כמה שווה צדק חברתי? כמה שווה רגולציה נכונה ואיכותית? אלו שאלות קשות שנדמה כי אולי אין עליהן תשובה כלל. לי נראה כי עלות של 15 מיליארד ש"ח להחלטה על רגולציה ממשלתית בתחום שכבר הוסדר על ידי המדינה, היא קצת מוגזמת.
החלטת הממונה על ההגבלים העסקיים, דוד גילה, מדצמבר האחרון על נסיגתו מהסדר הפשרה שגובש מול השחקנים הראשיים בנושא הגז בשנים האחרונות, זעזעה את המוניטין של המשק הישראלי מהבחינה הבין לאומית – לא פחות. על פי ההחלטה נראה היה כי ישראל אינה מסבירה פניה למשקיעים זרים והדבר זכה לאיזכורים רבים בעיתונות הכלכלית בעולם.
מה שנתפס בעולם ההשקעות הגלובלי כמעשה שלא יעשה בתחום הכלכלי והוא שינוי בדיעבד של כללי המשחק בתחום השקעות הגז בישראל מהצד האחד או כצדק חברתי וחלוקת העוגה באופן טוב יותר ושוויוני יותר על ידי מצדדי הרגולציה מהצד האחר – עלול להשאיר את המשק הישראלי ללא עוגה כלל או לשים לעוגה תג מחיר גבוה מאד.
עתה מתווספת לחגיגה ההחלטה לדחות את בנושא הדיונים בכחודשיים עד לאחר הבחירות. החלטה ששוב מוציאה הצהרות משמעותיות מכל הצדדים. מעניינת עלות הדחייה כפי שמציגים אותה בהתאחדות התעשיינים – מעל 15 מיליארד ש"ח. סכום עתק שאם היה מגיע לאוצר המדינה היה ניתן לעשות בו שינוי חברתי מהותי.
בהנחה שזו אכן עלות הדחייה בפיתוח המאגרים הנובעת מדחיית המדינה את הסדר הפשרה שגובש הרי שזו עלות אסטרונומית שחלה על המשק בשם 'השוויון'. לדעת המצדדים בהחלטה עדיף שכולם יהיו עניים מאשר שחלק יהיו עשירים קצת וחלק יהיו עשירים בהרבה. ואני שואל שאלה קצת פופוליסטית ותמימה: כמה תועלת חברתית ניתן להשיג ב 15 מיליארד ש"ח? כמה בתי ספר, בתי חולים אפשר לבנות? אז נכון שאלו חישובים של התעשיינים שהם צד בעל עניין חזק בנושא אבל אי אפשר להתעלם מזה, לרגולציה יש מחיר, ולעתים זהו מחיר גבוה.
מהצד השני יזעקו הפעילים החברתיים כי הקיטוב החברתי מעמיק ועימו נקרעת רקמת החברה בעוד המגזר העסקי זורה חול בעיני הציבור בציטוטים על הפסדי עתק. הרגולציה היא עקרונית, זה לא שנישאר עם עוגה גדולה או עוגייה קטנה, מבחינתם כל החברה הישראלית עומדת בפני סכנת קריסה.
נשאיר בידי הקורא האינטליגנטי את ההחלטה, והנה הודעת התאחדות התעשיינים:
התאחדות התעשיינים הודיע כי הם מתנגדים בתוקף להחלטת הממונה על ההגבלים העסקיים, דיוויד גילה, לעכב את פיתוח מאגר לוויתן עד לאחר הבחירות. לדברי ברוש, נשיא ההתאחדות, ההצעות שהובאו בפני הממונה על ההגבלים העסקיים, משרד האוצר ומשרד האנרגיה, שכללו את יציאתה של חברת דלק ממאגר תמר ואת מסירת השיווק לגוף שלישי בלתי תלוי בבעלי המאגר, משיגות את המטרה של הגברת התחרות, תוך יצירת אינטרסים שונים לבעלי שליטה שונים בשני המאגרים הגדולים, תמר ולוויתן.
התאחדות התעשיינים מסרה כי: "מבדיקה שערך האגף למחקר כלכלי של התאחדות התעשיינים, על ההשפעות המאקרו- כלכליות של העיכוב בפיתוח מאגר לוויתן, נמצא כי כבר בשנים 2018-2019, המשק יפסיד כ- 15.5 מיליארד שקל מעיכוב פיתוח המאגר. 57% מההפסד יהיה מאובדן הכנסות ממיסים ומתמלוגים למדינה. היתר- 43% מההפסד, ייווצר מהעלות העודפת בהוצאות האנרגיה שישלם המשק". כמו כן הוסיפו בהתאחדות כי "רק לפני מספר חודשים קיבלה הממשלה החלטה להילחם בבירוקרטיה וברגולציה העודפת, אולם, עד 2018 הרגולטורים הנוכחיים כנראה יפנו את מקומם, בעוד אנחנו, אזרחי המדינה, נישאר כאן כדי לשלם את מחיר חוסר האחריות. מי מהרגולאטורים לקח בחשבון את ההשלכות הכלכליות והחברתיות של המהלך הזה? הרי התוצאה הבולטת של התנהלות זו הנה פגיעה באזרחי המדינה. בייחוד לנוכח עליית יוקר המחייה ואובדן היכולת לממן מגוון רחב של שירותים ציבוריים חיוניים, אותם הממשלה הייתה יכולה לספק לאזרחיה הודות להכנסות מהגז הטבעי".
כמו כן עולה מהבדיקה של התאחדות התעשיינים, כי בשל התנהלותם של גורמי הממשל בנושא הגז הטבעי – הפסיקו חברות שזכו בזיכיון, את השקעותיהם במאגר ופיזרו את מאות העובדים שהיו אמורים לעסוק בפיתוח שדות הגז תמר ולוויתן. כתוצאה מכך, הופסק הפיתוח ונגרם נזק עצום למשק כולו- מעבר להפסדי הענק, בהיקף של עשרות מיליארדי שקלים בשנה, תיפגע הצמיחה בכ- 0.4% ב- 2018 ובכ- 0.47% ב- 2019. כמו כן המשק יאבד את ההזדמנות לקלוט כ- 16 אלף מועסקים חדשים ב- 2019.