עתיד המלחמות: שדות הקרב משנים את אופיים

דיווח מיוחד זה יציג את תחזיותיו בענווה ויגביל אותן ל-20 השנים הבאות בקירוב, משום שלאחר מכן חוסר הוודאות הוא אדיר. ב–50 השנים האחרונות מלחמות בין מדינות היו נדירות ביותר, וכמעט שלא התקיימו בין מעצמות גדולות ובעלות בריתן, בעיקר בשל העוצמה ההרסנית של הנשק הגרעיני שלהן, אילוצים משפטיים בינלאומיים והפיחות בתיאבון לאלימות בקרב חברות משגשגות יחסית. מאידך גיסא, מלחמות אזרחים היו רבות, בעיקר בתוך מדינות כושלות או חסרות יציבות, ונמשכו בדרך כלל זמן רב. שינויי האקלים, הגידול באוכלוסייה ועלייתה של קיצוניות אתנית או כיתתית מבטיחים שמלחמות כאלה יימשכו. מלחמות כאלה יתנהלו בדרך כלל בסביבות עירוניות, ולו משום שעד 2040 יחיו שני שלישים מאוכלוסיית העולם בערים. הטכנולוגיה תשנה את המלחמה בערים בדיוק כמו בכל סוג מלחמה אחר, אך חיילים ימשיכו להילחם פנים אל פנים, מבית לבית ומרחוב לרחוב.

קשה להעלות על הדעת שתפרוץ מלחמה כוללת בין מעצמות גדולות, אך עדיין יש מקום לצורות פחות קשות של תחרות צבאית. גם רוסיה וגם סין אינן מוכנות עוד לקבל את הדומיננטיות של ארה"ב בזירה הבינלאומית, שהייתה אחת מעובדות החיים ב–20 השנים מסופה של המלחמה הקרה. שתיהן מעוניינות לקרוא תיגר על הסדר הבינלאומי הנוכחי שבראשו עומדת ארה"ב, ושתיהן הראו לאחרונה שהן מוכנות להשתמש בכוח צבאי כדי להגן על מה שנראה להן אינטרס לגיטימי שלהן: רוסיה עשתה כך כשסיפחה את קרים וערערה את היציבות באוקראינה, וסין הוכיחה זאת בבניית איים מלאכותיים צבאיים ובהפעלת כוח בסכסוכים עם שכנותיה האזוריות בים סין הדרומי וים סין המזרחי. בעשר השנים האחרונות הקצו הן סין הן רוסיה כספים רבים לשדרוג יכולותיהן הצבאיות, כדי להעמיד התנגדות ליכולתה של ארה"ב להפעיל כוח למען בעלת ברית הסובלת מבריונות או שרויה בסכנה. בז'רגון הצבאי היכולות האלה ידועות בכינוי "מניעת גישה/בלימת כניסה לשטח anti-access/area denial) — A2/AD).

רוסיה וסין אינן מעוניינות לפתוח במלחמה נגד ארה"ב, אך הן רוצות להבהיר לה כי התערבות תהיה מסוכנת ויקרה. ההתנהלות הזאת אפשרה להן לנצל את "האזור האפור" הקיים בין מלחמה לשלום. מטרת הפעילות באזור האפור היא לקצור הישגים פוליטיים או טריטוריאליים הקשורים לתוקפנות צבאית בוטה, בלי לחצות את הקווים ולהסתבך במלחמה גלויה עם מעצמה חזקה. רוסיה וסין מעוניינות בכיול, מינוף ועמימות. האזור האפור מתאים במיוחד ללוחמה היברידית — מונח שנוצר לפני כעשר שנים. ההגדרות שלו משתנות, אך מהותו היא עמעום השימוש באמצעים צבאיים, כלכליים, דיפלומטיים, מודיעיניים ופליליים על מנת להשיג מטרה פוליטית.

המעצמות הגדולות ינסו להשיג את מטרותיהן הפוליטיות בכל האמצעים פרט למלחמה גלויה. הסיבה לכך היא עדיין האיום הגרעיני, אך אין זה אומר ש"מאזן אימה", כמו זה שאפיין את המלחמה הקרה, ימשיך להיות יציב כפי שהיה בעבר. רוסיה וארה"ב מוציאות סכומים אדירים על מודרניזציה של כוחותיהן הגרעיניים, וסין מגדילה את הארסנל הגרעיני שלה. נשק גרעיני ימשיך להתקיים עד סוף המאה הנוכחית לפחות. גם נשיא רוסיה ולדימיר פוטין וגם נשיא ארה"ב דונלד טראמפ נהנים, כל אחד בדרכו, מצחצוח חרבות גרעיני. ההסכמים הקיימים לפיקוח על הנשק הגרעיני מתחילים להתפוגג. הפרוטוקולים וההבנות שסייעו למנוע מלחמת גוג ומגוג בתקופת המלחמה הקרה לא חודשו.

