סיוע החוץ של ישראל למדינות נזקקות ואזורים מוכי אסון

turkey1999
חילוצה של שירן פרנקו לאחר מעל ל 4 ימים תחת ההריסות, טורקיה 1999

מדינת ישראל עוסקת במתן סיוע פילנתרופי למדינות מתפתחות מהעשור הראשון להקמתה. בעקבות יוזמה של שרת החוץ דאז, גולדה מאיר, החל משרד החוץ לעסוק בסיוע ובפיתוח מדינות מתפתחות באמצעות מש״ב – המרכז לסיוע ושיתוף פעולה בין-לאומי, המכונה היום הסוכנות הישראלית לסיוע ולשיתוף פעולה בין-לאומי. באותם ימים בחרה ישראל לשתף את מדינות אחרות בניסיונה ולהיות ״אור לגויים׳׳ המשקף ערך מוסרי הומניטרי הנסמך על עקרון מרכזי ביהדות ובציונות – ״תיקון עולם״.

ארגון המדינות המפותחות (OECD-n) קבע לחבריו יעד לתקצוב פעולות סיוע ופיתוח למדינות מתפתחות בשיעור של 0.7% מההכנסה הלאומית הגולמית GNI (הל״ג). סיוע החוץ של ישראל עמד בשנת 2014 על כ-0.07% מההכנסה הלאומית הגולמית.“ בשנת 2014 תרמו מדינות OECD-n כ-139 מיליארד דולר למדינות העולם המתפתח, סכום אשר היווה בממוצע כ־0.38% מההל״ג של מדינות אלו, משמע רק מדינות בודדות עומדות בקריטריונים שנקבעו על ידי הארגון (ניחשתם נכון, שבדיה, דנמרק, נורווגיה ולוקסמבורג).

בנוסף לסיוע החוץ המועבר על-ידי גופי שלטון בישראל, קיימת פעילות בין-לאומית של ארגוני המגזר השלישי ופעילות עסקית של חברות. הפעילות הישראלית בתחום הסיוע והפיתוח במדינות המתפתחות, מבוצעת בעיקרה בתחומים הבאים: חקלאות, בריאות, משק המים, מזון, חינוך, פיתוח קהילתי וכפרי, והעצמת נשים.

בית החולים הישראלי בהאיטי 2010
בית החולים הישראלי בהאיטי 2010

פעילות סיוע החוץ מגלמת בתוכה מספר תועלות: חברתיות-מוסריות, מדיניות, תדמיתיות וכלכליות. פעולות סיוע ופיתוח הובילו לעיתים לחיזוק הקשר עם מדינות מתפתחות בדגש על הקשר האישי שנוצר עם אזרחי מדינות מתפתחות שהגיעו לישראל לצורכי הכשרה מקצועית. יש לציין כי קיימים גורמים נוספים משמעותיים אשר השפיעו על היחסים המדיניים והכלכליים של מדינות אלו עם מדינת ישראל. חלק מאותם אזרחים צמחו למנהיגים מרכזיים במדינותיהם, כגון שרים מובילים ובמקרה אחד אף נשיא של מדינה מתפתחת. קיימים מקרים המצביעים על שינוי עמדותיהן של מדינות מתפתחות ביחסן לישראל במקביל לפעילות סיוע ופיתוח בהן. לדברי משרד החוץ, דוגמה בולטת למצב זה ניתן למצוא בהצבעותיהן של מדינות מתפתחות באו״ם שהפכו לחיובית כלפי ישראל, בהשוואה לאופי ההצבעות בתקופה שקדמה לפעילות ישראל במדינות אלה. בנוסף, לדברי משרד החוץ, פעילות סיוע החוץ של ישראל תורמת לשיפור התדמית. ישראל נתפסת כמדינה שהפכה מודל לחיקוי ולהשראה בכל הקשור לטכנולוגיה ולשיתוף המידע. במהלך שנות קיומה של המדינה עברו יותר מ-280,000 איש מרחבי העולם, השתלמויות והכשרות בישראל. במהלך הביקור בישראל נחשפו המשתלמים למדינת ישראל, לתושביה ובכך הפכו למעין שגרירים של ישראל במדינותיהם.

