פסגת ה- G-7 בשבוע שעבר היתה רומנטית משהו והסתיימה ללא דרמה. העימות בין נשיא ארה"ב דונלד טראמפ לבין ראש ממשלת קנדה, ג'סטין טרודו, הגיע רק לאחר סיום הפסגה. חברי הג'י-7, כולל ארה"ב, פרסמו הודעה משותפת בה הסכימו על הצורך בסחר חופשי והוגן, בהמשך ארה"ב משכה את תמיכתה דבר שהצית מלחמת ציוצים בין ראשי המדינות.
מה שאנו מכנים כיום את ה- G7 נועד להיות ארגון של המדינות המתועשות בעולם. מקורו בשנות השבעים בתגובה לאמברגו הנפט הערבי, שפגע קשות בעולם התעשייתי. העולם התעשייתי (המערבי אז) הגיב ביצירת גוף שייצג את המעצמות התעשייתיות הגדולות שנאבקו במחירי האנרגיה הגבוהים.
מה שהקבוצה הייתה צריכה לעשות נשאר בעצם לא ברור. מה שברור הוא שהם עשו מעט מאד, והקבוצה לא יצרה מינוף אמיתי על אופ"ק. ארגון G-7 פרסם הודעות לעיתונות והצטלם הרבה ומה שהיה אמור להיות תגובה לאירוע מסוים (מחירי נפט) הפך לפגישה שנתית.
ללא מטרה ברורה, המפגש השנתי הפך להיות המפגש של הכוחות הכלכליים הגדולים בעולם. אלא שחלק מהכוחות הכלכליים המובילים ב -1973 אינם עוד הכוחות המובילים ב -2018. חבריה – ארה"ב, צרפת, גרמניה, יפן, איטליה, קנדה ובריטניה – לא השתנו כמעט. אבל עכשיו איטליה היא הכלכלה השמינית בגודלה. קנדה היא הכלכלה העשירית. רוסיה כיום הכלכלה ה -11 בגודלה, הייתה חלק מה- G8 לזמן מה, אך היא גורשה בגלל התנהגותה באוקראינה (קרים), אבל החשוב מכל, סין והודו שהן הכלכלות השנייה והשביעית בגודלה בעולם – אינן חברות.
כמו מוסדות רבים מסוגו, ה- G-7 קפוא בזמן שאינו קיים עוד. במהלך המלחמה הקרה, חבריה היו מייצגים את עיקר התעשייה העולמית. אבל זה עולם זה אינו קיים עוד. הקבוצה המתאימה לדון במשברי הכלכלה בעולם היא G-20 הכוללת את כל השחקנים הרלוונטיים. פשוט חבל על הזמן של הפוליטיקאים בפגישות G-7.
ועוד מילה אחת על התמונה המדהימה הזו שהוציאה מתוכה הפגישה. דונלד טראמפ נגד מנהיגי העולם.