העימות בסוריה: הזווית של ענף היהלומים

בהתאם לכך, עמדות הצדדים ברורות: ארה"ב תתמוך ותעשה מאמץ להעצים את העימותים הנוכחיים ולקדם עימותים חדשים בכמה מדינות אפריקאיות בעלות מעמד משמעותי בשווקי הסחורות, שסין נהנית בהן מהשפעה רבה יחסית. מנגד, סין תעשה כל מאמץ אפשרי לחסום יוזמות מסוג זה. בתוך כך, הלשון הנקייה של רוסיה עלולה אמנם להישמע מעט מאיימת, אך מחירי הנפט ותוצריו הם הגורם המכריע בתקציבה, לכן היא באופן בלתי נמנע תלך בסופו של דבר עם המדיניות האמריקאית: מחיר של 150 דולר לחבית נפט פותר כל בעיה פנימית ברוסיה.

עימותים מזוינים ו/או סכנה לקיום עימותים כאלו במזרח התיכון ובאפריקה הם תנאי הכרחי לדינאמיקות חיוביות במחירי הסחורות. אך לאותם עימותים חייב להתלוות פיתוח ויישום של כמה מנגנוני סנקציות, שמטרתם להגן על שווקים וצרכנים מפני "עימות", "דם" או  מקורות שנחשבים "מלוכלכים" מסיבה כלשהי, או כאלו הקשורים באזורים בעייתיים. לאור עמדתה של סין, אי אפשר למעשה לנקוט בצעדים כאלו ללא המערכת של מועצת הביטחון של האו"ם ונגזרותיה, ולכן מנגנוני ההגנה מגובשים בארה"ב, שהשווקים שלה כה גדולים וחשובים עד כי "הגנה" עליהם בלבד תוביל לתוצאות הרצויות. זה השלב שהתעשייה והארגונים האזרחיים האמריקאיים יעלו חוק הנוגע למינרלים באזור עימות, שבעקבותיו יועלו כמה יוזמות חקיקה.

תחזית היסטורית ועתידית של שוק היהלומים מבהירה את המובן האמיתי של המתחים הנוכחיים, המתפתחים בין השחקנים השונים בשוק. מחד, ניצבים הגופים המסורתיים של שווקי היהלומים והתכשיטים באמריקה, ארגוני התעשייה במדינה, ארגונים לא-ממשלתיים משפיעים המעורבים בסוגיות הקשורות למינרלים באזורי עימות, ולבסוף מועצת היהלומים העולמית (WDC), השותפה באופן כללי לעמדתם של שותפיה האמריקאיים. ברור כי התפיסות המציעות להרחיב את הגדרתם של "יהלומי מריבה", ולשפר את מנגנוני החסימה והמאבק באספקת יהלומים מאפריקה, צוברות תמיכה רבה בקרב נציגים של המערכת הפוליטית בארה"ב.

מנגד, ניצבים נציגים של מדינות מפיקות יהלומים באפריקה, שסביר להניח כי יתויגו כאזורים בעייתיים מבחינה פוליטית, וכן סוחרי ומלטשי יהלומים מהודו וסין, התלויים יותר באספקת מלאי של יהלומי גלם מאפריקה, ולבסוף – המתווכים בין חברות כרייה מאפריקה לבין צרכנים באסיה, ובעיקר בורסת היהלומים של דובאי. קבוצה זו, בניגוד לצד האמריקאי ושותפיו שמנגד, תתקשה לגבש עמדה אחידה. הסיבה לכך היא כי סכנת הגלישה לעימות מזוין בעתיד הקרוב שונה משמעותית במדינות השונות הכורות יהלומים באפריקה: הסבירות בבוצוואנה נמוכה למדי, אך גבוהה בהרבה ברפובליקה הדמוקרטית של קונגו או בזימבבואה. בתוך כך, ברור כי הודו, סין ודובאי יספגו הפסדים מכל בחינה, ללא קשר לשאלה אילו מבין החלקים בשרשרת אספקת היהלומים יסבלו מסנקציות. השאלה, אם כן, היא מה תהיה חומרת ההפסדים.

כפי שאנו יודעים, נכשלו לאחרונה הניסיונות לשנות את המבנה של תהליך קימברלי (Kimberley), להרחבת ההגדרה של "יהלומי מריבה", ולפיתוח של מנגנון הסנקציות. ליוזמי הרעיון נותר רק ליהנות מהשינויים המיושמים בשוק האמריקאי, אך לא די להם בכך. בנקודה זו, די פשוט להבין את האנלוגיה למצב בסוריה (חסימת התערבות צבאית על ידי מועצת הביטחון של האו"ם, ולחץ הנובע מכך בקונגרס האמריקאי), שאינה יוצאת דופן במיוחד, בגלל אופיים הדומה של שני המצבים. לכן, נוכל להניח בסבירות גבוהה כי עמדתה של רוסיה בשני הנושאים תהיה זהה. על אובדן הפוטנציאל בשוק הסורי, קצר הזרועות יחסית, היא תוכל לפצות בקלות עם עליית מחירים הנפט. בדיוק כפי שתאזן בקלות את האיסור על חלק מן היהלומים באפריקה, עם עלייה בלתי נמנעת במחיריהם של יהלומים מרוסיה.
כישלונו העקרוני של תהליך קימברלי להסדיר את העימות בין הצדדים השונים כבר הוביל ליצירת תחליף לכאורה בחסות ה-OECD, המונע כמובן על ידי אינטרסים אמריקאים. האם ייתכן שהצד השני יגיב בצורה דומה? אם לוקחים בחשבון שאת העובדה שסין – שאינה רגישה במיוחד לנושא זכויות האדם – הפכה לצרכנית גדולה של יהלומי גלם ויהלומים מלוטשים, וצפויה להמשיך בדרך זו (למרות ספקות סבירים בנוגע למלוטש), הרי שקיים סיכוי סביר ליצירת ערוצי הפצה עצמאיים על ידי כורי יהלומים "לא חוקיים" פוטנציאליים באפריקה. ייתכן אף כי אותם גופים יגובשו לכדי גוף חלופי לקימברלי. לאמיתו של דבר, מדובר במתן תוקף חוקי ל"תחומים אפורים" שכבר קיימים – לא קשה להשיג בדובאי או במדינות אפריקאיות תעודת קימברלי עבור חבילות יהלומים לא לגיטימיות במיוחד. אך מייסדיה של יוזמה כזו צריכים להיות מוכנים להתפתחויות, מפני שתקשורת ההמונים (ולא רק היא) תיזכר בקרוב היכן ממוקמת מערכת העברות הכספים הלא-רשמית (hawala), אילו ארגונים מוזרים היא מממנת, ואיזה תפקיד יהלומים ממלאים בה.