הגלובליזציה הגיעה לאזורנו ומוטטה את העולם הערבי הישן

השינויים בהם אנו צופים בעולם הערבי נובעים בעיקר מתהליכים המתחוללים בחברה האזרחית הערבית. כוחות השינוי נובעים מעליית כוחה של אוכלוסייה צעירה יותר, משכילה יותר (מעמד ביניים), חילונית בעיקרה ובעלת נגישות לטכנולוגיות המידע החדשות. כך טוענים אורי דקל ואורית פרלוב שעוקבים באופן שיטתי אחר הרשתות החברתיות בעוחלם הערבי.
לדברהם המתפרסמים על ידי המכון למחקרי בטחון לאומי, אנו נמצאים בראשיתו של שינוי וקשה לחזות לאן השינוי החברתי יוביל – לאנרכיה בטווח הרחוק או בניית מסגרות חברתיות ומדינתיות חדשות, ואולי צמיחת אליטות חדשות. עם זאת, נראה, כי עברנו את נקודת האל-חזור ולא צפויה חזרה למבנים הקודמים.
ניתן לאפיין את השינוי החברתי בהיבטים הבאים:
חברה אזרחית – הכוח העולה. רעיון החברה האזרחית הולך ומתחזק, כחלק מהשינוי המתהווה, בעוד שמעמדן המרכזי של הדת והמדינה נחלש והולך. העדפות הציבור משתנות באופן מהותי, במרכזן עומדת השאלה: מה המדינה והרשויות צריכות לעשות עבור הציבור ולא השאלה: מה חובותיו של הציבור כלפי המדינה וחובת צייתנותו להוראות השלטונות, ללא הסברים וללא שקיפות. החברה האזרחית מצוידת באמצעים טכנולוגיים-תקשורתיים רבי השפעה ויחד עם אמצעים אלה נעלם החשש להביע דעה באופן חופשי, להציג רעיונות חדשניים, ולפתח שאיפות אינדיבידואליות.
התפשטות הרעיונות באופן וויראלי מבלי שניתן לבלום אותם. הרעיונות הליברליים והשאיפות להגשמה עצמית מתפשטים מבלי כל יכולת לגדר, לבלום או לתחום אותן לאזור מסוים. ניתן להשוות זאת למערכת אקולוגית כאשר שינוי בזרמים והפרת האיזונים באזור אחד גורם לשרשרת השלכות בלתי צפויות, בלתי מוכוונות וחוצות גבולות. הרשתות החברתיות מהוות פלטפורמה להתפשטות הרעיונות. שיטת התמודדות השלטונות רק עם הבעיה המיידית, באופן יחידני וכירורגי, אינה אפקטיבית עוד ונדרש טיפול רשתי ומערכתי בגישה רחבה.
היחלשות המבנים הקודמים והאליטות. המבנים הקודמים נשחקים, כי הם נגועים בשחיתות, אינם אפקטיביים ואינם מספקים מענה לצרכים ולדרישות הציבור. האליטות – הפוליטיות, החברתיות, הכלכליות, התקשורתיות, האינטלקטואליות והצבאיות – מאבדות את מעמדן הבלתי מעורער, את השפעתן ואת שליטתן המוחלטת במידע ובתהליכים. הן מתקשות להסתגל לשינויים ולקצב ההתפתחויות. הדור הקודם מתקשה להינתק מאזור הנוחות ולעשות את הקפיצה התודעתית, החיונית לבניית המענה לשינויים ולמצב החדש המתהווה. המוטיב העיקרי שמנחה את השליטים, הוא כיצד ניתן להרגיע את הציבור, כאן ועכשיו, ללא הסתכלות ארוכת טווח, ללא ראיה מערכתית וללא הבנה מעמיקה של ההשלכות הצפויות מכך. הכלי העיקרי שעומד לרשות האליטות הנחלשות הוא השליטה במערכות הבירוקרטיות שבאמצעותן הן מנסות למנוע התגבשות מערכות חלופיות.
תם עידן ה- One Size Fits All. המבנים 'המוחלטים' מאבדים את הרלוונטיות שלהם. הדבר העיקרי המחבר בין ציבורים ובני אדם, מלבד התא המשפחתי והשפה, הם ערכים משותפים. הדבק בין קבוצות הצעירים, ברובם יותר משכילים וחילוניים, הוא החתירה לערכים של חופש, כולל זכויות אזרח, צדק חברתי והזדמנויות למיצוי עצמי. קיימת תופעה של התחברות והתפצלות של קבוצות בהתאם לאינטרסים מצביים.
מהחוץ אל הפנים. האוריינטציה של השלטון והציבורים הוסטה וכעת היא מופנית מהחוץ אל הפנים – נושאי חוץ פחות מעניינים וההתמקדות, היא בנושאי פנים כולל ביטחון פנים, חוק וסדר, מעבר מריכוזיות לביזור ולהפרטה של השליטה בכוח בכלכלה ובתקשורת.
המדינות מאבדות את המונופול על הכוח ואת יכולת המשילות. המדינות אינן מסוגלות לספק את צרכי הציבור, מאבדות את יכולת השלטת חוק וסדר פנימי והופכות למערכות חלשות וכושלות. היכן שהמדינה או המונופולים החברתיים-כלכליים אינם מספקים את הצרכים של החברה האזרחית – דיור, ביטחון אישי, תחבורה, יוקר מחייה, שוויון מגדרי – הם הופכים ללא מעשיים, עוד טרם נבנו מסגרות חילופיות. במקביל, אנו עדים למספר רב יותר של מיליציות מקומיות שחודרות לוואקום שנוצר מהחולשה ומאזלת היד של מנגנוני המשטרה וביטחון הפנים. לכך נוספת העובדה שנשק איכותי, זמין כיום לכל דורש. מצב זה, בסיוע הרשתות החברתיות, אשר מאפשרות לקבוצות שונות להביע את משנתן ולגייס את ההמונים למטרות משותפות, המוכוונות בעיקר נגד המסגרות השלטוניות שאינן מתפקדות, מחזק את מגמת ההתפרקות כלפי פנים, אובדן יכולת השליטה המדינתית והיווצרות של כאוס.
ערעור המסגרת של מדינת הלאום. מתפתחת מגמה המצביעה על העדפת המסגרת המצומצמת – העדתית, השבטית, הקהילתית, המשפחתית – על פני זו המדינתית. כאשר יכולת המשילות המדינתית נשחקת, בשל התהליכים שתוארו עד כה, במדינות שאינן הומוגניות בהרכב אוכלוסייתן, קיים פוטנציאל של התפרקות מבפנים למובלעות אוטונומיות (גיאוגרפיות, עדתיות, תרבותיות ופונקציונאליות). בדוגמא של סוריה, לוב, עיראק ואף סיני, על המובלעות משתלטים גורמים, לרוב קיצוניים, הכופים את מרותם והשפעתם באמצעות הנשק ואווירת טרור.

