ארצות הברית במזרח התיכון לאחר האביב הערבי

מעמדה של ארצות הברית כמעצמה עולמית מובילה במזרח התיכון נשחק בשנים האחרונות. החלטת הממשל האמריקאי לשחק תפקיד תגובתי ולא פרואקטיבי במזרח התיכון יצרה באזור ווקום שהתמלא על ידי גורמים שפגעו באינטרסים של ארצות הברית ושל בעלי בריתה במרחב. מדיניות הממשל, שנתפסה באזור כהפקרת בעלי-ברית (הנשיאים מובארק וא-סיסי במצרים, ומדינות המפרץ), לצד התקרבות לאיראן, יצרה משבר אמון בינה לבין המשטרים הסוניים. זאת, עד כדי חבירה שלהם למהלכים שנקטה רוסיה במטרה לגבש פתרון למשבר בסוריה כך כותב שר הביטחון לשעבר יעלון בפרסום אקדמי-למחצה ראשון במסגרת המכון למחקרי בטחון לאומי.

אין ספק, שהחלטת הנשיא ברק אובמה לא לתקוף את מתקני הייצור ואמצעי הלחימה הכימיים בסוריה, על אף חציית "קו אדום" אמריקאי מוצהר על ידי משטר אסד, הייתה מכה קשה למעמדה של ארצות הברית באזור, ושחקה באופן משמעותי את כוח ההרתעה שלה. הסכם הגרעין עם איראן הוסיף נדבך לשחיקה במעמדה ובכוח הרתעתה של מי שאמורה להיות המעצמה החזקה בעולם. זאת ועוד, התגובה האמריקאית לפרובוקציות איראניות, כמו ניסויי הטילים, מעצר ספינת חיל הים האמריקאי, הטרדת כלי שייט אמריקאיים במיצרי הורמוז, ירי טילי חוף-ים, שסופקו על ידי איראן לחות'ים בתימן, על משחתת אמריקנית, והטבעת כלי שייט של איחוד האמירויות באזור מיצרי באב אל–מנדב, הוסיפו לשחיקה במעמדה ובכוח הרתעתה של ארצות הברית.

דברים שנשא אדמירל האריס, מפקד הכוחות האמריקאיים בפסיפיק, בכנס הביטחון שנערך השנה בהליפקס, הדגישו כי הרתעה מבוססת על שלושה מרכיבים: יכולות (capabilities), נחישות (resolve) ויכולת איתות (signaling). 'נחישות' לא ניכרה בהתנהלות הממשל האמריקאי במקרים אלה, ולכן כוח ההרתעה של ארצות הברית נשחק משמעותית. יתר על כן, הווקום במזרח התיכון, שיצר הכרסום בהשפעתה של ארצות הברית באזור ובעצמת ההרתעה שלה, התמלא על ידי איראן, טורקיה, דאע"ש ורוסיה כמפורט להלן.

איראן היא המרוויחה העיקרית מהסכם הגרעין שנחתם בקיץ 2015 בינה לבין המעצמות.

א. שומרת את יכולת הייצור של חומר בקיע מועשר אורניום ושל פצצה גרעינית תוך פחות מעשור ומחצה, ללא הפרת ההסכם. משמעות הדברים היא שמירה על אופציית הגרעין הצבאי.

ב. נהנית מהסרת המצור המדיני.

ג. נהנית מהסרה של חלק מהסנקציות הכלכליות.

ד. מחזקת השפעה ואף שליטה בבגדד, דמשק, ביירות וצנעא, באמצעות גורמים פוליטיים שיעיים הנתונים להשפעתה ואף למרותה.

ה. איראן נתפסה על ידי ממשל אובמה כרכיב חשוב בייצוב האזור, משום נכונותה להילחם בדאע"ש. זאת, תוך התעלמות מהפרותיה את החלטות מועצת הביטחון בנושאי תפוצה של נשק וטרור, לצד הפרות בנושא הטילים ובנושא זכויות אדם (מתנגדי משטר נכלאים באיראן ואף מוצאים להורג). השתתפות המפקדים וכוחות משמרות המהפכה (כוח קודס, ובראשו קאסם סלימאני) במלחמות נגד הסונים ברחבי האזור מעצימה את כוחה, השפעתה ושליטתה באזור.

המשטר הטורקי בראשות הנשיא ארדואן:

1. מימן את דאע"ש באמצעות רכישת נפט, מבלי לשלם מחיר על כך (יוזכר שטורקיה חברה בנאט"ו).

2. אפשר במשך תקופה ארוכה לג'האדיסטים מכל העולם להצטרף לדאע"ש בסוריה ועיראק, תוך שימוש בנמלי תעופה טורקיים למעבר לזירות הלחימה ולחזרה לארצותיהם כמחבלים מנוסים ומאומנים. כל זאת, מתוך תפיסת המאבק בכורדים כבעל עדיפות ראשונה במעלה.

