מחקרים תיאורטיים בספרות מצביעים על קשר חיובי בין היקף סחר החוץ לצמיחה הכלכלית, הנובע ממימוש היתרון היחסי בייצור בין המדינות הסוחרות ביניהן. במקרה הישראלי, קיימת הסכמה לגבי היותו של היצוא הישראלי, המהווה כ- 35%-40% מהתוצר המקומי, מנוע צמיחה מרכזי לכלכלה. לפיכך, כבר מאמצע שנות השמונים של המאה הקודמת מנהלים קובעי המדיניות בארץ מדיניות לעידוד יצוא. בין היתר, בוצע תהליך הדרגתי של ליברליזציה של הסחר, בייחוד עם מדינות מפותחות.
צעד מדיניות נוסף שננקט על ידי קובעי המדיניות בישראל, בניסיון לעודד פתיחות לשווקים הבינלאומיים הינו חתימה על הסכמי סחר חופשי עם שותפות הסחר השונות של ישראל. הראשון בין הסכמי הסחר נחתם כבר ב- 1985 עם ארה"ב, ובהמשך אליו נחתמו מספר הסכמים נוספים. בשנת 2014 עמד שיעור היצוא המכוסה בהסכמי סחר על 63% מסך היצוא הישראלי.
בעבר, נערכו מחקרים שונים אשר בחנו את הגורמים המשפיעים על היצוא הישראלי. אולם, מחקרים אלה בחנו את מידת ההשפעה של כל משתנה בנפרד, ולכן לא סיפקו תמונה כוללנית על מידת התרומה היחסית של כל אחד מהגורמים הללו להגברת היצוא. מאחר וכך, עלה צורך במודל אמפירי המביא בחשבון את השפעת כל המשתנים במקביל על היצוא הישראלי. לפיכך, נבנה עבור ובשיתוף מנהל סחר חוץ במשרד הכלכלה מודל חיזוי לביסוס מדיניות לסחר חוץ.
המודל נבנה במטרה לבסס מדיניות ביצוא הישראלי, וליצור תחזיות ליצוא בפילוח למדינות יעד. פיתוח המודל בוצע ע"י פרופ דורון לביא וצוות חוקרים מקבוצת פארטו, עבור מנהל סחר חוץ במשרד הכלכלה. המודל עבר תיקוף ע"י צוות היגוי שכלל את משרד הכלכלה, בנק ישראל, משרד האוצר, לשכת המסחר והתאחדות התעשיינים. המודל הוצג ואף זכה לתמיכה מקצועית מועדה של ה OECD, הוצג בכנסים אקדמיים ומקצועיים ופורסם בג'ורנל אקדמי מוביל: Journal of Policy Modelling.
אז מה בעצם כולל המודל?
המודל אומד את פונקציית הביקוש ליצוא הישראלי, ונבנה על בסיס נתוני פאנל, הכוללים נתונים לגבי היצוא הישראלי הבילטראלי בין השנים 1995-2013, ל-22 מדינות[1] אשר בשנת 2014 היוו יעד לכ-73% מהיקף יצוא הסחורות הישראלי (ללא יהלומים). המשתנים המאקרו כלכליים, אשר נמצאו כאלה המסבירים את השינויים ביצוא באופן מובהק הינם: היקף היבוא של מדינות היעד, שע"ח ריאלי, הסכמי סחר ורמת השחיתות במדינות היעד. משוואת המודל בנויה בצורה לוגריתמית, לצורך אמידת גמישות היצוא ביחס למשתנים המסבירים. באמצעות תוצאות המודל, המאפשרות הבנה רחבה יותר של הגורמים המשפיעים על הביקוש ליצוא הישראלי, ניתן להתאים מדיניות סחר חוץ אופטימאלית לעידוד היצוא.
