יש לנו שר חוץ חדש, קוראים לו יוסי כהן ואנחנו בעצם לא יודעים עליו כלום, אבל שלושה דברים אפשר ללמוד בוודאות:
- במגרש העולמי: העובדה שהמוסד מעורב גם בצדים הבלתי חשאיים של הסכם השלום המתרקם (המבורך והחשוב מאד!) עם איחוד האמירויות מראה כי מאחורי ההסכם עומד החשש העיקרי מאיראן, זו ברית אינטרסים וכפי שאמרו חז"ל "לא מאהבת מרדכי אלא משנאת המן", ובמקרה שלנו זה באמת המן הרי בפרס אנו דנים. ההסכם הוא יותר ברית נגד איראן ופחות הסכם שלום – וזה בסדר גמור.
- ובפוליטיקה הפנימית: נתניהו לא ייתן לשר החוץ הרשמי אשכנזי ממפלגת כחול לבן (שבכל מדינה אחרת היה אמור להוביל את המהלך החשוב הזה) את הסיפוק בביקור בינלאומי חשוב. ובטח שלו לבכיר אחר ממפלגתו שלו (הליכוד). בכיר שאולי יתחרה בו ביום מן הימים (נגיד כץ). יוסי כהן הוא בחירה אולטימטיבית
- ומה אני חושב: שיוסי כהן יצטרף לשורה ארוכה של אנשים ששימשו את נתניהו תמורת הבטחות לקידום והושלכו הלאה בבוא העת.