משרד החוץ הישראלי נמצא בתקופה קשה, כתבנו על זה כאן מספר פעמים (כאן, כאן וגם כאן). ועכשיו הנושא מגיע שוב לכנסת במסגרת מחקר שביצע מרכז המחקרים של הכנסת שמנסה לתקוף את הנושא בצורה קצת אקדמית ועל הדרך לא מפסידים הזדמנות להיכנס קצת בביבי כאשר מדברים על ראש המדינה כגורם מחליש את משרד החוץ.
ומה יש לי להגיד? הכל אנשים ותרבות ארגונית. קצת פחות אגו ומברקים וקצת יותר פתיחות, שיתוף ורצון טוב הכל היה מסתדר.
והנה מתוך הפתיח של דו"ח הכנסת: משרד החוץ של כל מדינה מופקד על יישום מדיניות החוץ של המדינה ועל הסברתה, וכן על פיתוח קשרים דיפלומטיים כלכליים, מדעיים ותרבותיים עם מדינות אחרות. הספרות בנושא מלמדת כי מעמדם של משרדי החוץ בכלל ושל דיפלומטים בפרט השתנה לאורך ההיסטוריה; עד למחצית הראשונה של המאה ה-20 משרדי החוץ היו המופקדים בלעדיים על כינון קשרים עם מדינות אחרות, כגון יחסים כלכליים, תרבותיים ופוליטיים.
השינויים שהתרחשו במחצית השנייה של המאה ה-20 ,שכללו בין היתר התפתחויות טכנולוגיות בתחום התקשורת, וכן תהליכי גלובליזציה ודמוקרטיזציה, הביאו לשינוי בהגדרת סמכות המדינה בכלל וסמכות ואחריות משרד החוץ בפרט. הזירה הדיפלומטית, שהייתה זירת פעילותם של משרדי החוץ, הפכה עם השנים לזירה רחבה יותר, שמשתתפים בה גורמים חדשים כגון ארגונים בין- לאומיים, ארגונים לא ממשלתיים NGO וגופים כלכליים כגון תאגידים רב-לאומיים. בעקבות כניסתם של גורמים אלה איבד משרד החוץ בחלק ממדינות העולם את המונופול שלו על מדיניות החוץ וקשרי החוץ של המדינה. ממשלות רבות בעולם הכירו בחשיבות של שיתוף ארגונים בין-לאומיים וארגונים אזרחיים והסכימו לשלבם בתהליכי משא-ומתן בכל הקשור לקשרים בין מדינות בכלל ובניהול סכסוכים בפרט, אם כי לעתים ייתכן מתח בין הארגונים האזרחיים לבין משרדי החוץ, שעדיין עשויים לטעון כי כל עיסוק בקשרי החוץ של המדינה הוא באחריותם בלבד.
גורם עיקרי נוסף בעיצוב ויישום מדיניות החוץ הוא ראש המדינה (ראש הממשלה או הנשיא). בשנים האחרונות השקיפות הרבה והדיווח התקשורתי הנרחב מגדילים את הצורך שראש המדינה יתערב באופן ישיר בנושאי מדיניות וביצוע רבים יותר. לראשי מדינה רבים יש יועצים קבועים או מטות הנפרדים ממשרד החוץ ועוסקים במדיניות חוץ וביטחון, בתיאום עם משרדי ממשלה אחרים באופן שמגביל את חופש הפעולה של משרד החוץ ושל השר העומד בראשו. רכיב משמעותי בתחום זה הוא טיב היחסים בין שר החוץ ובין ראש המדינה, אשר משפיע על יכולתו של משרד החוץ לייצג נאמנה את הממשל במדינות זרות ובמפגש עם ראשי מדינות אחרים.
בדוח של מרכז המחקר של הכנסת
http://www.knesset.gov.il/mmm/data/pdf/m03818.pdf