מה עובר על משרד החוץ?

mfalogoמשהו לא טוב עובר על משרד החוץ הישראלי בשנים האחרונות, המשרד – שעבורנו כמדינה הנלחמת על הכרה בין לאומית – הוא קריטי, מאבד מכוחו ומסמכויותיו ונאבק על הכרה ותקציבים. כה קשה המשבר מבחינת עובדיו עד שאלו מנסים להעביר הצעות חוק פרטיות לשריון מעמד משרדם. משרד החוץ הפך להיות ממשרד משמעותי המהווה ציר מרכזי במדיניות הישראלית הכללית למשרד העוסק בהיבטים כמעט טכניים של תחזוקת קשרי החוץ הפורמליים של מדינת ישראל ומתאם מלונות ואבטחה לשרי הממשלה בחו"ל. פעם שלישיית המשרדים בטחון, אוצר וחוץ שלטו בכיפת משרדי הממשלה הבכירים והנחשקים אולם נראה כי זהרו של האחרון עומם זה מכבר.

הממשלה בשנים האחרונות  חילקה תחומי אחריות נרחבים של משרד החוץ בין יתר משרדי הממשלה. בין משרדים אלו ניתן למצוא משרדים חדשים ובעלי שמות מעניינים דוגמת המשרד ליחסים בינלאומיים שהוקם בממשלתו הקודמת של נתניהו עבור השר יובל שטייניץ, רק על מנת להיות מפורק בזו הנוכחית, המשרד לנושאים אסטרטגיים בראשות השר גלעד ארדן, שמונה גם לאחראי להתמודדות עם איומי החרם הבינלאומי על ישראל, והמשרד לענייני מודיעין בראשות השר ישראל כ"ץ, משרד לענייני מודיעין שאף לא אחד מגופי המודיעין כפוף אליו. משרדים אחרים הנושאים על כתפיהם חלקים אחרים מיחסיה הדיפלומטיים האזוריים והבינלאומיים של ישראל כוללים את המשרד לשיתוף פעולה אזורי בראשות נתניהו וסגן השר איוב קרא, המשרד לענייני תפוצות שבאחריותו של שר החינוך נפתלי בנט, השר זאב אלקין שקיבל את האחריות על לשכת הקשר "נתיב" ושר הפנים סילבן שלום שמונה לנהל את המשא ומתן עם הפלסטינים. בממשלתו החדשה שמר לעצמו נתניהו את תפקיד שר החוץ ומינה את חברת הכנסת ציפי חוטבלי לסגניתו. התוצאה של כל אלו היא משרד חוץ חלש ביותר.

כמובן שזו רק מחצית התמונה. אם נהיה כנים, משרד החוץ עשה לאורך השנים כל שהיה יכול כדי לזכות ביחס הזה והרוויח את מעמדו החדש ביושר ובכבוד. יהירות, ואטימות כלפי פנים ומול גופים ישראלים, ותרנות ורפיסות כלפי חוץ מול העולם, אלו יהיו רק חלק מהשמות לתיאור התנהלות המשרד בעשור האחרון.

מישהו הזיז את הגבינה של משרד החוץ – הזיז big time – אבל שם נרדמו כנראה בשמירה ולא הפנימו את השינויים.

עולם הדיפלומטיה השתנה מאד בדור האחרון, השגריר כבר אינו מוסר את האיגרת ממדינתו – ראשי המדינות פשוט מדברים ישירות בטלפון מעל לראשם של הדיפלומטים המקצועיים. הפתיחות הפוליטית והשינויים הטכנולוגיים שינו מאד את כללי המשחק. אבל אנחנו בארץ לא הפנמנו כנראה.

לא הבנו בזמן את השינויים בטכנולוגיה ששינתה את הכללים בתקשורת עם הציבור הרחב ברחבי העולם, לא הבאנו לידי ביטוי את ה'כוח הרך' של מדינת ישראל. לא הבנו בזמן אמת את האסטרטגיה של הפעלת NGO נגדנו ולחלופין באמצעות משרד החוץ ויצירת מכפילי כוח עם הקהילות היהודיות. לא הפנמנו את האיום של תנועת BDS למרות שהכתובת הייתה על הקיר מאז 2005, אנחנו מדברים 'הסברה' ולא 'שיווק', ובמשרד החוץ לא הפנימו את דוחות מבקר המדינה בעניין המבנה הארגוני (דוח מבקר) ועוד ועוד…

אפשר לכתוב ספר במינהל עסקים על התהליך שבו אנשים הנבחרים בקפידה באמצעות קורס צוערים יוקרתי ובשיחה אחד על אחד מתגלים כאנשי שיחה מרתקים וכמנהלים יצירתיים ומוכשרים, משנים את עורם כאשר הם נכנסים למכבש הכובש של תרבות ארגונית משתקת והופכים לאנמים חסרי יכולת ביצוע.

ישראל זקוקה לשירות חוץ מעולה, יעיל ויוזם. ישראל כמדינה קטנה, פתוחה כלכלית ופוליטית וסוחרת עם העולם תלויה במארג הגלובלי ובמשפחת העמים בלי קשר לתהליך שקיים או לא קיים מול הפלשתינאים. משרד החוץ הישראלי אינו צריך חוק יעודי, הוא צריך שינוי ארגוני מהותי שיכלול פתיחות, אסטרטגיית שיווק גלובלית, הגדרת מטרות מדידות בתוכנית לאומית, ביצירת ערך לאומי ממשי נגיש ובר יישום מהידע העצום שנצבר במשרד החוץ ועוד ועוד. . .

השארת תגובה