מצרים נמצאת כיום בעיצומה של מלחמה, מלחמת התשה כבדה המערבת את החזית הצבאית והחזית האזרחית, מלחמה השייכת לקטגוריה של "מלחמה בעצימות נמוכה". מלחמה זו מייצגת דפוס רווח של המערכות הצבאיות בראשית המאה ה-21: מערכות תת-קונבנציונאליות, בין צבאות ושרותי הביטחון של מדינות נגד צבאות טרורילה – ארגונים היררכיים חמושים, המשלבים טקטיקות של טרור וגרילה, הפועלים בקרב אוכלוסיות אזרחיות. אוכלוסיות אלה, אשר לעיתים נותנות להם מחסה וסיוע – אם בכפייה או מתוך הזדהות – הן אלה שתמיד סובלות את תוצאותיה המרות של המלחמה.
זאת המלחמה הבוערת באוקראינה, זאת המלחמה שנלחמה ישראל בלבנון בשנת 2006 ובעזה בכל הסבבים האחרונים. וזאת סוג המלחמה המתרחשת בניגריה.
מלחמתה של מצרים, המתנהלת נגד גורמי הג'האד הסלפי בעיקר בחצי-האי סיני, חלחלה גם לרחובות עריה המרכזיות של המדינה. מלחמה זו היא, אם כן, חלק ממערכה רחבת היקף. מערכה זו מתנהלת בשנים האחרונות גם בתחומן של מדינות נוספות במזרח התיכון. למערכה שמנהלת מצרים בסיני יש משמעות רבה גם עבור ישראל. ארגון אנצאר בית אל-מקדס ביצע בעבר מתקפות נגד ישראל. שעל כן, כל סיוע מודיעיני, מבצעי ומדיני, שיכולה ישראל להגיש למשטרו של א-סיסי, ובכלל זאת תמיכה בשיפור קשריו עם ארצות הברית כמו גם נכונות לשקול בחיוב בקשות מצד מצרים להרחיב את נוכחותה הצבאית בסיני, ישרתו את האינטרסים הביטחוניים של ישראל, את מערכת היחסים הכוללת בין ישראל למצרים, ואת המערכה הבינלאומית המתחייבת לבלימת התפשטותו של ארגון 'המדינה האסלאמית' ושותפיו.