קריסת הסדר החברתי במדינות המזרח התיכון אינו רק משבר שלטוני אזורי או משבר הגירה אירופאי – מדובר בתחילת הסוף של מדינת הלאום האירופאית כפי שנוסדה לאחר שלום וסטפילה במאה ה17.
התרבות המערבית האירופאית הנחילה לאנושות את המושג אזרחות – כלומר חברות של 'אזרח' (כולל זכויות וחובות) במבנה הפוליטי של המדינה ללא קשר לזהותו האתנית, התרבותית, הדתית או המגדרית. לפני המאה ה 17 ותחילת היווסדות מדינות הלאום בצורה המוכרת לנו כיום דובר על נתינות בממלכה או אימפריה שהייתה בעיקר על בסיס אתני, למי שלא היה חלק מהקבוצה האתנית השלטת לא היו זכויות (היהודים לדוגמה לא הורשה להחזיק בעלות על קרקעות או לשאת נשק).
קיימים באופן גס שני סוגים של מדינות בעולמנו, מרבית המדינות הן מדינות לאום המציגות את הרעיון שיש חפיפה מסוימת בין הגבולות האתניים של הלאומים השונים ובין הגבולות של היחידות הפוליטיות – המדינות. הסוג השני של המדינות הינו מדינות המבוססות על 'רעיון' או 'עיקרון'. הדוגמה העיקרית היא כמובן ארה"ב. ארצות הברית של אמריקה אינה בנויה סביב לאום או קבוצה אתנית (אם כי בהחלט יש בה דומיננטיות נוצרית פרוטסטנטית) ארצות הברית בנויה סביב רעיון ההזדמנות השווה, האינדיבידואליזם (שבהגדרתה מנוגדת ללאומיות).
מה שקורה באירופה בימים אלו הוא אבן דרך משמעותית נוספת בתהליך חברתי / פוליטי שהחל לאחר מלחמת העולם השניה בעיקר במערב אירופה והוא אובדן הזהות האתנית / לאומית לטובת זהות על- אירופאית. בארגון החדש הנקרא 'אירופה המאוחדת' אין מקום ללאומים שונים ובכיפה שולטים היורו-קרטים המשליטים חוקה אחידה בכל אירופה. העקרונות הללו של אירופה המאוחדת מקדשים את חופש התנועה המוחלט (אישי, רעיוני וכלכלי) ואת זכויות הפרט.
לפיכך לא פלא שמדינות מרכז ומזרח אירופה כגון הונגריה או סלובקיה מפעילות מדיניות המנסה לבלום את גל ההגירה ואילו מדינות מערב אירופה כגון גרמניה וצרפת מקבלות אותה – ההבדל בין המזרח למערב באירופה אינו רק כלכלי – הוא תפיסתי ומשקף הבדל בין תפיסות לאומיות (במזרח אירופה) לבין היורו-קרטיה העל-לאומית של מערבה.
ככל שיכנסו יותר עקורים לאירופה כך ישתנה המאזן הדמוגרפי, החלוקה הלאומית/ אתנית תהפוך להיות פחות ופחות רלוונטית ומדינת הלאום הישנה תפסיד מכוחה, מה סוג הארגון החדש הפוליטי העולה במקום מדינת הלאום? על כך בפוסט הבא.