האם המדינה צריכה לקדם ייצוא?

השאלה המרכזית היא מדוע על המדינה להתערב בקידום ייצוא, מה הצידוק התיאורטי להתערבות ממשלתית במשק על ידי הקמת מערך ציבורי לקידום ייצוא וזאת כדי לקדם יצוא שהוא בעיקר של חברות פרטיות. (פוסט שני בסדרת "קידם ייצוא" לחצו כאן לרשימת הפוסטים)

הפעלת מערך ציבורי של קידום ייצוא המופעל על ידי הממשלה הינו למעשה התערבות ממשלתית במשק לצורך שינוי שיווי המשקל בין 'ייצור עבור צריכה מקומית' לבין 'ייצור עבור יצוא' – וזאת על ידי העדפת יצוא.

בכלכלה המודרנית מקובלת התפיסה של התערבות ממשלתית מינימלית. אם זאת, התערבות ממשלתית מקובלת במקרים ייחודיים הנחלקים באופן כללי לשתי קבוצות:

  1. הצדקת ההתערבות הממשלתית על בסיס כלכלי. מקרים אלו נקראים 'כשל שוק' והם מתייחסים בעיקר למקרים בהם קיימים מונופולין וקרטלים או למקרים של 'מוצרים ציבוריים'.
  2. הצדקת ההתערבות הממשלתית על בסיס חברתי, מוסרי ואתי שאינם נמדדים במונחים כלכליים וכוללים נושאים כדוגמת הגנת הצרכן, שוויון ואחווה אזרחית וכו'.
  3. תעסוקה – יצירת סביבה מאקרו כלכלית המעודדת צמיחה ריאלית. הצמיחה הריאלית בתורה יוצרת מקומות תעסוקה. תעסוקה הינה בדרך כלל הקריטריון המרכזי בבחינה הציבורית של הצלחת המדיניות הכלכלית של ממשלה במשק מודרני.

פעילות ציבורית לקידום הייצוא מקיימת את התנאים המקובלים להצדקת התערבות ממשלתית וזאת מהסיבות הבאות:

מיתוג מדינה הינו מוצר ציבורי – 'מוצר ציבורי' הוא מוצר שאין דרך אפקטיבית למנוע מאנשים ספציפיים (שמסרבים לשלם עליו) להשתמש בו או ליהנות ממנו, ובנוסף, שימוש במוצר על ידי אדם אחד אינו מפחית את הכמות הזמינה לאנשים אחרים (ולכן, הגדלת מספר המשתמשים אינה כרוכה בתוספת עלות). דוגמאות מקובלות של מוצר ציבורי הינן בטחון המדינה או איכות הסביבה.

בהקשר של קידום הייצוא, פעילות  למיתוג המדינה הינה סוג של מוצר ציבורי. ניתן להתייחס למותג 'מדינת ישראל' כמוצר ציבורי. חברת אבטחה ישראלית יכולה ליהנות בעולם מההילה של העוצמה הצבאית וההצלחות הביטחוניות של ישראל ולהשתמש במותג זה במאמצי השיווק הבין לאומיים שלה. אין דרך אפקטיבית למנוע ממנה לעשות כן ושימושה במותג זה אינו מפחית משימוש במותג על ידי חברה אחרת. זה המצב גם במקרים אחרים של מוניטין ישראלי טוב בעולם בתחומים כגון טכנולוגיה עילית, תוכנה וסיבר, חקלאות, טכנולוגיית מים וכו'.

פתיחת שווקים חדשים במדינות בעלות חסמי יבוא גבוהים – פתיחת שווקים חדשים ופעילות פיתוח עסקי במדינות יעד בעלות חסמי יבוא גבוהים נחשבת על ידי הסקטור הפרטי כמוצר ציבורי.

מדינות מייבאות בעלות חסמים גבוהים הן בדרך כלל מדינות מתפתחות ופעולת 'פתיחת שוק' במדינות אלו הכוללת פעילויות כגון הכרות ומידע כלליים עם דרישות הרגולציה, פגישות הכנה בשלטון המקומי, יצירת תשתית פיננסים ולוגיסטית (לדוגמא תשתית העברות בין בנקים, הסכמי שילוח מכולות). מבוצעות לרוב על ידי נציגים רשמיים של המדינה ופירמות פרטיות לא רואות מתפקידן לבצע פעולות מסוג זה כי המתחרים שלהן "ירכבו" על הניסיון שלהן ועל עבודת התשתית ופתיחת השוק שהן עשו.

