אפריקה מתעוררת, כלומר לפחות בעיתונות הכלכלית המערבית. יש לזה הרבה סיבות, חלקו נכונות כלכלית וחלקן פחות אבל אי אפשר להתווכח עם נתוני ה'מאקרו' המראים כי בבסיס – או כמו שקוראים לזה בוול סטריט: בפנדמנטל'ס – מדובר אולי במנוע הצמיחה הבא של הסחר העולמי, אבל הרי אלוהי העסקים מצוי כידוע ב'מיקרו', ושם הסיפור כבר הרבה יותר מסובך.
בשבוע שעבר ביקר באפריקה שר החוץ ליברמן עם משלחת גדולה של אנשי עסקים ישראלים מהחברות הגדולות במשק. הביקור החשוב הזה נערך בחמש מדינות במשך תשעה ימים והמסע האינטנסיבי סיפק הצצה מרתקת ליבשת הנאבקת באתגרים הנראים גדולים גם למעצמות ענק ועל הפוטנציאל הגדול למשק הישראלי.
יציבות פוליטית- זה שם המשחק
קשה מאד ואולי אף לא הוגן לעשות הכללות על יבשת המונה מעל 55 מדינות, אולם ניתן לומר כי במשך שנים סבלה אפריקה ובדרך כלל בצדק מתדמית של מקום מסוכן לעסקים ולעיתים פשוט מסוכן באופן כללי. מאז קבלת העצמאות מהמעצמות הקולוניאליסטיות, תהליך שהחל בסוף מלחמת העולם השניה וברובו הסתיים עד שנות השישים, סבלו חלק גדול ממדינות אפריקה שתחת הסהרה מחוסר יציבות פוליטית שנבעה בעיקר מחוסר התאמה בין הגבולות הבין לאומיים שנכפו על ידי המעצמות לבין הגבולות האתניים המסורתיים שבין השבטים והקבוצות הילידיות השונות. לכך התווספו דורות של מערכת שלטונית דורסנית ומשטרים צבאיים. המתח הזה התפרץ במדינות שונות באירועים רבים של מלחמות אזרחים ומרידות, כך שעד סוף שנות השמונים התחוללו ביבשת כ70 הפיכות.
אולם בשנים האחרונות נראה כי השקט חזר למדינות רבות ביבשת, וכאשר הפוליטיקה מתייצבת נכנסת לתמונה שחקנית חדשה-ישנה המחפשת אחר מדינות יציבות פוליטיות, עניות עם פוטנציאל צמיחה ומוכנות להפתח בפניה- הגלובליזציה.
הצמיחה בשווקים המערביים מדשדשים כבר מאז המשבר של 2008. הצמיחה במדינות BRIC בעיתית – סין הודו מאיטות את הצמיחה ורמות המחירים בהן עולות, הכלכלה הברזילאית לא מתרוממת למרות המונדיאל. השקעות זרות, חברות רב לאומיות, יצרני סחורות, כולם מחפשים את השווקים הבאים כך שאפריקה על מעל מיליארד תושביה נראית כרעיון לא כל כך רע.
מלחמה בעוני
במשך שנים הייתה אפריקה כר לפעילות ארגונים ללא כוונת רווח (NGO's) . מתקני עולם ואידיאליסטים השקיעו עבודה רבה וכסף גדול שלעיתים נדמה היה שלא הספיק על מנת להוציא את האוכלוסייה המקומית מעוני.
כאן נכנס בשנים האחרונות שחקן חדש, השוק הפרטי. נדמה כי הארגונים החברתיים מבינים כי ארגונים עסקייםהם חלק מהפתרון ולא חלק מהבעיה. חברות פרטיות מביאות עימן מודל כלכלי בר-קיימא ויכולות טכניות רבות ומשתלבות בפרויקטים רבים בעלי צביון משולב חברתי ועסקי והשקעות אלו הינן התותח הכבד ביותר במלחמה בעוני.
לא רק השקעות בכרייה או מסחר בקפה וקקאו (שגם אלו וגם אלו חשובים) אלא השקעות ארוכות טווח בתשתית. זאת הסיבה שתחום מבטיח באפריקה הוא תחום הפרויקטים. עבור חברות ישראליות מדובר בעיקר בבתשתיות מים, שפכים ואנרגיה וכן ישנן הזדמנויות בתחום החקלאות, הן לצריכה מקומית והן ליצוא. המימון לפרויקטים מהווה לעיתים קרובות אבן נגף לחברות הישראליות.
הצמיחה הכלכלית
בהקשר המסורתי של השקעות באפריקה ניתן לציין השקעות במחצבי טבע ואנרגיה, שם מוצאים את השחקנים הגדולים, חברות האנרגיה הבין לאומיות, ענקיות סיניות ושחקנים אחרים. דרום סודן היא אולי המדינה הצעירה בעולם אולם גילויו לאחרונה של נפט בתחומה מבטיח כי ענקיות האנרגיה כבר לוטשות אליה עיניים.
