שרי הכלכלה והאוצר ממליצים על רפורמה בהליכי היבוא לישראל, המלצות אמורות לאפשר לכל יבואן, שעד היום נתקל במכשולים בירוקראטיים, להכניס לישראל בקלות ובמהירות סחורה שתייצר לצרכן הישראלי מגוון, ותאלץ את היבואנים והיצרנים הגדולים, השולטים היום בשוק, להיות תחרותיים יותר. זו מהפכה שאמורה להעצים את התחרותיות בשוק ותועיל בעיקר לצרכן הישראלי.
אם זאת יש בזה לדעתי פתח לפשרה בתחום התקינה וההגנה על בטיחות האזרחים ואולי הטעייתם. פחות תקינה ופחות רגולציה משמעותה אכן פחות עלות בירוקרטית שתוזיל את היבוא אולם יותר מדי תלוי בהצהרת היבואנים על איכות מוצריהם ועמידה בתקנים. אכיפת תקינה בשערי המדינה היא פעילות ריבונית באחריות המדינה. הצהרת יבואנים על עמידתם בתקנים תאפשר אולי העמדתם לדין לאחר שיתברר שמוצריהם לא עומדים בתקינה אבל המוצרים כבר יהיו בשווקים. מדובר על הרתעה ולא אכיפה – ימים יגידו אם המהלך אכן מתאים לאופי עשיית העסקים בישראל.
אין ספק כי בישראל קיימת דרישה לקבלת אישורים רבים טרם הייבוא וזאת בשונה מהמדיניות המקובלת במדינות המפותחות.
1.אישורים מוקדמים נדרשים גם עבור מוצרים בעלי סיכון נמוך יחסית לאזרח – כגון מוצרי תקשורת (לעיתים על מוצרים שכבר אושרו בעבר).
2.מוצרי מזון רגיל (לא בשר חלב ירקות ופירות, תינוקות וכד') דורשים אישור מוקדם מטעם מנהל המזון.
3.ייבוא של תמרוקים דורש אישור של משרד הבריאות.
פיקוח הדוק בנמל מוביל לעיכוב סחורות, הגדלת עלויות היבואנים ופגיעה ביבואנים קטנים ובינוניים – כפועל יוצא מהמיקוד במתן אישורים טרם הייבוא, הסחורה המיובאת נתונה לפיקוח ממשלתי הדוק טרום שחרור מהמכס באמצעות הרשויות המוסמכות ורשות המכס. בדיקות רבות, כגון בדיקות מדגמיות של משלוח לבחינת התאמת הסחורה לתקינה (בדיקות "ש") ובדיקות מסמכים של הרשויות הרגולטוריות הנערכות בנמל, מעכבות את הכנסת הסחורה למדינה. עלויות אלו הן בעיקרן עלויות קבועות, ובשל כך הן מהוות נטל כלכלי גדול יותר על יבואנים קטנים מאשר על יבואנים גדולים, שכן עבור היבואנים הגדולים עלויות אלו מתחלקות על פני היקף יבוא נרחב יותר. ככלל הנטל הכלכלי והבירוקרטי מקשה באופן מיוחד על עסקים קטנים ובינוניים.
ישנן אי-התאמות בין הדרישות הטכניות (תקינה) של מוצרי היבוא בישראל לדרישות במדינות מפותחות – אי התאמות אלו מכבידות על היבואנים ומייקרות את עלות המוצרים לצרכנים. כך למשל, בדיקת וועדת היבוא העלתה כי תקן רשמי חוסם יבוא מגוון רחב של משקאות קלים (בעלי שיעור פרי הקטן מ- 10%), באמצעות איסור על איור פירות באריזות מוצרים אלו; תקן רשמי חוסם יבוא מגוון רחב של תחליפי חלב ניגר לצריכה (חלב סויה אורז קוקוס חיטה וכיו"ב) עקב איסור שימוש במילה "חלב" למוצרי שתייה המבוססים על סויה, שקדים, אורז וכד'; תקנים רשמיים עבור מיטות לתינוקות ולולים אוסרים ייבוא של מוצרים מתחרים המיוצרים בהתאם לתקנים המקובלים בעולם המערבי; אי הכרה מצד מכון התקנים הישראלי בבדיקות EMC (אלקטרו מגנטיות) של מכשירי חשמל – המתבצעות במעבדות נחשבות ומוכרות בעולם – יוצר צורך לבצעם רק במכון התקנים ומגולל את העלות על הצרכן; משרד התחבורה דורש ביצוע בדיקות השוואתיות למוצרים שאינם נדרשים בתקן בינ"ל וכד'. חסמים אלו מונעים אפשרות ייבוא של מגוון רחב של מוצרים שעשויים להגביר את התחרות בשוק הישראלי.
חסמי נגישות למידע חיוני הנוגע ליבוא אישי מסחרי – המידע הנוגע לחוקיות הייבוא מפוזר על פני חקיקות רבות ואינו מרוכז במקום אחד. יבואנים רבים (בייחוד קטנים וחדשים) מתקשים בהבנת כלל דרישות חוקיות הייבוא. גם אזרחים פרטיים מתקשים לקבל מידע ביחס לעלויות של ייבוא אישי. העדר המידע פוגע גם ברגולטור בשל הגדלת העומס שנוצר בשל טיפול בבקשות חלקיות ולא שלמות של היבואנים. לדוגמה: משרד התקשורת אינו מחזיק פירוט של כלל מוצרי התקשורת האלחוטיים שקיבלו אישור סוג בישראל (פרסום שעשוי היה לחסוך הגשת בקשות לאישור סוג חדשות). משרדי ממשלה רבים מתנהלים באמצעות פלטפורמות תקשורת מיושנות (פקסים למשל) ומעניקים שירות לא נגיש ליבואנים ולאזרחים שנתקלים בזמני המתנה ארוכים ובטרטור רב.
חשש לפעילות של יבואנים דומיננטיים שתכליתה לחסום יבואנים מתחרים – פעילויות אלו מונעות צמיחה של תחרות בייחוד בתחום הייבוא המקביל. אלה מונעים את ניצול היתרונות הכלכליים ביבוא חופשי לשם עידוד התחרות, הורדת מחירים והעלאת רווחת החיים.