מדוע המתקפה הכימית בפרברי דמשק שונה מהרג אזרחים באמצעים קונבנציונליים?

מדוע העובדה, שהאזרחים שנהרגו בפרברי דמשק והומתו בנשק כימי, מחייבת התייחסות שונה של הנשיא האמריקאי? מדוע כ 1,400 איש שנטבחו בגז מצדיקים פעולה ואילו 110,000 מתים מפצצות, רסיסים וקליעים לא הביאו להכרזות כאלו? למשפחותיהם הרי לא משנה כיצד נהרגו.

על פי שלמה ברום מהמכון למחקרי בטחון לאומי, החזון של קץ כל המלחמות הוא יעד נאצל שדחף ליוזמות בינלאומיות שונות החל מהקמת חבר הלאומים אחרי מלחמת העולם הראשונה. אולם, השגתו קשה, אם היא אפשרית בכלל, ולכן הקהילה הבינלאומית צריכה בינתיים להסתפק במאמצים להגביל את המלחמות כאשר הן פורצות, ולקבוע כללי התנהגות, שלפיהן יפעלו הצדדים כאשר הם נלחמים זה בזה. זה דומה במידה מסוימת לתחומים אחרים של רגולציה של פעילויות אנושיות שונות, שמטרתה להגביל את הנזקים הפוטנציאליים של פעילויות אלו.

אחד העקרונות המנחים מאמץ זה בתחום המלחמה, הוא הרצון להגביל פגיעה באזרחים, שאינם מעורבים בלחימה. עקרון זה משפיע במידה רבה על ההתייחסות לכלי נשק שונים, ומביא להתמקדות בהגבלת השימוש באמצעים, שיכולים לגרום להרג המוני ללא הבחנה. אין פלא שיש מאמץ מיוחד להביא לאיסור ההצטיידות והשימוש בנשק להשמדת המונים על סוגיו השונים. זהו נשק שבמקרים רבים התועלת הצבאית שלו כנגד צבא מאורגן ומצויד מפוקפקת אבל הוא יכול לגרום להרג המוני בקרב האזרחים.

נשק כימי הוא אמנם פחות קטלני מנשק ביולוגי או גרעיני אבל הוא בהחלט נמנה על הקטגוריה של נשק להשמדת המונים.

יעילותו כנגד צבא מאומן, המצויד באמצעי התגוננות, היא מאוד מפוקפקת. נשק כימי אינו חימוש שימושי למלחמה בין צבאות גם משום שקשה מאוד לחזות את תוצאות הפעלתו. אלו תלויות בגורמים חיצוניים כמו תנאי מזג האוויר והתנהגות האנשים באזור שבו מוטל החימוש. האם הם מרוכזים או מפוזרים, נמצאים בתוך מבנים או מחוצה להם וכו'. יש סימנים לכך שגם במקרה של התקיפה הכימית בפרברי דמשק המשטר תיכנן תקיפה הרבה יותר מוגבלת והופתע מהיקף הנפגעים. לעומת זאת נשק כימי יכול לגרום להרג המוני של אזרחים לא מוגנים כפי שאכן ארע במקרה הזה.

לקהילייה הבינלאומית היו הישגים לא מבוטלים בהגבלת התפוצה והשימוש בנשק להשמדת המונים. נחתמו אמנות שמכסות את שלושת סוגי הנשק, כימי, ביולוגי וגרעיני, ועל אף כול החולשות ששל האמנות השונות נוצרה נורמה בינלאומית כנגד סוגי הנשק האלו. כל גישה סובלנית לשימוש בנשק הזה תפגע פגיעה קשה בעוצמת הנורמה הזאת.

הנשיא אובמה כבר בראשית תקופת הכהונה הראשונה שלו הציב לעצמו מטרה מרכזית – הגבלת נשק להשמדת המונים (עם דגש על נשק גרעיני), אין זה מפתיע שהוא אימץ את הגישה של התייחסות מיוחדת לשימוש בנשק כימי במלחמת האזרחים בסוריה.

ומה אנו יכולים ללמוד מזה על ישראל?

נתחיל בתפקידו של האו"ם כגוף האמון על השלום העולמי והוקם לאחר זוועות מלחמת העולם השניה כדי למנוע הישנות של מלחמות כה איומות בשנית ואכיפת אמנות ספציפיות שהידועות ביותר מהן הינן "אמנות ג'נבה, ובכן האו"ם מוכיח עצמו כגוף פוליטי, עסוק במלחמות פנימיות המונעות מאינטרסים צרים של מדינות בודדות.  האו"ם כפי שכבר כתבתי מוכיח עצמו כגוף מיותר, בירוקרטי, חסר שיניים וחסר כל יכולת השפעה אמיתית על המדינות החברות בו… כל מילה נוספת פשוט מיותרת.