בנוסף ישנן הזדמנויות עצומות בהספקת מוצרים ושירותים למעמד הביניים העירוני הצומח בקצב מסחרר. גב' קלייר אקמאנזי מנהלת רשות ההשקעות של רואנדה, צינה בפני כי בבירת המדינה קיגאלי חסרות מעל 300,000 דירות. מר סולנדה אמיסיה ממשרד התכנון של מחוז אביג'אן בירת חוף השנהב ציין כי בחוף השנהב חסרים מעל לחצי מיליון דירות בבירת המדינה. תהליכי העיור, הגידול הדמוגרפי והשקעת חסר בתשתיות ובדיור ציבורי בדור האחרון יצרו משבר (או הזדמנות) בתחום הדיור במרבית בירות אפריקה. לדוגמא חברת ויטל הישראלית בונה שכונה שלמה בעיר קומאסי שבגאנה. למשבר הדיור נלווה מחסור בתשתיות אזרחיות כגון מים, ביוב ואנרגיה. כך לדוגמא, אתיופיה בונה את הסכר הגדול באפריקה (Grand Ethiopian Renaissance Dam) על נהר הנילוס הכחול שהוא אחד מהמקורות המרכזיים של הנילוס. הסכר אמור לסייע בפתרון בעיות החשמל במדינה (על כל המשמעויות הסביבתיות והפוליטיות של פרויקט בסדר גודל שכזה) כמו גם רכבת עילית (סקאיי טריין) שתחצה את הבירה אדיס אבבה. בנוסף לדיור ותשתיות יש דרישה של מעמד הביניים המתהווה למוצרים ושירותים בתחומים מגוונים. ממכונות כביסה, לבגדים, ונעלים, מטלפונים סלולריים פשוטים ועד למכוניות. גם בתחום השירותים יש התעוררות, ממגוון של תשלומים סלולריים ופתרונות תשלום מראש (prepaid) דרך שירותי רפואה ועד חינוך ואימון.
באתיופיה ישנם כ 90 מיליון תושבים שרק ל 20 מיליון מהם יש טלפון סלולרי. ההערכה מדברת על הכפלת המספר הזה בשנתיים הקרובים קרי תוספת של כחמישים אלף מנויים ביוםלרשת האתיופית בלבד.
אפריקה שבין האסלאם והנצרות
בכל הנוגע באפריקה לא תמיד מדובר בסיכונים מסחריים בלבד. יבשת אפריקה מחולקת באופן גס לאפריקה של הסהרה (צפון אפריקה ממצרים ועד מרוקו ומאוריטניה) שהיא ברובה בעלת אוכלוסיה ערבית ומוסלמית ואפריקה של תת- סהרה שרוב אוכלוסייתה מאמינה בנצרות ובדתות מקומיות. קו התפר הזה שבעבר היה בעל ציביון גזעי (אפריקה תת סהרה נקראה בעבר גם אפריקה השחורה) הוא כיום קו תפר דתי הבוער בעשרות סכסוכים שבין קהילות מוסלמיות לנוצריות. האש הזו כבר פיצלה את סודן לשתי מדינות (סודן המוסלמית בצפון ודרום סודן הנוצרית מדרומה) והיא משתוללת במדינות רבות אחרות כגון ניגריה (הארגון האיסלמי הקיצוני בוקו חראם פועל בצפון המדינה), צ'אד, מאלי ועוד.
זו החשיבות הפוליטית הגדולה של ביקורו של ליברמן באפריקה. מעבר לצד הכלכלי זו כיום אחת החזיתות החשובות בעולם במלחמה מול האסלאם הקיצוני.הביטחון האישי עקב טרור כמו גם פשע במדינות כגון נגריה או קניה הוא טעון שיפור (בהערת חסר) ומעבר לאיום הברור מדובר על הזדמנות עסקית בתחומי האבטחה וההגנה.
אז אפריקה הופכת להיות הדבר החם הבא בתחום הסחר וההשקעות הבין לאומי וזה קורה בעיקר עקב חדירת הגלובליזציה למדינות חדשות, מדינות בעלות אוכלוסיית ענק של עשרות ומאות מליונים של תושבים המתיצבות פוליטית ונפתחות לעולם הסחר וההשקעות תוך כדי צמיחת מעמד ביניים צרכני. אולם האתגרים עוד רבים. השחיתות עדין נמצאת במשטרים רבים, מדינות המחזיקות עתודות נפט עצומות נאלצות להפוך ליבואניות נטו של תזקיקי נפט עקב השחיתות שאינה מאפשרת הקמת תעשייה יצרנית בעלת ערך מוסף מקומי וגם האתגר שמציב האיסלאם הקיצוני מאיים להפר את היציבות השברירית בחלק ממדינות היבשת – אבל עדיין אנשי עסקים רבים מאמינים במה שאמר לי איש עסקים מקומי, אפריקה היא מולדת האנושות והיא גם עתידה הכלכלי בעשורים הקרובים.
היצוא הישראלי לאפריקה עמד בשנת 2013 על 1.35 מיליארד דולר, גידול של כ 3% לעומת 2012. המדינות המובילות כיעדי יצוא ישראלי ביבשת הינן דרום אפריקה (433 מיליון דולר עליה של 9% לעומת 2012) טוגו (190 מליון דולר), וניגריה (155 מיליון דולר). הסקטורים המובילים ביצוא לאפריקה הינם מוצרים של התעשיות הכימיות (383 מיליון דולר עליה של כ 200% לעומת 2012), ציוד תקשורת והייטק (271 מיליון דולר ירידה של 15% לעומת 2012) ויהלומים.
היבוא הישראלי מאפריקה עמד בשנת 2013 על 1.4 מיליארד דולר, גידול של 18% לעומת שנת 2012. המוצרים המובילים ביבוא מאפריקה הינם יהלומים (782 מיליון דולר) מוצרים מינראליים (358 מיליון דולר) ומוצרים צמחיים (117 מיליון דולר).