מלחמת המדיה של החמאס

במהלך מבצע "צוק איתן" משתמש חמאס בשורה של אמצעי הסברה, בהם ערוצי הטלוויזיה אל-אקצא ואל-ג'זירה, אתרי אינטרנט, דפי פייסבוק ומסרונים. הללו משמשים במה להעברת מסרים לארבעה קהלי יעד עיקריים: הפנים-פלסטיני, הערבי, הבינלאומי והישראלי. המאבק על דעת הקהל ממלא תפקיד חשוב במאמצי חמאס לגייס תמיכה פנימית, ערבית ובינלאומית בפעולותיו, לעצב את תודעת המערכה בהתאם ליעדיו ולהשפיע על השחקנים הרלבנטיים לתוצאותיה, כך על פי אופיר ויטנר מהמכון למחקרי בטחון לאומי.

 התמרון של ההסברה של חמאס בין קהלי היעד השונים חושף מתחים בין שאיפתה של התנועה להצטייר כקורבן כלפי חוץ לבין ניסיונה לשמר מבית מראית-עין של כוח, שליטה ומשילות. הוא גם מצביע על הקו הדק המבדיל בין האינטרס התעמולתי של חמאס בפגיעה באזרחים פלסטינים, אשר מחזק את דימוי הקורבנות שלו בפני דעת הקהל הערבית והבינלאומית, לבין הסיכון לפגיעה במעמדו הפנימי לאור אחריותו השלטונית לתושבי עזה. בנוסף החמאס נדרש לתמרן בין זהויותיו השונות – שחקן טרנס-מדינתי הנסמך על תמיכה חוצת-גבולות בתור נציג העם הפלסטיני ושלוחה של האחים המוסלמים; שחקן סמי-מדינתי השולט בעזה וממלא עבור תושביה פונקציות של מדינה; ותנועת התנגדות אלימה הקוראת תיגר על הסטאטוס-קוו המדינתי הבינלאומי הקיים. ההסברה של חמאס מבליטה את הסתירה בין שאיפתה המוצהרת של התנועה לזכות, בעקבות המערכה, מהקהילה הבינלאומית, ממצרים ומישראל במעמד הקרוב ככל הניתן לזה של שחקן מדינתי לגיטימי ומוכר, לבין הקושי שלה לקבל על עצמה כללי משחק בינלאומיים המחייבים נסיגה מעקרונותיה האידיאולוגיים וריסון של דפוסי פעולתה האלימים.