הימים שבהם ניתן היה להתעלם בעת לחימה מהמסגרת המשפטית ומדעת הקהל הבינלאומית, ועדין לנצח במערכה, חלפו זה מכבר. היום, כל צבא מערבי המעורב בלחימה נמצא תחת העין הבוחנת של העולם. תמונות הפגיעות שגורמת הלחימה מגיעות באופן ישיר ומידי אל כלי התקשורת, במדיה הטלוויזיונית והאינטרנטית וכך נוצר לחץ מידי להימנע מפגיעה באזרחים ובתשתיות אזרחיות, כך טוענת פנינה שרביט ברוך מהמכון למחקרי בטחון לאומי. תופעה זו, המשפיעה גם על מדיניות הפעלת הכוח של ארצות הברית, בריטניה ומדינות מערביות אחרות, רלוונטית שבעתיים ביחס לישראל, הנמצאת תחת הזכוכית המגדלת של העולם ונבחנת בדרך כלל בסטנדרטים מחמירים יותר.
לאור החשיבות של נושא הלגיטימציה למימוש הישגי צה"ל במערכה, חשוב לבחון מה צריך להיעשות על מנת להגביר את הלגיטימציה הבינלאומית להפעלת הכוח וממה יש להימנע כדי שלא לכרסם, שלא לצורך, בלגיטימציה זו. בראש ובראשונה, הדרך להשגת לגיטימציה טמונה בכיבוד הוראותיו של הדין הבינלאומי החל בעתות לחימה. אכן, ישראל נתונה לביקורת ומתמודדת עם כרסום בלגיטימציה שלה גם כאשר היא פועלת בהתאם לכללים, אך כל עוד היא פועלת בהתאם לדיני המלחמה יש לה מענה למבקרים ולהליכים פליליים אפשריים וכן אפשרות להמשיך ולרתום לצדה את בנות בריתה החשובות.
בהקשר זה עולות לא פעם הטענות כי דיני המלחמה אינם מתאימים לעימותים בני זמננו, שבהם נלחמים בארגונים לא-מדינתיים ולא מול צבאות סדירים של מדינות. ככל שהכוונה לכך שדיני המלחמה אינם מאפשרים פגיעה מכוונת באזרחי אויב או בתשתיות אזרחיות שאין להן זיקה לפעולות הצבאית של האויב, הרי שדיני המלחמה אכן מגבילים אפשרות זו. אולם, פעולות כאלו מוגבלות גם על ידי ערכי צה"ל וערכיה של מדינת ישראל. לכן הגבלות כאלו טוב שהן קיימות וכיבודן תורם למימוש היעדים הלאומיים של מדינת ישראל, כפי שהוגדרו בפתח המסמך "שמירת ערכיה של מדינת ישראל וצביונה כמדינה יהודית ודמוקרטית וכבית לעם היהודי".
הטענה כי דיני המלחמה מטילים הגבלות בלתי-ישימות על פעילות הכוח ולכן מונעים אפשרות להילחם באופן אפקטיבי נגד גורמים לא-מדינתיים אינה מדויקת ומשקפת לרוב חוסר הבנה של הכללים. דיני המלחמה לא נוצרו דרך אמנות בינלאומיות שכרתו ביניהן מדינות שוחרות טוב, שאינן מכירות את המציאות הלחימתית, אלא מדובר במשפט בינלאומי מנהגי, שהתפתח דרך הפרקטיקה של מדינות המעורבות בלחימה ודרך ההסבר שלהן לאופן פעולתן. יתרה מזו, מדובר במערכת דינים דינמית, אשר ממשיכה להתפתח כל העת. אכן קיים ניסיון, שגבר מאוד בעשרות השנים האחרונות, לפרש דינים אלה בצמצום ולדרוש הימנעות כמעט מוחלטת מפגיעה באזרחים. מגמה זו מובלת על ידי גופי זכויות אדם ועל ידי אנשי אקדמיה. חשוב לבלום מגמה זו, והדרך לעשות זאת היא על ידי פרסומים מאת משפטנים בעלי הבנה במורכבות שדה הקרב, שיציגו את הפרשנות המעשית והישימה לדיני המלחמה (אשר ככל הוראה משפטית – פתוחים לפרשנויות שונות). צעד בכיוון זה נעשה על ידי משרד ההגנה האמריקאי, שפרסם לאחרונה את מדריך דיני הלחימה המעודכן שלו, המתפרש על 1180 עמודים ומפרט את התפיסה האמריקאית הרשמית בנושא.
מדינת ישראל ואזרחיה חיים תחת איום מתמיד מצד אויבים, המייחלים להשמדתה ומפרים, באופן בוטה ושיטתי, את דיני המלחמה ואת כללי המוסר. למרות מציאות קשה זו, מדינת ישראל בכלל וצה"ל בפרט צריכים להקפיד על המשך הכיבוד של כללי המוסר והמשפט ובכך להבחין בין ישראל לבינם ולהבטיח כי לא ינצחוה, כאשר ניצחון מבחינתם הוא גם מצב שישראל מאבדת את ערכיה כמדינה יהודית ודמוקרטית. חיוני לכבד כללים אלה גם כדי לשמר את הלגיטימציה הבינלאומית להפעלת כוח.