יחס החוב של מדינת ישראל ביחס לתוצר הלאומי מהקטנים בעולם המפותח – וזה טוב מאד

מרביתנו חיים בחוב, מרביתנו ממשכנים את המחר על מנת לממן צריכה היום. גם צרכנים פרטיים וגם מדינות ענק. אפשר והגיוני לפעמים לקחת הלוואה, כמו משכנתה למשל. אין מה לחכות ולחסוך 20 שנה לקניית הדירה אם אפשר לקחת משכנתה ובמקום לחסוך מדי חודש לדירה –  לשלם מדי חודש את החוב על הדירה. מהצד השני חוב גדול מעבר ליכולת ההחזר שלנו יביא למעשה ל'בועת חוב' שתתפוצץ או בפרצופנו (פשיטת רגל ועיקולים) או בפרצוף נושנו (מחיקת ופריסת חובות).

מה שנכון לגבי אנשים פרטים נכון גם לגבי מדינות וחוב לאומי – כאשר אנו לוקחים משכנתה אנו מבררים מה ההחזר החודשי ביחס למשכורת שלנו וכמה הריבית השנתית. יכולת ההחזר נגזרת מההכנסות או במקרה של משק לאומי- מהתוצר המקומי, אותו המדינה ממסה.

אז מה המצב הבין לאומי שלנו ביחס שבין החובות הציבורי (החוב של ממשלת ישראל לנושים בארץ ובחו"ל על הלוואות שלקחה ואג"ח שהנפיקה) לבין התוצר הישראלי.

ובכן מסתבר כי יש מגמת הקטנה בחוב הציבורי, מגמת הקיטון ביחס החוב הציבורי והממשלתי מהתוצר נמשכת זו השנה החמישית ברציפות. שיעור החוב הציבורי מהתוצר ירד ב- 0.5% בשנת 2014 ועמד על 67.1% מהתוצר.

היקף החוב הממשלתי הנומינלי לסוף שנת 2014 הסתכם ב – 715.8 מיליארד ש"ח לעומת 696.3 מיליארד ש"ח אשתקד אך התל"ג כולו גדל.

יחס החוב לתוצר בישראל הוא נמוך מיחס חוב לתוצר במדינות ה- G20, כמו גם ממוצע הכלכלות המפותחות שעמדו על 97.3% ו 94% בהתאמה. במדינות הייחוס (סלובניה, סלובקיה, פולין, צ'כיה, קוריאה וצ'ילה) שיעור החוב הציבורי מהתוצר ירד ב- 0.7% ועמד על ממוצע של 46%.

Mess_200415_img1 Mess_200415_img2

 

השארת תגובה