יישום המודל בוצע בשני מישורים: מצד אחד בוצעו בנייה ואמידה של מודל לבחינת ההשפעה הממוצעת של מאפייני שותפות הסחר של ישראל על היצוא. מהצד השני בוצעו בנייה ואמידה של מודל מורחב, אשר בוחן את ההשפעה הייחודית של כל אחת משותפות הסחר העיקריות של ישראל, על היצוא למדינה. היתרון במבנה המודל הוא היכולת לערוך השוואה במידת הרגישות של היצוא למדינות השונות לצורך בחינת מדיניות כלכלית לסחר החוץ והטמעת מדיניות הטרוגנית, ייעודית למדינת היעד במקום מדיניות אחידה.
תוצאות המחקר תואמות את ההשערות שהונחו מלכתחילה:
- לכל המשתנים, למעט משתנה השחיתות, השפעה חיובית על היצוא הישראלי.
- הגמישות ביחס ליבוא נמצאה חיובית וגבוהה, ממצא המצביע על היכולת הגדולה של היצוא הישראלי להגיב לשינויים בביקושים העולמיים.
- הגמישות ביחס לשע"ח נמוכה מיחידתית, נתון המצביע על כך שפיחות לא בהכרח יביא לעלייה משמעותית ביצוא.
- עוד נמצא כי להסכמי הסחר קיימת השפעה חזקה על היצוא, ואילו לשחיתות במדינת היעד השפעה שלילית על היצוא הישראלי.
בהתאם לתוצאות המודל, נערכה בתחילת שנת 2014 תחזית ליצוא הישראלי לשנים 2014-2018. תחזית המודל הצביעה על כך שהיצוא יצמח בשנת 2014 בשיעור נמוך יחסית של 1.9%, ובשנים 2015-2018 בשיעור שנתי ממוצע של 4.2%. היקף יצוא הסחורות הישראלי, ללא יהלומים, צפוי להגיע בשנת 2018 לכ-57.3 מיליארד דולר.
מידת ההצלחה של המודל בחיזוי היקפי היצוא בפועל גבוהה: סך היצוא בפועל בשנת 2014 היה נמוך ב-0.07% בלבד מערכו החזוי לפי המודל. תוצאה דומה התקבלה גם בתחזית היצוא לשנת 2013, אז נמצאה סטייה של 0.3% בלבד בין היצוא בפועל ובין תחזית היצוא לשנה זו.
בבחינת פילוח היצוא לפי גושי סחר, תחזית המודל מצביעה על המשך מגמת הגידול בפלח היצוא לאסיה, הצפוי לצמוח ולהוות כ-24.5% מכלל היצוא התעשייתי (בשנת 2018). גם בבחינת משקלן של קבוצת מדינות ה BRIC ביצוא הישראלי צפויה המשך מגמת עליה: משקלן של מדינות אלו בשנת 2007 עמד על 8% בלבד מסך היצוא הישראלי. ב-2013 עמד חלקן על 12%, ובשנת 2018 צפוי חלקן של מדינות ה BRIC לגדול ל 14%. פלח היצוא למדינות אסיה / BRIC גדל על חשבון היצוא לשווקי היעד המסורתיים של המשק הישראלי – אירופה ולארה"ב. מתחזיות המודל עולה כי חלקן של מדינות אירופה ביצוא הישראלי צפוי לרדת מ- 41.4% ב- 2013 לכ- 39.6% ב- 2018.
מתוצאות המחקר ניתן לקבוע כי כלי מדיניות דוגמת הסכמי סחר, אכן אפקטיביים בעידוד היצוא. בנוסף, תוצאות המחקר מלמדות כי על מדיניות סחר חוץ אופטימאלית להיות עקבית עם הרגישות של היצוא הישראלי לביצועים המאקרו כלכליים הספציפיים של כל אחת משותפות הסחר של המדינה.
[1] ארה"ב, גרמניה, בריטניה, הולנד, איטליה, צרפת, טורקיה, ספרד, סין, דרום קוריאה, הודו, יפן, ברזיל, קנדה, רוסיה, טאיוואן, אוסטרליה, סינגפור, הונג קונג, מקסיקו, פולין ודרום אפריקה