הפגנה פרו-פלסטינית בסדני אוסטרליה

בשבוע שעבר התקיימה הפגנה אנטי ישראלית ואנטי אמריקאית ברחובות הראשיים במרכז העסקי של סדני (אוסטרליה).
בהפגנה השתתפו מעל אלף איש והיא הייתה רעשנית אך לא אלימה. המפגינים סבבו את בניין המשרדים העצום שבו שוכנת השגרירות האמריקאית וערכו עצרת נאומים ושירים.

על פי מיטב המסורת המוסלמית צעדו בראש התהלוכה ילדים נושאי דגלי פלסטין ודגלים ירוקים וצהובים של זרמים אסלאמיים שונים.  אחרי הילדים צעדו המפגינים, מרביתם המוחלטת ערבים עוטי כאפיות לאות הדגשת מוצאם האתני, אולם פה ושם ניתן היה להבחין בראש בלונדיני של 'אוסטרלי אוטנטי' המביע הזדהות עם המצב בעזה.

 

 

אם נתייחס לסדני ולאוסטרליה בכלל כנשענות ויונקות את התרבות והמורשת הבריטית (הנוצרית הלבנה) הרי שסידני היא עיר עם נוכחות בולטת של מיעוטים. בעיר ישנן אזורים (למעשה רבעים אתניים) כגון האזור ההודי (דיי לי), הסיני (אזור צ'אינה טאון), הלבנוני, התורכי (אזורים בשכונות המערביות), וכמובן גם היהודי ישראלי (השכונות המזרחיות). סה"כ ההערכה מדברת על סדרי גודל של 200,000 מוסלמים בעיר מתוך 4.5 מליון תושביה (כמובן שלמיטב ידיעתי אין אף נתון רשמי בנושא ואף פוליטיקאי אוסטרלי לא יעז לגעת בנושא).

בעוד שהשלטונות האוסטרליים הליברליים אפשרו כמובן את ההפגנה, הרי שהאוסטרלי הממוצע הוטרד יותר מחגיגות ראש השנה האזרחית, הזיקוקים על גשר סדני ובית האופרה ובחביות הבירה שנלגמו יותר מאשר באירועים בצידו השני של העולם. אם זאת אין לי ספק כי ככל שימשך המבצע בעזה מצד אחד והעולם יחזור מחופשת החג לשגרת החיים (הכוללת גם צריכה של תקשורת פוליטית) מהצד השני יגברו ההפגנות נגד ישראל.
ההפגנה, שכמוה התקיימו רבות ברחבי העולם, הייתה תערובת של מציאות עצובה (סבל אזרחי אמיתי, עצום ורב של האוכלוסייה האזרחית בעזה) עם סטריאוטיפים וטענות פלשתינאים טיפוסיים (חוסר הזכות היהודית על הארץ, קונספירציה יהודית לשלטון עולמי וכו). אולם היו כמה נקודות שצדו את עיני:

1.בהפגנה הונף הדגל האבוריג'יני וכן נישאו כרזות של ארגוני העובדים האוסטרליים (וועדי העובדים) משהו בבחינת מדוכאי כל העולם (האוסטרלי) התאחדו. אם הייתי שר הפנים של סדני הייתי מקדיש דקת מחשבה לנושא.

2. משטרת אוסטרליה הפעילה פרשים על סוסים כדי לשמור על הסדר. כל הפרשים היו רוכבות (נשים) כך שהמשטרה העבירה, באופן די מחוכם אני חייב לומר, מסר כפול של עוצמה רכה.

3. האשמת מצרים (והנשיא מובראק) במלחמה.
 
נתפלל לימים טובים יותר

 

 

השארת תגובה