3. ממשיך לתקוף את הכורדים, שמצדם נלחמים באופן אפקטיבי בדאע"ש.

4. מאפשר (ואף דוחף) מעבר פליטים (מסוריה ועירק), ובעיקר מהגרים בלתי חוקיים מארצות מוסלמיות שאינן במצב מלחמה (בכללן מדינות צפון אפריקה, פקיסטן) לאירופה, ודורש מהאיחוד האירופי לבטל את חובת הוויזה לאזרחי טורקיה.

5. המשטר הטורקי מעוניין בהשפעה גוברת באזור (תפיסה ניאו-עותומאנית) ומוביל את מחנה האחים המוסלמים במזרח התיכון (בזירה הפלסטינית, למשל, הוא תומך בחמאס ולא בפתח).

דאע"ש ניצל את פינוי הכוחות האמריקאיים מעיראק כדי לכבוש שטחים בעיראק ובסוריה, ולהכריז על הקמת המדינה האסלאמית. בשלב מאוחר יותר החליטה ארצות הברית לחזור לזירה במסגרת הובלת קואליציה של מדינות מערביות לתקיפת דאע"ש בעיראק, ובמסגרת קואליציה ערבית בהובלתה, לתקיפת דאע"ש בסוריה.

לאחר מכן החליט הממשל לתמוך בכורדים. שיפור התקיפות האוויריות נגד דאע"ש, תוך התמקדות בהשמדת המקורות הכלכליים של הארגון, תקיפות ממוקדות אישים, שיפור יכולות הלחימה של הכורדים נגד דאע"ש, וכן לחץ על טורקיה לחדול ממימון הארגון ולהפסיק לאפשר מעבר של ג'האדיסטים לשם הצטרפות לשורות הארגון – הביאו ללחץ גובר עליו ולפגיעה בנכסים רבים שלו, עד כדי בלימת תנופתו.

האינטרסים של רוסיה במזרח התיכון אינם חופפים ולעיתים מנוגדים לאינטרסים האמריקאיים. מעבר לתחרות בין ארצות הברית לרוסיה על עוצמה והשפעה באזור, רוסיה תומכת בציר השיעי בכלל, ובמשטר אסד בפרט, אינה מתמקדת בלחימה בדאע"ש אלא תוקפת את כל גורמי האופוזיציה למשטר אסד ופוגעת באזרחים רבים בהפצצות ללא אבחנה.

החולשה האמריקאית נוצלה על ידי רוסיה לתפיסת עמדת הובלה והשפעה (רוב מנהיגי האזור ונציגיהם ביקרו בשנה האחרונה יותר פעמים במוסקבה, מאשר בוושינגטון, וכאמור החלו לרכוש אמצעי לחימה מרוסיה).

המעורבות הצבאית והמדינית הרוסית בסוריה נומקה על ידי נשיא רוסיה ולדימיר פוטין כמיועדת להציל את משטר אסד, כדי למנוע כאוס כזה שהתפתח בעיראק ובלוב (תוך האשמת ארצות הברית באחריות לכאוס זה), וכן כביטוי להעדפה להרוג על אדמת סוריה את 2,000 הג'האדיסטים דוברי הרוסית שהצטרפו למורדים, מאשר להתמודד איתם ברוסיה עצמה. עם זאת, ברור שמעבר למטרות המוצהרות, רוסיה הרוויחה רווחים נוספים מהתערבותה בסוריה:

א. חזרה למגרש המשחקים של המעצמות; התגובה המהוססת של ארצות הברית נוכח חצייתו של אסד את הקו האדום שהגדירה וושינגטון חיזקה את רוסיה פעמיים – ראשית, ארצות הברית הצטיירה כלא אמינה ורופסת לעומת רוסיה; שנית, רוסיה, כיוזמת הפשרה להתפרקות סוריה מנשקה הכימי, זכתה בקרדיט בינלאומי כמצילת המצב ואף כמי שחילצה את ארצות הברית מסיטואציה מביכה.

ב. הוכיחה למשטרים באזור ומעבר לו שהיא נאמנה לבעלי בריתה (בניגוד להפקרת הסונים על ידי ארצות הברית).

ג. הצליחה להסיט את תשומת הלב מהמשבר באוקראינה לסוריה.

ד. הציגה את יכולותיה הצבאיות והשתמשה בזירת הלחימה בסוריה כשדה ניסויים למערכות הנשק שלה.

ו. יצרה מנוף נגד ארצות הברית ואירופה על ידי דחיפת פליטים מסוריה, דרך טורקיה לאירופה.