סבי וסבתי התגוררו ברחוב הילל בחיפה הקרוי על שם הילל הזקן נשיא הסנהדרין, יאה ומקובל היה בחיפה של שנות העשרים והשלושים של המאה ה 20 לקרוא לרחובות של שם אישים מההיסטוריה היהודית, בכך ביטאו ראשי הישוב את תקומת העם בארצו. סבי מהצד השני של המשפחה התגוררו ברחוב פינסקר בחיפה, על שם יהודה ליב פינסקר שהיה הוגה דעות ומאבות הציונות, גם כן שם נאה לרחוב שכבר נבנה בשנות השישים. העיר חיפה מתפשטת מעלה והבנייה עולה עם השנים במעלה הכרמל ובשנות התשעים באזור רמת גולדה הרחובות כבר מתהדרים בשמות כמו 'שחם', 'חלמיש' ו'אגוז', אלו כבר אינם אישים ומנהיגים אולם עדין חיבים להודות שמדובר בשמות "קשים" משהו. ואילו בעשור האחרון ב'רמת הנשיא' הרחובות כבר נקראים 'שונית', 'מורד היסמין' ו'אלמוג'. נטשנו את הפאתוס והמנהיגים הדתיים והפוליטיים לטובת הטבע הניטראלי והניצחי, חסר המשמעות הפוליטית.
מעניין כי הדיוקנאות והציורים שעל גבי השטרות הישראליים עברו תהליך דומה. היסטורית המלך או השליט הטביעו את דיוקנהם על מטבעות כסימן לאחריות השליט על איכות המתכת ממנה עשוי המטבע ועל הימצאות זהב במחסני הממלכה בערכים שתומכים בערכים המוטבעים על גבי המטבעות והשטרות. המטבע הוא אחד מסמלי הריבונות הממשיים ביותר והשליט קובע את דמותו וחתימתו על המטבע כאחראי על ערכה מצד אחד אולם גם כאזהרה לזייפנים שכן זיוף מטבעות נחשב לפגיעה כמעט אישית בשליט שעונשה היה חמור בדרך כלל (וחמור עד היום) הרבה יותר מסתם גניבה או פשיעה כלכלית וזאת כנראה משום עצם הפגיעה בסמלי המלכות.
עם השנים, ממש כמו שמות הרחובות, הפכו השטרות לאמצעי הנצחה של השליט ולא להצהרה על אחריותו האישית לערך המטבע וממש כמו בשמות הרחובות גם על המטבעות והשטרות אנו מתחילים לראות את אותו התהליך איטי של כרסום "המלכות" לטובת התרבות והטבע.
השטר המיתולוגי של 100 לירות נשא את דמותו של הרצל וזה של 500 לירות את דמותו של בן גוריון. זבוטינסקי על 1,000 שקל (ישן) אבל זה כבר היה לאחר המהפך של 1977, גולדה נפלה קורבן לאינפלציה ועיטרה את ה 10,000, וכמובן הרמב"ם שוב על שטר של 1,000 אבל של שקלים חדשים (והיה ויכוח אם זה כן הוא או לא הוא).
אבל ההגמוניה מתחילה להיסדק, שימו לב להכרזתו של סטנלי פישר נגיד בנק ישראל בשנת 2013: "בשל סירובה של משפחת בגין שדיוקנו של מנחם בגין יופיע על אחד השטרות, נמחק גם דיוקנו של יצחק רבין – ונותרו רק אנשי רוח: טשרניחובסקי, לאה גולדברג, נתן אלתרמן ורחל המשוררת".
המנהיגים הפוליטיים נהיו כל כך קונטרוברסליים, הפוליטיקלי קורקט מחיב אותנו להימנע מלשים דמות פוליטית על גבי שטר אם האקט אינו מאוזן מבחינה פוליטית, רבין כשלעצמו או בגין כשלעצמו כנראה אינם דגולים מספיק ואינם יכולים להתנוסס על שטר. מה הפלא שמעצבי השטרות מעדיפים ספרות, שירה, אומנות ומדע.
אבל גם אומנות ומדע אינם ניטרלים מבחינה פוליטית (משהו אמר מירי רגב?), חגי בן ארצי מסרב להשתמש בשטר ה 50 ש"ח כי עליו מוטבעת דמותו של שאול טשרניחובסקי (לא שאני מחשיב כהוא זה את דעתו, אני מביאה כקוריוז) והשטרות הבאים שיונפקו על ידי בנק ישראל ואמורים להיות של 100 ש"ח לאה גולדברג, 200 ש"ח רחל המשוררת ואחריו גם של נתן אלתרמן נתקלים במחאה עזה (וצודקת) כי אין בהם משוררים מזרחיים.
או שאולי נחזור לשורשים? ממש לשורשים הציוניים שלנו, לסדרת השטרות היפייפיים שהנפיקה מדינתנו הצעירה בשנת 1959 ונשאו בגאון את היהודי הישראלי החדש עובד ארצו, את החלוצים בשדות, הדייגים בכינרת, המדען והפועל העברי? במחשבה שניה התאילנדים עובדים בשדות, הדייגים המעטים שנשארו בכינרת דגים בחומרי נפץ ורעלים, הפועל העברי כבר מזמן הוחלף בפלשתינאי לא חוקי והמדען היגר לאוניברסיטה ידועה בארה"ב. אז עם מה נישאר? כמו האירופאים שעל השטרות שלהם (יורו) אין אף לא מנהיג אחד, את מי ישימו? את ביסמארק מאחד גרמניה? את מוסוליני או פראנקו הפאשיסטים? את נפוליאון המטורף או את גריבלדי מאחד איטליה? מנהיג אומה אחת הוא האסון של שכנתה.
אני מהמר כי השטרות הבאים שלנו יהיו מעוטרים בקישוטי טבע, ציפורים ופרחים (ממש לפי המסורת היהודית). זה ניטראלי, ניצחי, לא- פוליטי. בקיצור- הפוליטיקלי קורקט מסרס אותנו. שיהיה כבר ויכוח פוליטי ונישא בגאון את עמדנו הפוליטית, רק לא הפרווה הזה של הפוליטיקלי קורקט. Do correct not politicly correct