רוסיה וסין חוששות כעת שההתקדמות הטכנולוגית תאפשר לארה"ב לאיים על הארסנלים הגרעיניים שלהן בלי להנחית את המכה הראשונה. ארה"ב עובדת יותר מעשר שנים על תפיסה המכונה "מכה עולמית קונבנציונלית זריזה" (Conventional Prompt Global Strike — CPGS)  אף שעדיין לא הוצבו כלי נשק. הרעיון הוא שיגור ראש חץ קונבנציונלי מדויק במהירות שגא-קוליות (לפחות פי חמישה ממהירות הקול), שיחדור דרך ההגנה האווירית הצפופה ביותר. המטרות האפשריות כוללות נשק נגד לוויינים; פגיעה במרכזי פיקוד ובקרה של רשתות A2/AD של האויב; תקיפת המתקנים הגרעיניים של מדינה סוררת שמחזיקה בנשק גרעיני כמו צפון קוריאה; והריגת טרוריסטים חשובים. רוסיה וסין טוענות כי טכנולוגיה כזו עלולה לערער את היציבות, אם ישתמשו בה בהקשר להגנות מתקדמות מפני טילים. בינתיים הן מפתחות נשק דומה משלהן.

איומים פוטנציאליים אחרים ליציבות הגרעינית הם התקפות על מערכות פיקוד ובקרה גרעיניות באמצעות נשק סייבר ונשק נגד לוויינים, שכל הצדדים משקיעים בהם ואשר אפשר יהיה להשתמש בהם כדי להוציא זמנית מכלל פעולה את הנשק הגרעיני של הצד השני. באופן קריטי, זהות התוקף עלולה להיות לא ברורה לנתקף והוא לא יידע כיצד להגיב.

עליית הרובוטים:

העולם מכיר את החיים בצל הנשק הגרעיני, אך קיימים סימני שאלה גדולים ורבים באשר להתקדמות המהירה ביצירת בינה מלאכותית והלמידה העמוקה, כיצד הן ישפיעו על הלחימה העתידית ואולי אף כיצד אנשים יחשבו על מלחמות באופן כללי. החשש העיקרי הוא שבעזרת הטכנולוגיות האלה ייוצרו מערכות נשק אוטונומיות, שיוכלו לקבל בכוחות עצמן החלטות על הריגת בני אדם. קמפיין בינלאומי בשם "לעצור את הרובוטים הרצחניים" מבקש לאסור יצור נשק אוטונומי קטלני. בשנת 2015 נחתם מכתב ברוח כזו, המזהיר מפני מרוץ עתידי ליצור נשק אוטונומי, על ידי יותר מאלף מומחים לבינה מלאכותית, כולל סטיבן הוקינג, אילון מאסק ודמיס חסאביס.

צבאות מערביים טוענים כי כדי לציית לחוקי המלחמה, אדם חייב לפחות להשתתף ולהיות מעורב במשימה. אך כמה מהמדינות עלולות להיות פחות מוסריות אם ירגישו שמערכות אוטונומיות לגמרי מעניקות להן יתרון צבאי ברור. טכנולוגיות כאלה נמצאות בתהליכי פיתוח בכל העולם, רובן במגזר האזרחי ולכן ניתן להפיצן. ב-2014 הודיע הפנטגון על "אסטרטגיית ההיסט השלישי" במטרה להשיג יתרון צבאי באמצעות שימוש במגוון טכנולוגיות, כולל רובוטיקה, מערכות אוטונומיות וביג דאטה, ולהשיג זאת מהר יותר וביעילות רבה יותר מאשר אויבים פוטנציאליים. אך גם הדוברים הנלהבים ביותר של המערב יודעים שייתכן כי הוא לא יוכל להסתמך על עליונות טכנולוגית לעולם. רוברט וורק, סגן שר ההגנה שתמך בהיסט השלישי, טוען כי היתרון הצבאי הממושך ביותר של המערב טמון באיכות האזרחים בחברות פתוחות. זו תהיה נחמה לחשוב כי הגורם האנושי, שהיה תמיד מרכיב חיוני במלחמות העבר, יהיה שווה משהו גם בעתיד. אולם קיים חוסר ודאות אפילו ביחס לכך.

(*) תקציר זה מבוסס על תרגום המאמר של ה"אקונומיסט" שהופיע בעיתון "הארץ" ב-9 בפברואר 2018.