אתמול נפטר מיסד סינגפור המודרנית לי קואן יו, בשיבה טובה בן 91 לאחר שהפך את סינגפור מביצת מנגרובים מוכת דבר לאחת הערים התוססות והמשגשגות בעולם ועל הדרך הציב אלטרנטיבה אמיתית, עובדת ומוכחת לקפיטליזם המערבי.
לא סתם כיניתי את אדון לי בשם 'בן גוריון של סינגפור' באחד הפוסטים הראשונים שלי על מדינה זו, שכתבתי עוד בתחילת שנות האלפיים. יש קווי דימיון רבים בין האבות המייסדים של ישראל ושל סינגפור כמו גם בין מדינת ישראל ועיר המדינה סינגפור בכלל.
לי קואן יו היה האיש הנכון במקום הנכון בהיסטוריה של סינגפור, כמו בן גוריון הוא הוציא את מדינתו משליטה בריטית לעצמאות, כמו בן גוריון הוא נולד בגולה, מחוץ למדינה שייסד בעתיד ושניהם בילו תקופות חיים ארוכות במערב (בן גוריון בארה"ב ולי קואן יו בבריטניה) שנהם היו פרגמטים, העדיפו את ההווה והכירו בעובדות החיים על פני חזונות אתניים ודתיים בלתי מציאותיים. חבל שחלק משכיננו לא הוציאו מקרבם מנהיגים כאלו.
סינגפור היא מדינה קטנה, כמה מיליונים אוכלוסייתה ומודרנית כלכלתה, קבוצה אתנית (סינים) בת 80% שולטת על שאר המיעוטים, נתפסת כנטע זר באזורה הגיאוגרפי אך נמצאת בעליונות כלכלית, טכנולוגית וצבאית על האזור בוא היא נמצאת, ללא משאבי טבע, סובלת מבעיות מים קשות – נשמע מוכר? אכן סינגפור דומה לנו בתחומים רבים.
סינגפור – האי הקטן הזה, ארבעים קילומטר אורכו בסך הכל, מטיל עלי כישוף כבר קרוב לעשרים שנה. סינגפור מאתגרת את התפיסות הבסיסיות שלנו כישראלים, השילוב שלכאורה אינו מתאים אך בעצם מצליח מאד שבין המערכת הכלכלית והפוליטית, תפיסת הדמוקרטיה ולצידה החופש הכלכלי וכל זאת במארג גיאו-פיליטי מורכב מאד גורם לנו לחשוב כי אפשר אולי לנהל אחרת את עניינו שלנו כאן במזרח התיכון.
הן ישראל והן סינגפור הם מדינות פתוחות, בעלות מערכות כלכלה ליברליות ומשקים מודרניים ומתקדמים. שתי המדינות הן פרו-אמריקאיות במוצהר (לצי השביעי האמריקאי בסיסים בסינגפור) בעלות צבא סדיר קטן יחסית לשכנותהן אך מתקדם ונשען במלואו על יצור ופיתוח צבאי מקומי (רפא"ל, אלביט והתעשייה אוירית הישראלית או תאגיד הנשק 'סינגפור טכנולוג'י' הסינגפורי) וסיוע אמריקאי משמעותי.
הן הסינים והן היהודים הינם בנים לתרבויות גדולות בנות אלפי שנים המעלות על נס ערכים דומים כגון ערכי משפחה, חשיבות הקהילה (העזרה ההדדית) וחשיבות גדולה לחינוך. סינגפור וישראל קיבלו את עצמאותן בגל המדינות שהשתחררו מהקולוניאליזם המערבי לאחר מלחמת העולם השניה (ישראל 1948, סינגפור קיבלה אוטנומיה מהבריטים בשנת 1955 ועצמאות ב 1963). שתי המדינות היו תחת שלטון בריטי שהשאיר את חותמו במבנה מערכת הממשל, המשפט, החינוך והתשתיות. גם ישראל וגם סינגפור היו נחשלות מאד עם עצמאותן, סינגפור הייתה מכוסה בג'ונגל וביצות מנגרובים ואצלנו רק חול וכולירה, ושתיהן התמודדו עם בעיות דמוגרפיות דומות שכללו בעיקר אוכלוסית מהגרים הטרוגנית שמשמעותה בעיות חברה ודיור קשות.
אולם, בעוד שהקשר בין היהודים לאדמתם הינו קשר היסטורי בן אלפי שנים הנשען על מסורת דתית ארוכה ומקודשת. הרי שאין מבחינה היסטורית עם 'סינגפורי'. בעוד שהקשר בין היהודים לאדמתם היה במשך שנים רבות קשר שבין עם נרדף וארץ מקלט עובדה שקיבלה אישוש נוראי בשואה. הרי מבחינת השתלשלות הענינים ההיסטורית סינגפור הינה תחנת סחר בריטית שנוסדה במחצית המאה ה19 על ידי סר סטמפורד ראפלס שהפכה עם השנים לביתם של סוחרים סינים, הודים ובני לאומים אחרים שהגיעו למושבה על מנת לסחר ו'לעשות כסף'. צירוף מקרים היסטורי הוביל את האי לקבל מעמד של מדינה וזאת אף בניגוד לרצונו של לי קואן יו עצמו שהעדיף כי האי הקטן יהיה חלק מישות מדינית גדולה יותר – הפדרציה המלאית. אולם מלאיה החזיקה מעמד בדיוק שנתיים והתפרקה לשתי מדינות עצמאיות מלזיה וסינגפור.
רב השוני בין ישראל וסינגפור על הדומה בין המדינות, אי אפשר להעתיק את מדיניות החוץ שלהם או המערכת הפוליטית שלהם אלנו ולאזורנו. לסינגפור בניגוד לישראל אין סיכסוכי קרקע משמעותיים עם שכנותיה והקבוצה האתנית הסינית שהיא הרוב בסינגפור אך מיעוט בדרום מזרח אסיה אינה מאופיינת ברגש 'הבדידות' המוכר לנו של 'אנחנו מול כל העולם'. גם הבסיס התרבותי הקונפוציואיסטי של האוכלוסיה הסינית בסינגפור שונה ביחסו למערכת החוקים והחובות שבין הנתין למלכות (או בין האזרח למדינה).
לסינגפור יש 'יתרון לקטנות' זוהי מדינה קטנה וצפופה שנקל לשלוט בה ולבנות תשתיות מעולות. הסינים הם עם חרוץ וממושמע שעל פי מבחן התוצאה שלטון ריכוזי בהחלט הצליח בשנות ה 70-60 לבנות מאי נידח מעצמה כלכלית אזורית. וכן, היה להם הרבה מזל! בעיקר שבראשם עמד איש חכם והגון (לי קואן יו). סינגפור בהחלט מאתגרת את תפיסות הדמוקרטיה שלנו והקשר בין חופש כלכלי לחופש פוליטי אולם מדובר יותר בעברה של המדינה מאשר בהווה שלה. כיום סינגפור מדינה פתוחה וחופשית למדי שאזרחיה נהנים מרמת חיים מהגבוהות באזורם ואולי בעולם כולו.
ומה עכשיו? אני מהמר שאחרי שבעת ימי האבל הלאומי שהוכרז אתמול בסינגפור יוחלף שמו של נמל התעופה הטוב בעולם 'צאנגי' במזרח סינגפור לנמל התעופה על שם לי קואן יו. מישהו אמר נתב"ג?
[youtube https://www.youtube.com/watch?v=xbBjkmeXZ4Y]