הגבינה עם הבית היגרה לחווה הסינית

בשבועות האחרונים עולה לדיון הציבורי האפשרות למכירת 'תנובה' לידי חברה ממשלתית סינית העונה לשם הסיני המסורתי 'ברייט פוד'. הסינים היסטורית ותרבותית לא שותים הרבה חלב, פעם אפילו קראתי איזה מאמר שטען על הבדלים גנטיים בין אסיאתיים ומערביים ביכולת פירוק לקטוז (דו -סוכר המהווה חלק משמעותי מהחומרים הנמצאים בחלב). הרכישה של תאגיד משמעותי בתחום החלב מצביעה על התהפוכות החברתיות והתרבותיות העוברות על סין.

סין אינה מעוניינת בהשקעה פיננסית במשק החלב הישראלי, סביר שנישה זו אינה מעניינת את הסינים כלל. הם מעוניינים בטכנולוגיה הישראלית. לסינים יש אתגר קטן והוא כיצד להאכיל מיליארד וחצי סינים, אנחנו יכולים לעזור וזה נהדר – מזה שנים ישראל ממצבת עצמה כמרכז ידע עולמי בתחומים רבים, השאלה היא רק כיצד לגזור נכון את הקופון הלאומי ושהכנסות המכירה יתחלקו בציבור.

כנגד המכירה עולים קולות רמים הטוענים כי תחום המזון בכלל והחלב בפרט הינו תחום אסטרטגי למדינת ישראל וכי מכירת נכסים כאלו לסינים (שלאיש בישראל עדין אין ניסיון רב בעבודה מולם בהיקפים כה משמעותיים) מסוכנת לאור תרבות הממשל התאגידי הידוע לשמצה בסין.

ובכן סין היא לא כוח כלכלי עולה, היא כבר עלתה! סין היא הכוח הכלכלי הגדול והמשמעותי היום בעולם מבחינת השפעתו על המדיניות הכלכלית של מדינות רבות ובכלל זה ישראל. לישראל בטווח הארוך יש יותר מה להרוויח מהיחסים עם סין מאשר מה להפסיד, ועלנו לטפח יחסים אלו היטב, בזהירות ובשקידה. כולנו נעלבים לשמוע על קמפיין נגד חברות ישראליות בחו"ל – אני בטוח שהקולות האגרסיביים נגד המכירה לא עושים טוב למערכת היחסים עם סין.

לפני כשנה בערך הדיון הציבורי היה על מכירת חברת 'כימיקלים לישראל' לידי 'פוטאש' הקנדית (מכירה שלא יצאה לפועל). הטיעונים היו בעיקר על מכירת נכסים אסטרטגיים של המדינה לידי זרים. לדעתי מזון יותר אסטרטגי מכימיקלים ובוודאי שקשה (תחת ההכללות הסטראוטיפיות של כולנו) למצוא אומה הוגנת יותר ואוהדת יותר לישראל מאשר הקנדים.
מכאן שלדעתי לא מדובר על פחד מסינים וכמעט ולא מדובר על סקטורים אסטרטגיים – מדובר על פחד מזרים באופן כללי ותפיסת עולם סוציאלית (ולגיטימית כמובן).

אנחנו לא לבד בנושא הזה. מדינות כל הזמן מגבילות מכירה של חברות ונכסים למשקיעים זרים. בהקשר זה ניתן לציין מהשנים האחרונות הגבלה על מכירת חברת מזון ניו-זילנדית לסין, מכירות של מכרות עופרות ברזל באוסטרליה, מכירת הבורסה של אוסטרליה לבורסה הסינגפורית ואף בעבר התנגדות גופי בטחון בישראל למכירת בזק למשקיע זר מסויים.

כמובן שבסופו של יום זו שאלה פילוסופית הקשורה יותר לתפיסת העולם של קברניטי המדינה מאשר לתשובות כלכליות ומספריות. עולמנו מקושר מאד ורמת הגלובליזציה גדלה והולכת, מבנה הבעלויות הופך מורכב כמו גם מערך האינטרסים השונים. התעלמות מתנאי הסביבה הכלכלית הגלובלית על ידי הצד השמאלי של הקשת היא כמעט ילדותית מצד אחד ואילו מהצד השני גם אין למכור את נכסי הציבור בזול לטובת קומץ של 'חברה טובים' שירוויחו מהעניין. ולכל מי ששאל- כן תנובה היא נכס ציבורי, מונופול מוכרז על ידי ההגבלים העסקיים ובמידה והחבר'ה בתנובה שכחו אזי "המותג שייך לצרכנים" ולא להם.

