכום זה יש להוסיף את עלויות הובלת המים ליעדן. עלויות ההובלה הם רכיב משמעותי מאד במדינות גדולות ויבשות כגון אוסטרליה, דרום ארה"ב וכו ופחות משמעותיות במדינות קטנות יותר. לדוגמא בישראל היה צורך לבנות צינור אחד באורך 12 ק"מ בלבד על מנת לחבר את מתקן ההתפלה באשקלון למערכת המוביל הארצי (הוצאה די זניחה במונחים לאומיים), באוסטרליה מדברים על צינורות של אלפי ק"מ שיחצו מדבריות ענק (וזהו כבר פרויקט לאומי גם עבור מדינות מפותחות כמו אוסטרליה). גם האנרגיה למתקן היא נושא בעייתי, החל מבניית תחנות כוח ייעודיות בהשקעות ענק ועד ניצול אנרגיה זמינה וזולה מגלי ים או אנרגיה סולרית.

מתקן התפלה הוא עניין די יקר, סדרי גודל של מיליארד דולר למתקן בסדר גודל של המתקן באשקלון, אבל מה שטוב ברעיון של התפלה הוא כי מתקן ההתפלה נבנה על ידי הסקטור הפרטי ולא מכספים ציבוריים, קרי כל שהממשלה צריכה לעשות (כמובן בהפשטה רבה) זה פשוט להחליט כי היא רוצה להקים מתקן התפלה. הסקטור הפרטי כבר יקים, יממן ויתפעל את המתקן לעשרות שנים כאשר הממשלה מתחייבת לקנות את המים במחירים שהוסכמו מראש. למעשה לא הממשלה קונה כמובן את המים אלה האזרחים ומחירי ההתפלה בישראל לדוגמא דומים מאד למחיר שאנו כבר משלמים על מי הכינרת שזורמים אצלנו בברזים – כך שמכל בחינה פרקטית במדינה כמו ישראל אין סיבה בעולם שלא להתפיל nים.

על המחיר 'האמיתי' של המים יש להוסיף היטלים ואגרות הנובעים ממבנה משק המים הלאומי בכל מדינה. בישראל חלק גדול מחשבון המים שלנו מורכב מאגרות לשלטון המקומי (עירייה, מועצה) כגון אגרות ביוב וכו. במדינות שונות יש מבנים חוקיים ומינהלים שונים אשר נובעים מסיבות היסטוריות שלעיתים קשה מאד פוליטית לשנותן.

בקיצור- עלות המים 'האמיתית' ממתקני התפלה לפני העיוותים הנובעים מאגרות של משק המים בכל מדינה יעמוד על חצי דולר ועד 4-5 דולר למטר מעוקב.

מרבית האוכלוסייה בעולם (לא רק העולם המערבי) מוכנה לשלם סכום זה ואף הרבה יותר מכך עבור מטר קו"ב מים נקיים!

ומכיוון שבכלכלה אנו עוסקים להלן האלטרנטיבה להתפלה: מלחמה על המים! מלחמה היא דבר נוראי כמובן מבחינת הסבל האנושי אך הרשו לי להתבונן על המספרים בלבד. העלות למשק מהפעלת צה"ל לדוגמא בסדר כוחות גדול הינה מאות מיליוני דולר ליום הן בעלויות ישירות (שעות טיסה, טנקים, דלק, תחמושת)  והן בעלויות עקיפות (אובדן ימי עבודה, אובדן או דחיית השקעות זרות במשק,ירידת דרוג אשראי בין לאומי)- ושוב כמובן אני מתעלם מהערכים האנושיים והמוסריים של המלחמה.

בעלות של מלחמה אחת אפשר לבנות מתקני התפלה שיספקו את תצרוכת המים של כל המזרח התיכון!

לכן מים אינן הסיבה למלחמה, יש אלטרנטיבה טובה יותר והיא התפלה, הסיבות למלחמה הן כמובן פוליטיקה!

ועכשיו הרשו לי לסקור שני מקרים הקשורים ליחסים בין לאומיים ומים, הראשון סינגפור, אותה מדינה קטנה שכבר כתבתי עליה מספר רב של פעמים והשנייה אצלנו, מקורות הירדן.

סינגפור קונה מעל 90% מהמים שלה משכנתה מצפון- מלזיה. אני חושב שזה המקרה היחיד כיום בעולם שבו מדינה שלמה תלויה לחלוטין במדינה אחרת במשאב כה חיוני כמו מים. סינגפור קונה את המים במחירים נמוכים מאד שנקבעו לפני עשרות שנים על ידי הסכמים בתקופת השלטון הבריטי באזור ולתקופה של עד מאה שנה. הסינגפורים קונים את המים באופן גולמי ישירות מנהר ג'הור ומסננים אותם לאיכות שתייה בעצמם. מרבית הסינגפורים לא אוהבים את התלות הזו ואף מאותתים למלזים באמצעות הקמת מתקני טיהור והתפלת מים כי לכאורה יש להם אלטרנטיבות אחרות, אולם לדעתי דווקא החיבור והתלות האיומה הזו בין אספקת מים מלזית מצד אחד וצבא סינגפורי חזק מהצד השני יוצרים מאזן יציב שדווקא הביא שלום ויציבות לאזור ולא מלחמה, לכל צד יש מה להפסיד במקרה של התפרצות אלימה. הסינגפורים על פי המשנה הסדורה שלהם קונים כל דבר, הם קונים מרצים בעלי שם בין לאומי לאוניברסיטאות שלהם ובאמצעות המים הם קונים גם שלום עם שכנהם.

המקרה השני הוא לבנון, לפני כמה שנים פורסם כי לבנון שואבת מים מהואזני על נהר הירדן, אני חושב שזה אסור על פי החוק הבין לאומי לשאוב מים מנהר שעובר לארץ אחרת בהמשך זרימתו אבל בינינו החוק הבין לאומי הוא בגדר המלצה במחוזותינו. כמה מאיתנו היו מוכנים לשלם למדינת לבנון עבור בניית מתקן התפלה למי שתייה? וגם אם זה יגדיל את התלות בין המדינות וירחיק את ההתפרצות האלימה הבאה? אני משער שבודדים. אתם מבינים זה לא המים- זו הפוליטיקה של הסכסוכים הטריטוריאליים והאתניים. אנו מוכנים לצאת למלחמה ולהיהרג אך לא לשלם להם כסף.

אני חייב לציין כי גם הנתונים המצוטטים בכתבה בעיתון הארץ קצת מטעים, גם אם ניקח כעובדה את הנתון שיש צורך ב 800 ליטר של מים לשם יצור כוס מיץ תפוזים אחת עדין זה כולל בתוכו את כל חיי עץ התפוז השקייתו לאורך שנים, מה האלטרנטיבה שלא נטע עצים? כך גם המים ליצור קציצת המבורגר הם למעשה מים שאת מרביתם שתתה הפרה במהלך חייה, קוראים לזה חקלאות ! זה לא שזה פחות מים – הכול שאלה איך מציגים את זה.

ולסיכום אל תבינו אותי שלא נכון, יש משבר מים חמור בעולם! העולם המערבי חייב להקטין את הצריכה המטורפת שלו! רק האבחנה שזהו הגורם למלחמות אינה אבחנה נכונה. הכול שאלה של רצון פוליטי.

ועוד אחד ככה בקטנה, ישראל משווקת עצמה בעולם (ובצדק) כמובילה עולמית בטכנולוגיות מים. שווה לבקר באתר ולראות את הסרט!