חיסכון במשאבים על ידי יתרון לגודל – יתרון לגודל נובע מצמצום באחוז העלויות הקבועות הנחלקות על פני יותר יחידות (אנשים, חברות) וכן שיפור עמדת מיקוח בעת התאגדות לקבוצה.

בהקשר של קידום הייצוא פעילות ממשלתית כזו הינה בבירור פעילות בעלת יתרון לגודל. עבור מאות ואלפי חברות יצואניות קטנות המתאגדות יחדיו נחסכות עלויות רבות על ידי ההתאגדות. מדובר על פעילויות כגון הפקת פרסומים משותפים, השתתפות בביתן לאומי משותף בתערוכות בין לאומיות בחו"ל, הפקת אירועים עסקים כגון וועידות וכנסים בחו"ל. הגעת משלחת חברות לחו"ל ופגישה עם חברת ענק שלא הייתה יכולה להתקיים במקרה של חברה בודדת ועוד דוגמאות רבות.

עלויות הלמידה והחדירה לשוק חדש – נראה כי החדירה לשוק חדש מערבת פעולות של למידה ומחקר כמו גם ניסיונות רבים במציאת לקוחות פוטנציאלים. פעולות אלו יקרות באופן יחסי ומהוות חסם כניסה משמעותי לייצוא. אם זאת לאחר שנמצא הלקוח בחו"ל רמת ההוצאות של 'תחזוקת' שוק היעד קטנה באופן משמעותי, קרי עצם החדירה לשוק חדש הינה מכשול עסקי משמעותי עבור הפירמות אולם תחזוקת השוק דורשת משאבים קטנים יותר – דפוס זה מרמז על סוג של 'כשל שוק' מבחינת הקצאת משאבי הפירמה וצידוק להתערבות ממשלתית בשלב החדירה לשוקים חדשים .

יתרונות נוספים למשק מגידול הייצוא

הגדלת הפריון – מחקרים בעולם וכן כאלו שנערכו בישראל מראים כי הפריון הממוצע לעובד של חברות מייצאות גדול בצורה מובהקת מזה של חברות שאינן מייצאות. נראה כי מדובר 'במעגל קסמים' חיובי שבו חברות בעלות פריון גבוה מלכתחילה יכנסו לתחום היצוא עקב התחרותיות הגבוהה שיש להן בשווקים לעומת חברות שאינן מייצאות – אולם – ההתמודדות בשווקים הבין לאומיים מחייבת את החברה לתהליכי ייעול תמידיים המביאים עימם שיפור בפריון.

ולפי בנק ישראל: "….. כן נמצא כי לאחר שחברות החלו לייצא , קצב גידולו של פריונן מהיר מזה של חברות שאינן מייצאות; ייתכן אפוא שהיצוא משפיע לטובה על הפריון…"

בנוסף, מכיוון שהפריון של חברות יצואניות גבוה יותר גם השכר שהן משלמות לעובדיהן גבוה יותר. הדבר עולה בקנה אחד עם התיאוריה הכלכלית בדבר שכר לעובדים לפי התמורה השולית (התמורה השולית גדלה ככל שעולה הפריון) והם באופן אמפירי על ידי מחקר של בנק ישראל שמצא כי השכר בחברות יצואניות גבוה בכ 27% מהשכר חברות דומות שאינן מייצאות.

הגדלת התועלת למשק – הגדלת התועלת למשק על ידי הגדלת סך המשאבים העומדים לרשותו – יצוא על מנת לייבא. הגדלת היצוא מגדילה את יתרון המט"ח של המדינה המאפשרים בתורם את הגדלת היבוא למדינה. הגדלת היבוא מגדיל את סך המקורות העומדים בפני המשק ומאפשרים צריכה (ציבורית ופרטית) גבוהה יותר.

בנוסף, מודלים כלכליים של סחר בין לאומי מראים כי פתיחות לסחר בין לאומי בד בבד עם תהליך של התמחות מגדיל את 'התועלת' לאזרחי המדינה

תעסוקה – הגדלת התוצר על ידי הגדלת היצוא גורמת להגדלת התעסוקה ועולה באופן ברור ואינטואיטיבי בקנה אחד עם מטרת הממשלה שפורטו לעיל בדבר הגדלת התעסוקה.

מקווה ששכנענו אותכם כי על המדינה לקדם ייצוא, בפוסט הבא על 'שרשרת הערך הגלובלית'.

לדף "קידום ייצוא" ורשימת הפוסטים

 

השארת תגובה