ברמה הלאומית כמובן שרובנו היינו שמחים לעודד השקעות זרות בחברות ישראליות תוך השארת גרעין פעילות משמעותי בארץ. המדיניות הישראלית בוודאי אינה מעודדת הוצאת החברות הישראליות מהשוק, יחד עם זאת לדעתי גם אין לנו מה לחשוש מהטמעת חברות ישראליות בחברות רב לאומיות. לאורך השנים ההשקעות הזרות בארץ שנכנסו לארץ הוכיחו את עצמן בפיתוח המדינה. נוכחות החברות הזרות סייעה בהגברת התעסוקה, בחיבור השוק הישראלי לשוק העולמי, שיפור ושכלול היכולות הניהוליות שלנו, קידמה פתיחות לעולם.

החשיבות בהשקעות אינה רק בכסף הנכנס אלא יש ערכים מוספים אחרים חשובים. החיבור למשקיעים זרים גם יכול למנף אותנו בהמשך, קשרים וחיבורים לגורמים משמעותיים נוספים ועוד. שאינה רק הזרמת כספים לחברה הישראלית אלא מסייעת לחברה הישראלית בחדירה לשוק הסיני והשגת פרויקטים משמעותיים.

בהקשר זה יש מקום גם לאקזיטים מהירים של סטארטאפים – צריך להביא בחשבון שחלק מהחברות שנטמעו בחברות רב לאומיות לא בהכרח היו שורדות אחרת, זה יוצר דינמיות, חדשנות מתמידה, 'עושים' אקזיט ועוברים להמציא את הדבר הבא, יוצר מוטיבציה להמצאות חדשות.

ומנגד מעבר לנושאים האסטרטגיים והפוליטיקה הבין לאומיים יש משמעות כלכלית לציבור, לדעתי הפרטית מבחינה כלכלית מכירת תנובה לכל משקיע זר תתבטא בעליית מחירים לאור רצון המשקיע למקסם רווחים והדומיננטיות של תנובה בשוק המזון. יש דוגמאות רבות בנושא כגון מכירת תשתית הטלפוניה ברומניה שהביאה לעליה חדה בעלות השיחות וכו'. מבחינה כלכלית/צרכנית יש הבדל משמעותי אם מדובר בחברה ישראלית שהיא מונופול או בעלת חלק משמעותי בשוק לעומת שחקן שוק רגיל.
מכירת גוף מונופוליסטי כמו תנובה לבעלים זרים יכולה להביא לעליית מחירים ללקוח !

בכל מקרה תנובה היא כיום חברה פרטית. היא אינה גוף מפוקח ולמדינה אין בה מניית זהב, לכן – אם יוחלט לעצור המכירה- חובה ליצור את התשתית החוקית להתערבות שכזו אם עבור טיפול במקרה תנובה או כהכנה למקרים דומים שעוד יבואו. במקרה של תנובה יש עדין חלק משמעותי (23%) בבעלות קיבוצים כלומר בעלות ציבורית ברמה מסוימת, יש משמעות רחבה לספקים של תנובה (מאות קיבוצים ומושבים) וכמובן לציבור הרחב.

ויש גם פתרונות ביניים. הסינים רוצים טכנולוגיה? אדרבא נקים מרכז טכנולוגיית מזון משותף על אדמת סין ומדינת ישראל אף תשמח להשתתף בעלויות מרכז כזה. אפשר לחלק את תנובה לחברות בת ולמכור רק חלק מהפעילות, ועוד אפשרויות נוספות…

שיקולים בעד התערבות

  • השארת נכסים אסטרטגיים בשליטה ישראלית. בטחון מזון, בטחון אסטרטגי.
  • מניעת עליית מחירים לצרכן
  • מדינות נוספות עושות זאת
  • משאיר יכולת השפעה גבוהה יותר לציבור ולמדינה בנושאי מדיניות תנובה מול בעלי עניין שאינם רק בעלים כגון מול צרכנים, עובדים, ספקים וכו.

שיקולים נגד התערבות

  • יכול  לפגוע בפעילות הבין לאומית של חברות ישראליות בחול שיוגבלו כתגובה על הגבלות שלנו בארץ.
  • אין תשתית חוקית להתערבות במכירה
  • פגיעה אפשרית עתידית בפעילות של חברות רב לאומיות בארץ עקב חשש מקשיים רגולוטוריים במימוש השקעתם או באסטרטגיית היציאה שלהם
  • בחינת המחויבויות הישראליות תחת הסכמים בין לאומיים.
  • אנו חיים בעולם כלכלי חופשי בסך הכול ועלנו והקטין מעורבות ממשלתית.

תגובה אחת

  1. nachum הגב

    the chinise admire the jews in an un-realistic way. nothing help if one try to explain them that there is nothing special in the jewish brain. so let them buy Tnuva and sell it later in much cheaper price.

השארת תגובה