עוני ופערי הכנסה אפשר לצמצם די בקלות

השיח הציבורי של השנים האחרונות בסוגיות העוני ופערי ההכנסה הוא ברובו פופוליסטי וחסר תועלת. הפתרון המעשי לבעיית העוני הוא די ידוע ופשוט – הגדרת מדד עוני מוחלט, בנוסף למדד היחסי, לשם טיפול ממוקד בעוני האמיתי; ביטול הקצבאות האוניברסליות, קרי לאנשים בעלי כושר השתכרות, והגדלת הקצבאות למי שאינו יכול לעבוד; העלאה ניכרת של שכר המינימום, תוך פיצוי חלקי של המעסיקים הפרטיים, על מנת לא לפגוע בתוצר המקומי; וטיפול ישיר בילדים עניים. צעדים אלו הם בהישג ידה של כל ממשלה רצינית.

הטיפול בבעיית פערי ההכנסה הוא קצת יותר מורכב. הגדלת שכר המינימום וקצבאות הביטוח הלאומי תעזור גם במקרה זה, אבל חשוב גם להגביל בחוק את השכר בחברות הציבוריות, להגדיל מיסוי על הכנסות פרטיות חריגות, להגדיל את הניידות והתחרותיות בשוק העבודה, וליזום תכנית לאומית להרחבת ההכשרה המקצועית, בכל הגילאים, במקצועות מבוקשים. בסוגיה זו יעמדו במבחן לא רק יכולת הממשלה להחליט ולחוקק, אלא גם יכולת הביצוע שלה, קרי המשילות. אם הציבור ידרוש, הממשלה תצטרך לבצע.

נראה לכם שאלו ציטוטים ממצע הסתדרות העובדים? אתם צודקים!

השארת תגובה