אם זאת חשוב להשמיע גם את הצדדים הבעייתיים והזוהרים פחות של הקשר שבין סיוע חוץ לעמדות פרו-ישראליות, כגון המקרה האפריקאי. בשנות השישים ובראשית שנות השבעים של המאה העשרים פרחה ידידות בין ישראל לבין רוב מדינות יבשת אפריקה הלא ערביות, ובתוכן גם המדינות המוסלמיות שמדרום למדבר הסהרה. יחסים אלה ובייחוד הסיוע המגוון בתחומים שונים, שישראל הקטנה הגישה למדינות כה מרובות, העניקו לציבור הישראלי תחושות של גאווה וסיפוק רב. באותן שנים הועסקו מאות ישראלים באפריקה כיועצים, כמדריכים וכאנשי עסקים, ואילו לישראל הגיעו אלפי אפריקנים שבאו להשתלם בתחומים שונים, אזרחיים וצבאיים. הישגיה אלה של ישראל היו יוצאי דופן, ועמדו בניגוד חריף לקשיים שהיא ניצבה בפניהם ביבשות אחרות, ובייחוד באסיה. המצב החל להשתנות לרעה מאז מלחמת ששת הימים ב-1967. החרפה חמורה חלה אחרי 1972, כאשר מדינות אפריקניות ידידותיות לישראל ניתקו עמה את היחסים הדיפלומטיים בזו אחר זו. ולא רק זאת, מדינות אלה נקטו מדיניות אנטי-ישראלית באו"ם ובזירות בינלאומיות אחרות. משמע מדינות "הסכימו" לקבל את הסיוע הישראלי כל עוד "התנהגנו" בסדר, אך שינו את עמדותיהם על אף הסיוע הנרחב כאשר השתנתה המדיניות הישראלית.

אין ספק כי בעתות חירום או אסון הומניטרי, על ישראל להצטרף למאמצי ההצלה והשיקום כחלק מהיותנו חברים במשפחת העמים, בלי קשר לעמדות הפוליטיות של המדינה שניזוקה ובלי קשר לאפשרות של תמיכה עתידית בישראל מצד מדינה זו. מסיבה זו ללא ספק מוצדקים הסיוע ומשלחות ההצלה שנשלחו למקומות רבים בעולם כגון לטורקיה (רעש האדמה בשנת 1999) ועד הסיוע הנרחב לנפגעי רעש האדמה בהאיטי (2010).

אולם במקרים שאינן מקרי חירום הסיפור קצת שונה, יש בהחלט מקום לערוך חישובים של עלות – תועלת, למי מסייעים ומה הוא יכול לתת בתמורה. זו לא ציניות! לא אנו ולא מדינות גדולות וחזקות יותר כלכלית נוכל להאכיל את כל הרעבים באפריקה ובעולם של משאבים מוגבלים יש להסיט אותם לערוצים שיניבו בעתיד את התועלת הרבה ביותר. זה אומר גם להפסיק חלק מהסיוע הקיים. קשה להצדיק סיוע ישראלי לסין (כן יש כזה) מצד אחד כאשר חברות סטארט -אפ ישראליות מגיעות להונג-קונג או לשנגחאי חדשות לבקרים כדי לגייס משקיעים סינים שישקיעו בישראל. ויש כמובן גם את נושא האיזון בין צרכי פנים על פי המנהג של 'עניי עירך קודמים'. איך מסבירים לחסרת הבית מעפולה שיש תקציב המופנה לעניים באביג'אן שבחוף השנהב ולא למרכז הקהילתי בעיר.

בקיצור, עולם הפילנתרופיה הבין לאומי הוא עולם ציני עם הבלחים של קונצנזוס בין לאומי במקרים של אסונות הומניטריים גדולים.

 

השארת תגובה