יחסי ישראל וצרפת – סופה של ידידות מופלאה

הספר 'סופה של ידידות מופלאה' עוסק ביחסי ישראל–צרפת בשנים 1958– 1967, שהן רוב תקופת שלטונו של שארל דה גול (De Gaulle) בכהונתו השנייה, תחילה כראש ממשלה ומאוחר יותר כנשיא צרפת. ישנם נושאים שרק חקירה מעמיקה תפיק מהם חומרים לסיפור מרתק; ואחרים – די להציג את העובדות הפשוטות שלהם, אפילו אלו המצויות מעל פני השטח וחשופות לעין כול, כדי לעורר עניין רב. דומני שפרשת יחסיהן של צרפת וישראל שייכת במובהק לסוג השני. ניתן למצוא בה את כל המרכיבים שהנם ערובה לסיפור מרתק: ידידות אמיצה המתדרדרת ונעכרת; תככים ומזימות; מפגשי צמרת ומחוות דרמטיות; ולבסוף – התנגשות. אולם המרכיב המעניין ביותר הוא המסתורין האופף מסכת יחסים זו. ניתן להציג את התעלומה כך: ב־1958 עלה לכס השלטון בצרפת נשיא שנחשב לידיד ישראל. הדבר התרחש בתקופה של ירח דבש ביחסי צרפת וישראל. הממסדים הביטחוניים של שתי המדינות קיימו ביניהם יחסים אינטימיים ושיתוף פעולה הדוק התנהל בין כל דרגי הממשל, הצבא וקהילות המודיעין של שתי המדינות. גם אהדת הרחוב הצרפתי לישראל, ואהדת הרחוב הישראלי לצרפת, לא נפלו מהאהדה ההדדית שהפגינו מדינאים, פקידים בכירים וגנרלים. הציבור הצרפתי גילה הערצה למפעלה של מדינת ישראל הקטנה; והציבור הישראלי היה אחוז בהתלהבות פרנקופילית. קשה היה להאמין שיחול שינוי לרעה ביחסי שתי המדינות. רק מעטים הזהירו מפני התרחשות זו, אך התברר שדווקא רואי שחורות אלה חזו את העתיד נכוחה. כיצד קרה הדבר? בכך עוסק הספר