מנגד ארה"ב מהססת לפני פעולה צבאית ונשאלת השאלה היא תהסס כך אל מול הגרעין האיראני? האם תהסס כך אם אנו נותקף (בעוד שנים לאחר התבססות העולם הערבי שלאחר המהפכות)? ומנגד או"ם חזק היה מכריח אותנו לצאת מהשטחים והיה מקים מדינה פלשתינאית שיש האומרים שמדובר בסכנה קיומית עבורנו.

האם אכיפת נורמות של זכויות אדם היא מס שפתיים בלבד או האם היא נוגעת למדינות המערב בלבד ואינה מעיניינה של אף אומה מזרחית לאיסטנבול וזאת על פי החלוקה הקלאסית למזרח ומערב (ראה עמדות סין ורוסיה)?

באופן אישי אני מאמין שאנו בתהליך של התיצבות והיוצרות נורמות בין לאומיות בתחומים שונים. בכלכלה ופיננסים נורמות גלובליות אלו כבר מקובלות והן זוחלות מאז שנות ה 90' לפוליטיקה. כמו כל התליך כה מורכב מדובר בניסוי וטעייה, התהליך נבנה מאירוע אחד לשני והאירועים בסוריה יחשבו בעתיד כאירוע מכונן ביצובן של נורמות כאלו.

העולם שלנו נהיה מורכב יותר ויותר, אנו חוזרים לימי המלחמה הקרה והעולם הדו- קוטבי (רוסיה – ארה"ב) אולם מאבקים אלו מתרחשים בעיצומו של תהליך גלובליזציה, עליית כוחות חדשים באסיה והיווצרות של נורמות בין לאומיות מקיפות ומחייבות.

ולכן התשובה היא כן! יש שוני בין מלחמה קונבנציונלית לבין שימוש בנשק כימי (ואב"כ בכלל) ולכן יש הצדקה להתיחסות שונה של הקהילה הבין לאומית.

 

3 תגובות

  1. גיל הגב

    דווקא ממש לא בטוח שיש הבדלים משמעותיים בין נשק כימי לנשק קונבציונאלי. יש כתבה באודיסאה האחרון שמראה שמספר הקורבנות של נשק כימי במאה השנה האחרונות הוא זניח ביותר, וחשוב מכך, פוטנציאל ההרג שלהם די מוגבל. דווקא לנשק כימי יש הגנות סבירות שיכולות להגן גם על הלוחמים וגם על אזרחים. גז הסארין פוגע במקום מצומצם ומתנדף די מהר כך שהוא לא מזהם את הסביבה. לעומת זאת טילים קונבציונליים או פצצות יכולות להרוג הרבה יותר. כך שההגדרה של השמדה המונית על בסיס סוג הנשק בעייתית מאוד. אסד רצח ועינה עשרות אלפי אנשים ולאף אחד לא היה איכפת. כשכמה מאות נהרגים מנשק כימי פתאום כולם מזדעקים. הצביעות כאן היא זו שזועקת לשמיים.

  2. רני הגב

    הצביעות של גיל היא שזועקת לשמים. איך ומדוע אי התגובה לרצח קודם שבוצע
    ע"י מישהו מצדיקה המנעות מתגובה או ביקורת על תגובה לרצח שני.
    הלאה: במאמץ מתמשך לצמצם הרג ומלחמות
    נמצאה הסכמה לאיסור השימוש בגזים מרעילים. כל הסיפורים הטכניים שמספר לנו גיל היו ידועים למסכימים. בכל זאת היה זה צעד רצוי וחיובי. עכשיו
    מתחוללת נסיגה בתהליך. אסור לאפשר זאת.
    הלאה: למרות ההערות הטכניות של גיל הניסיון הוכיח שהתקפת גז יעילה מאוד. מנראה מסוריה ההרג פר פגז היה עצום. גם הריסוק של כל מנגנוני ההגנה (מרתף מקלט) היה כלא היה. זה עדיין נשק נורא.
    ניתן להביא עוד סיבות מדוע המעשה כה רע.

  3. גיל הגב

    יש לך קשיים בהבנת הנקרא כי אני זה שהצבעתי על הצביעות של כל המדינות שלא עניין אותם שום דבר עד שנעשה שימוש בנשק כימי.

    לגבי היעילות של הנשק הכימי אני ממליץ לך לקרוא את ההיסטוריה בנושא שמראה בבירור שאתה טועה. לא במקרה מדינות לא השתמשו בנשק הזה במלחמות (כולל למשל מלחמת העולם השנייה גם כשהיה ברור שגרמניה עומדת בפני תבוסה). לא החשש מתגובה זה שמנע ירי כימי אלא חוסר היעילות שלו בשדה הקרב. לגבי אזרחים, כאמור, נשק קונבנציולי רגיל קטלני לא פחות ואפילו יותר.

השארת תגובה ל-גיל

ביטול