תעשיית הפיתוח והפילנתרופיה הבין לאומית היא תעשייה עצומה המגלגלת מיליארדים. שנים רבות פעלה תעשייה זו בנפרד מהסקטור הפרטי, לא רק בנפרד, עם חומות של אש. "אתם רוצים עוד לעשות רווח על מיסכני העולם?" שאלו מנהלי ארגוני הסיוע העושים באמת עבודה חשובה, לעיתים עבודת קודש, את מנהלי החברות העסקיות.
אולם נראה כי בתקופה האחרונה הולכות חומות האש ונופלות, הסקטור הפרטי נתפס מזה תקופה כחלק מפתרון בר קיימה למלחמה בעוני ולא כאופורטוניסט המנסה להרוויח גם מפלח שוק זה.
חברות רבות מנסות למצוא שווקים צומחים והזדמנויות מצד אחד וגם לאמץ מודל עסקי העושה טוב, תומך בקהילה ומסייע לזולת מהצד השני. מנגד מבינים ארגוני הסיוע כי ללא מודל בר קיימא המבוסס על עקרונות השוק הפרטי לעולם לא ימוגר העוני.
שני עולמות אלו נפגשים במקומות הנדחים בעולם ואצל הקהילות העניות בעולם, בעיקר באפריקה אך גם בדרום אמריקה וכמה מדינות בדרום מזרח אסיה ובאוקיאניה.
מחצית מאוכלוסיית העולם המונה 7.3 מיליארד איש עדיין ענייה, כאשר 1.1 מיליארד איש חיים בעוני קיצוני (מתקיימים מהכנסה של פחות מדולר אחד ביום) ועוד כ 2.6 מיליארד בני אדם חיים בעוני (מתקיימים על 3-2 דולר ליום). 3.7 מיליארד האנשים הללו לעיתים קרובות מכונים "תחתית הפירמידה" או "בסיס הפירמידה" "Bottom of the Pyramid – BOP.
מזה שנים רבות שתוכניות פיתוח ויוזמות בינלאומיות מתמקדות בבסיס הפירמידה ורבות נכתב על שיפור תנאי החיים של עניי העולם. אם זאת, לאחרונה השחקנים בתחום החלו להתבונן בפלח הדמוגרפי הזה דרך עדשה שונה. כתוצאה מתחרות הולכת וגוברת ופוטנציאל מוגבל בשווקים הכלכליים של מדינות מפותחות, חברות ברחבי העולם מתחילות לראות באוכלוסייה שבסיס הפירמידה כפלח שוק עצום ולא מנוצל לסחורות ושירותים.
הרעיון של שוקי בסיס הפירמידה הוצג לראשונה על ידי Stuart L. Hart ו- C.K. Prahalad בשנת 2002 במאמרם המפורסם – "ההון בבסיס הפירמידה". המאמר רב ההשפעה (והספר שיצא בעקבותיו) הצביע על כך שהדרך הטובה ביותר לענות על צרכי האוכלוסייה הענייה היא באמצעות פתרונות מונעי רווח ומבוססי שוק. כותבי המאמר טענו שחברות אשר תמצאנה דרכים אפקטיביות להגיע לשווקים הבלתי מוערכים (של אוכלוסיית בסיס הפירמידה), תקצורנה רווחים כלכליים משמעותיים. במקביל, פעילות כלכלית כזו תעניק תועלת חיונית לעניים ביותר.
ההזדמנויות העצומות בשוקי בסיס הפירמידה נובעות מכמות הצרכנים הגדולה. לדוגמא, כלכלת הודו, עם אוכלוסייה של מעל מיליארד איש, נאמדת בכטריליון דולר ובניגוד לשווקים בעולם המפותח, שווקים במדינות מתפתחות צפויים להמשיך ולגדול בשיעורי שיא בעשורים הקרובים. תוך ארבעים שנה, 3.7 מיליארד האנשים אשר מהווים כיום את בסיס הפירמידה צפויים להגיע לכ- 6 מיליארד. אין זה מפליא, אם כך, ש-Prahalad קרא לבסיס הפירמידה "השוק פוטנציאלי הגדול ביותר בהיסטוריה של המסחר".
אמנם, חברות רבות אינן רואות באנשים בבסיס הפירמידה הכלכלית כצרכנים פוטנציאליים בשל הרמה הנמוכה של הכנסה פנויה למשק בית. אך עם התרחבות הגלובליזציה והתגברות התחרות בשווקים הבינלאומיים, מופיעים ניצניה של מגמה חדשה. מספר הולך וגדל של חברות מוצאות דרכים להרוויח מהשוק העצום הזה באמצעות שינוי חשיבה בנוגע לדרך שבה הם מנהלים את עסקיהם. בכך חברות אלה לא רק מנצלות הזדמנות עסקית מיידית; הן ממצבות את עצמן לצמיחה ושגשוג עתידיים בעולם שבו קצב הצמיחה הכלכלית של המדינות מתפתחות צפוי להיות מהיר הרבה יותר מזה של מדינות מפותחות בעתיד הנראה לעין.
Ted Londod מומחה בעל שם עולמי בשיווק לאוכלוסיית בסיס הפרמידה מספר ביום עיון בתל אביב כי על החברה העסקית המבקשת לפרוץ לשווקים אלו להציע לא רק הצעות טכנולוגיות אלא פיתוח המודל העסקי/חברתי. זה למעשה 'יצירת שוק' ולא 'מציאת שוק' ולכן נדרש שינוי מחשבתי בגישה לשוק כזה.
מדובר על שותפות והשקעה משותפת אבל ההשקעה המשותפת אינה בטכנולוגיה אלה במודל, פיתוח מדיניות ועקרונות מנחים להוצאה לפועל של הפרויקט בשטח. לחוברת שהפיק מכון היצוא בנושא שיווק לאוכלוסיית בסיס הפרמידה לחצו כאן.