3 תגובות

  1. שגיא הגב

    צריך להכיר גם במגבלות של הראיה הזאת בכלל וההסתכלות על הרשתות החברתיות בפרט. יפה מאוד שאליטות עירוניות מבוססות יחסית מצליחות לערער משטרים, אבל כמו שראינו במצרים בשנה שעברה, בחברות האלה עדיין יש מאסות של עניים כפריים שנוטים להיות אדוקים יותר והם עדיין יכולים להכריע בחירות. וכנראה שלרובם אין אינטרנט…

    • אודי הגב

      תודה שגיא, אני בהחלט מסכים עם עמדתך, אם זאת ההסטוריה מראה כי מרבית ההפיכות בעת החדשה החלו בערים ולא באזורים הנחלשים

    • Udi Gonen הגב

      תודה שגיא בהחלט יש הגיון בדבריך אם כי אני סבור שההסטוריה בעת החדשה מראה כי מהפכות נטו להתחיל בערים ובעיקר בערי הבירה ולא בפריפריה הכפרית. עם זאת מצב הרוח של האומה בהחלט אינו משתקף נכונה ברשתות החברתיות. לדעתי הרשתות משקפות בעוצמה רבה יותר את השוליים הקיצוניים

השארת תגובה ל-Udi Gonen

ביטול