הפריון לעובד – היחס בין התוצר למספר העובדים – מודד את כושר הייצור של המשק לאורך זמן בהתחשב במספר העובדים שלרשותו. ב-2011 היה הפריון לעובד בישראל נמוך ב-14% מהממוצע ב-OECD, וכי הפריון לשעת עבודה היה נמוך ב-24%. הפריון בענפים שמוכרים לשוק המקומי נמוך מהפריון בענפים מייצאים.
פערי הפריון לעובד נעים בין 50% ו-30% לרעת ישראל בענפי ההלבשה והבנייה, בהתאמה, לבין למעלה מ-40% לטובת ישראל בענף הציוד הרפואי, האופטי וציוד המדידה; גם בענפי האלקטרוניקה והכימיה קיים פער לטובת ישראל. האיור מלמד כי קיים מתאם חיובי בין שיעור היצוא בתפוקת הענף לבין פערי הפריון (כשהם לטובת ישראל).
סיבה אפשרית לכך שנמצא קשר חיובי בין שיעור היצוא בתפוקת הענף לבין פערי הפריון – ענפי היצוא הבולטים מנצלים את היתרון היחסי של ישראל בתחום ההון האנושי והחדשנות. המשק הישראלי מתאפיין בשניוּת (דואליות): מצד אחד קיימים בו ענפי יצוא עתירי הון אנושי וחדשנות, ומצד שני – ענפים שסובלים מנחיתות.
יחסית לממוצע ב-OECD יש בישראל שיעור גבוה של בעלי השכלה גבוהה בקבוצת ענפי התעשייה שמייצאים את מרבית תוצרתם, בענף הפיננסים והביטוח, ובענף השירותים המקצועיים, הטכניים והמדעיים. הפריון בענפים אלה אינו נופל מהפריון הממוצע במדינות ה-OECD ובחלק מהם הוא אף גבוה ממנו. לעומת זאת, בענפים שבהם דומה שיעור ההשכלה לשיעורה במדינות אחרות קיים פער בפריון לרעת ישראל.
המועצה הלאומית לכלכלה מצאה שקיימים במשק מחסור במהנדסים וחסמים להגדלת מספרם, וגורמים שונים פועלים לטיפול בבעיה. חשוב להמשיך ולטפח את ענפי היצוא עתירי ההון האנושי והחדשנות באמצעות הסרת חסמים להגדלה נוספת של היצע העובדים במקצועות ההנדסה הרלוונטיים לתחום הטכנולוגיה העילית. מצד שני, ייתכן שהפוטנציאל המשמעותי יותר לשיפור הפריון במשק טמון דווקא בענפי תעשייה שאינם מייצאים הרבה לעת עתה, ובוודאי בענפים בלתי סחירים כמו ענף הבנייה, ענף המסחר והחלק המסורתי יותר של ענפי השירותים שקיומם מחויב המציאות. לשם מימוש הפוטנציאל בהם יש לגבש וליישם מדיניות שתגדיל את ההיצע של עובדים בעלי השכלה רלוונטית להם, תעודד בהם הטמעה של החזית הטכנולוגית, ותגביר את הסתמכותם על עובדים בעלי מיומנויות והון אנושי. כך אולי יצטמצם הפיגור בעתירות ההון האנושי של חלק מהענפים, תגדל בהם כדאיות ההשקעה בהון פיזי, ויקטן פיגור הפריון בהם ובכלל המשק.